מהר"ם על שבת פ״ז ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« מהר"ם על שבת פ״ו ע״ב מהר"ם על שבת פ״ח ע״א »

2 שבת פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״ — תָּנָא, אוֹתוֹ יוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת: רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית; רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאִים; רִאשׁוֹן לַכְּהוּנָּה; רִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה; רִאשׁוֹן לִירִידַת הָאֵשׁ; רִאשׁוֹן לַאֲכִילַת קָדָשִׁים; רִאשׁוֹן לִשְׁכּוֹן שְׁכִינָה; רִאשׁוֹן לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל; רִאשׁוֹן לְאִיסּוּר הַבָּמוֹת; רִאשׁוֹן לֶחֳדָשִׁים. וּמִדְּרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן דְּהָא שַׁתָּא חַד בְּשַׁבָּא — דְּאֶשְׁתָּקַד בְּאַרְבְּעָה.

3 שבת פתח ↗

דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין בֵּין עֲצֶרֶת לַעֲצֶרֶת וְאֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא אַרְבָּעָה יָמִים בִּלְבַד, וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת — חֲמִשָּׁה. הֲוָה לֵיהּ רֵישׁ יַרְחָא דְאִיָּיר מַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וְרֵישׁ יַרְחָא דְסִיוָן שַׁבְּתָא, קַשְׁיָא בֵּין לְרַבִּי יוֹסֵי בֵּין לְרַבָּנַן! לְרַבִּי יוֹסֵי שִׁבְעָה חֲסֵרִין עֲבוּד,

4 רש"י על שבת פתח ↗

לשכון - בישראל שכינה שרתה שם כדכתיב ושכנתי בתוכם מכלל דעד השתא לא שרתה:

5 רש"י פתח ↗

ז' חסרים עבוד - ולא היו אלא ג' בין פסח לפסח הלכך דאישתקד בה' בשבא ולית ליה דאחרים דאמרי אין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך אלא לעולם אחד מלא ואחד חסר:

6 תוספות על שבת פתח ↗

כאשר צוך במרה - ואם תאמר מנא ליה דבמרה איפקוד אשבת דילמא כאשר צוך בפרשת מן דאשכחן דיני שבת כתובין שם את אשר תאפו אפו וגו' וי"ל משום דבכיבוד אב ואם נמי כתיב כאשר צוך ומסתמא כי היכי דהאי כאשר צוך במרה הכי נמי האי וכן מוכח בפרק ד' מיתות סנהדרין דף נו: דאיתמר מילתיה דר' יהודה אתרווייהו וא"ת וכיון דבמרה איפקוד אשבת היכי אמרינן בפ' כל כתבי לקמן שבת קיח: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' וכתיב בתריה ויבא עמלק אמאי קרי להאי שבת ראשונה כיון דבמרה נצטוו והא לא היתה שבת ראשונה דמעיקרא כתיב ויסעו מאילם ויבאו וגו' ואמרינן בסמוך דאותו היום שבת היה ועוד מקשים דמשמע מתוך הפסוקים ששתי שבתות היו קודם ראשונה כשנסעו מאילם ואחר אותו שבת ירד להם המן וכתיב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה וגו' ויניחו אותו עד הבקר וגו' ויאמר משה אכלוהו היום וגו' ששת ימים תלקטוהו וגו' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' משמע שבשבת שלישית שאחר מרה היא:

7 תוספות פתח ↗

8 תוספות פתח ↗

ואותו יום חמישי בשבת היה כו' - ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחדש ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש שמות רבה פ' בא כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם:

1 גמ' ראשון לברכת ישראל כצ"ל:

2 דהאי שתא חדא בשבת דאשתקד ד' בשבת כצ"ל:

3 דתניא אחרים אומרים אין בין פסח לפסח ואין בין ר"ה לר"ה וכו' ואם היתה שנה מעוברת ה' ה"ל וכו' כצ"ל:

4 ברש"י ד"ה לשכון בישראל וכו' דעד השתא לא שכן כצ"ל:

5 ד"ה ז' חסרים עבוד כצ"ל:

6 בתוס' ד"ה כאשר צוך וכו' והא לא היתה שבת ראשונה דכתיב ויסעו מאילים ויבואו וגו' ששת ימים תלקטוהו וגו' ואמר בסמוך דאותו היום וכו' כצ"ל:

7 בא"ד ויניחו אותו עד הבקר ויאמר משה אכלוהו היום וגו' ששת ימים תלקטוהו וגו' ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' כצ"ל:

8 ד"ה ואותו יום וכו' וע"כ קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה נס וכו' כצ"ל:

« מהר"ם על שבת פ״ו ע״ב מהר"ם על שבת פ״ח ע״א »