מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה י״ב:י״א

11 ובית דין שהכריזו כראוי וכו'. משנה שם וכתב הרמב"ן ז"ל דוקא מאתים במנה אבל בפחות ממנה לא:

12 אבל אם לא בדקו בשומא וכו'. פירוש כגון במקום שאין מכריזין או דברים שאין מכריזין או בעת שאין מכריזין כמו שיתבאר בסמוך שאם לא היה שם אחד מאלו אפילו שוה בשוה אם מכרו שלא בהכרזה מכרן בטל וכמו שכתב למעלה שנעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין ומבואר כל זה בגמרא שם:

13 וכן אם מכרו קרקע וכו'. דבריו ז"ל כשיטת ההלכות שכל זמן שאינן צריכין הכרזה אפילו עשו אותה אם טעו בשתות אין מכרן קיים והכרזה בזמן שאינה צריכה לא מעלה ולא מורידה ולזה הסכים הרמב"ן ז"ל אבל רש"י ז"ל גורס גירסא אחרת ולדבריו כל זמן שהכריזו בין לצורך בין שלא לצורך אפילו שוה מנה במאתים מכרן קיים ולזה הסכים הרשב"א ז"ל:

14 אי זהו העת שאין צריכין הכרזה בעת שימכרו וכו'. מימרא שם דף ק' ע"ב לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא ופירוש קבורת האב או האם וכל מי שמוטל עליהם לקברו והקשו המפרשים ז"ל פשיטא וכי יהא מוטל שלשים יום ותירצו דאפילו הכרזת שעה אין עושין ובעלי התוספות פירשו דאפילו לוו לצורך דברים אלו כשרוצין לפרוע אותו חוב אין משהין אותו עד דמכרזי תלתין יומין כדי שלא תנעול דלת בפני גומלי חסדים המלוין לדך:

15 וכן בית דין שמכרו דברים שאין צריכין הכרזה. פירוש אפילו הכריזו אם טעו בשתות מכרן בטל וכפי שיטת ההלכות שכל הכרזה שאינה צריכה אינה מקיימת מעשיהם:

16 ואלו דברים שאין מכריזין עליהם וכו' עד סוף הפרק. מבואר שם: