מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ה׳:ד׳

4 יצא מן המקדש וכו' ועבד עבודתו כשרה. עכ"מ שכ' דבעי' דלא איפשטא ופסק לקולא דאין פוסל עבודה מספק והנה הא יש לישב דבגמ' מבואר דאת"ל דצואה לא פסלה טומאה מהו א"כ הרי קיי"ל כאת"ל אלא דיקשה טובא דבגמ' מבואר דבעיא קאי למ"ד לינה אין פוסל בידים לכן בעי אי יציאה פוסל אבל למ"ד דלינה פוסל כש"כ יציאה דפוסל ולא בעיא כלל וא"כ למה פסק רבינו דעבודתו כשרה וכן הקשה בטה"ק ונראה לישב דהנה רבינו כותב להלן בדין ח' קידש ידיו היום וכו' הידים נפסלות בלינה וכו' קידש בלילה והקטיר החלבים כל הלילה צריך לחזור ולקדש ביום לעבודת היום ובדין ט' כתב קידש ידיו לתרה"ד אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש אחר שהאיר היום שהרי בתחילת עבודה קידש ודבריו אלו תמוהים ביותר כיון דפסק כרבי א"כ איך מחלק בין תחילת עבודה לסוף עבודה דזהו דעת רבא אליבא דראב"ש אבל לרבי אין חילוק בין תחילת עבודה וצע"ג וראיתי אח"ז שכן הקשה בס' חק נתן הביאו בשלום ירושלים פ"ב דיומא אמנם לי נראה דלכאורה יש להבין מ"ש רבינו אף שקידש קודם שתעלה השמש והרי לרבא אף שקידש מחצות א"צ לקדש ולישנא קודם שיעלה השמש משמע כאביי דמקרות הגבר לא פסל לינה אולם י"ל דיש לדייק בגמ' קאמר ארי"ו קידש לתרה"ד א"צ לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה ומקשה למאן אי לרבי לינה פסלה וקאמר אביי דלינה דרבנן ומודה דמקרות הגבר לא פסלה לינה ורבא אמר כראב"ש ובתחילת עבודה ויקשה א"כ לאביי דקאמר מטעם דמקרות הגבר לא פסלה לינה הא רי"ו דקאמר שכבר קידש מתחילת עבודה משמע כרבא ולישב נאמר דהאי דמקרות הגבר דקאמר היינו באמת טעמא דמילתא לכך לא פסלה מקרות הגבר יען דהוה גם תחילת עבודה ומעתה יתישב לשון רבינו שכ' אם קידש קודם שתעלה השמש א"צ לקדש אחר שהאיר היום שהרי בתחילת עבודה קידש א"כ רבינו פסק שפיר כאביי ואף דכ' מתחילת עבודה הרי גם רי"ו אמר האי לישנא ואפ"ה קאמר אביי משום דמקרות הגבר לא פסלה א"כ שפיר גם לישנא דרבינו מצי אתיא כאביי ודו"ק אלא דאכתי הא גופי' טעמא בעי למה פסק כאביי במקום רבא י"ל יען דאביי מוקי דרי"ו כרבי דהלכתא כוותי' ורבא מוקי דרי"ו שלא אליבא דהלכתא פסק כאביי ויש לתת טעם לפמש"כ מהרי"ק דבקדשים לא נאמר כלל זה דהלכה כרבא לגבי אביי ומה גם לפמש"כ המרדכי היכא דפליגי אליבא דנפשייהו שם הלכה כרבא ולא היכא דפליגי באמוראי אחרינא א"ש דפסק כאביי וא"כ מעתה כיון דרבינו פוסק בלינה א"פ רק מדרבנן א"כ שפיר י"ל גם למ"ד זה שייך האיבעיא בפסול יוצא דהיינו אי פוסל מה"ת או לא פסלה והא דקאמר הגמ' למ"ד לינה לא פסלה דלא פריש אבל יוצא דפריש פסול היינו אליבא דרבא דסובר דלרבי לינה דאורייתא אבל לאביי דמדרבנן פוסל שייך האיבעיא גם לרבי כיון דאין פוסל מה"ת מספקא לי' אי יוצא פוסל מה"ת והנה י"ל עוד דרבינו פסק כראב"א וכרבא דראה רי"ו דבריו של ראב"ש בתחילת עבודה ובסוף עבודה פסק כרבי וא"כ א"ש ג"כ דכיון דלינה אין פוסל בתחילת עבודה י"ל דשייך למיבעיא ג"כ ביוצא אי פוסל דהרי לפי"ז לרי"ו ע"כ ג"כ לינה רק דרבנן דאי מה"ת אין חילוק בין סוף עבודה לתחילת עבודה וא"כ כיון דמדרבנן שייך למיבעיא ביוצא אי פסול אלא דלישנא דרבינו משמע יותר כדרך הראשון דפסק כרבי וכאביי אליבא דרי"ו ודו"ק: וא"ל א"כ נהי דבעי אי מה"ת פוסל א"כ מדרבנן משמע דבוודאי יוצא פוסל ואמאי כ' דכשרה י"ל דבעי אי פוסל מה"ת או אין פוסל אפי' מדרבנן והטעם דבלינה גזרו ולא ביציאה דהנה רש"י כתב לינה דרבנן כדי שלא יזלזלו בלינה ובטה"ק הקשה מאי סברא זו לגזור דיזלזלו בלינה או אין לינה פוסל בידים דאין ראי' כלל מדבר שאינו בעין אלא כל עיקר הגזירה יען דמה"ת עכ"פ צריך קידוש לעבודת היום רק שאין פוסל מה"ת אבל העולם יחשבו דמשום לינה צריך קידוש ועתה כשיראו שעושה איזה עבודה על המערכה ישינה אחר עמוד השחר בלי קידוש חדש יזלזלו בלינה ומעתה זה ניחא בלינה אבל ביציאה ל"ש דיזלזלו עי"ז ביוצא דידעו דל"ש יציאה בידים כיון שאין בעין ול"ח גזירה אפי' מדרבנן: והנה מש"כ רש"י גזירה שיזלזלו בלינה היינו במים דיאמרו אין לינה פוסל במים לקידוש ידים ובזה ניחא גמ' דסוכה דף נ"א גזירה לקידוש ידים מלאו ויאמרו שאין פוסל לינה בקידוש ידים ועיין ריטב"א שם שהקשה למה יטעו בזה שלינה אין פוסל לפי הנ"ל י"ל דקאי שם דלינה אין פוסל בידים א"כ שייך גזירה שגם במים יאמרו דלינה אין פוסל: ובזה ניחא קו' טה"ק מאי רצה למפשט מהא דקידש בחוץ הא בפנים ויצא כשר די"ל כיון דיציאה רק פסול מדרבנן לא העמידו דבריהם ולא חייבוהו בקרבן אחר כדי שלא יהא חולין בעזרה ולפמש"כ דבעי ט"י יציאה פסול מה"ת א"ש: והנה אי הטעם דמיפסל היינו מה"ת א"כ ע"כ צ"ל דפסול יוצא לא משום היסח הדעת אלא משום דכיון דיצא מיפסל משום יוצא כפירש"י והא דקאמר הגמ' אסוחי אסיח דעתי' מיני' ע"כ לומר דהיינו כיון דיצא חל פסול יוצא אידים אף שאין בעין ע"י היסח הדעת ובהא ניחא מה שהקשה עוד בטה"ק מאי פשט מפרה הא בפרה כיון דעבודתו בחוץ ליכא היסח הדעת אבל לפירש"י משום פסול יוצא א"ש דע"כ הוה כמסיח דעתו דצריכין גם לטעם דאסיח דעתו דאי משום יוצא לחוד א"כ ביצאו ידיו ג"כ לפסול ובגמ' איתא דפשיטא דכשר ובאמת זה קשה לי טובא דממנ"פ אי הטעם משום יוצא א"כ ביצאו ידיו אמאי כשר ואי משום היסח דעת א"כ בפרה דעבודתו בחוץ ל"ש היסח דעת ומעתה א"ש כיון דרבינו ס"ל כאביי דלינה רק מדרבנן א"כ שייך איבעיא אי פסול ביוצא וכיון דהוה ספק מספק לא מיפסל להקרבן וכמש"כ הכ"מ וא"כ מזה ג"כ ראי' לדברינו דאי הכונה דיוצא רק מדרבנן א"כ בלא"ה עבודתו כשרה משום דס' דרבנן לקולא אלא וודאי צריכין לפרש דהאיבעיא ביוצא אי פסול מה"ת אי לא פסול כלל: אחר זה ראיתי דבירושלמי פ"ב דיומא איתא דבעי רק למ"ד לינה פוסל אבל למ"ד לינה א"פ פשיטא דיוצא אין פוסל וזה היפוך סוג' הגמ' ולפמש"כ יש לישב דירושלמי בעי למ"ד לינה פוסלת אבל בתחילת עבודה א"פ רק דרבנן ובעי שפיר ביוצא ולפי"ז נכונים דברי רבינו מאוד דפסק שפיר כירושלמי דגם למ"ד לינה פוסל שייך למיבעי ביוצא וגמ' דידן אין חולק בזה כמש"כ דגמ' קאי למ"ד לינה פוסל מה"ת א"כ ביציאה פשיטא ולכן בעי למ"ד לינה א"פ אבל למ"ד מדרבנן לינה פוסל שייך איבעיא זו אף ביוצא: והנה בשלום ירושלים שם הביא בשם ס' חק נתן לתמוה ג"כ כקו' טה"ק דבעיא דגמ' רק למ"ד לינה אין פוסל ותי' דרבינו פסק כראב"ש וכרבא אליבא דרי"ו דרק בתחילת עבודה לינה א"פ אבל בסוף עבודה לינה פוסל ושייך שפיר איבעיא ביוצא אי פסול דבתחילת עבודה לינה א"פ את"ד והנה זה כדרך הראשון שכתבתי ולדעתי דחוק לומר שרבינו פסק כראב"ש: עוד נראה לישב שיטת רבינו בהא דפסק כרבי דלינה פוסל בידים דהנה יש לדקדק לאביי למה קאמר קידש לתה"ד כיון דאפי' לסוף עבודה מהני הקידוש ומה גם הלשון שכבר קידש לתחילת עבודה קשה לאביי דלסוף עבודה ג"כ מהני קידוש לכן נראה כך דקאי עתה לפי מה דאיתא לקמן דף כ"א לס"ד דלית לן גזירת שקוע וא"צ לשוקעו אחר תה"ד וא"כ היה סובר דבקרות הגבר רשאי לקדש לכל שאר עבודות שמאז מתחיל עבודת היום ואין פוסל לינה עוד ומקדש והוציא הדשן בלי הפסק אף קידש לסוף עבודת לילה א"צ לקדש למחר וכמש"כ התוס' לפרש דזהו קו' הגמ' ואביי דמשמע דא"צ לשקעו ע"י כלל עוד דאף המים אין נפסלין בלינה מקרות הגבר והיינו דסברי דאי נפסלין א"כ היה לנו לגזור שישכח לשקעו ע"י ולמה מותרין לקדש כל כהנים אף לשאר עבודות ניחוש שיפשע כמו קודם קרות הגבר דאסור להעלות שמא יפשע וע"כ דכשר וא"צ לשקעו ע"י כלל לכן פריך לאביי מדרבי אדרבי דכאן אין מצריכו לשקעו ע"י ובשלמא לרבא דמוקי כראב"ש ניחא דלראב"ש אין נפסלין המים כלל כיון דאין פוסל הידים גם המים אין נפסלין דקאי עתה כמ"ד כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו כפי' התוס' להדיא וכן היא ע"כ שיטת רש"י ג"כ וסובר ע"כ עתה כראב"ש אף אם קידש לסוף עבודה ג"כ אין צריך קידוש למחר דאל"כ אמאי לא תי' אידי ואידי כראב"ש ובאמת צריך לשקעו דעד כאן לא מוכיח הגמ' דא"צ לשקעו היינו רק יען דסובר דרשאי לקדש בלי הפסק אבל לרבא לראב"ש דרק לתחילת עבודה שפיר י"ל דאח"כ משקעו וע"כ סובר עתה דלראב"ש אין פוסל הידים אף בקידש לסוף עבודה ומטעם שכ' בצ"ק ליישב קו' אחריתא דלסוג' דידן דאין רשאי להעלות עד תה"ד נוכל לפרש דלראב"ש אף לסוף עבודה א"צ לחזור ולקדש ונקט תה"ד משום דאז רשאי להעלות המים והא דלעיל מוקי רבא כראב"ש ורק בתחילת עבודה היינו דלא ידע דאסור להעלות קודם תה"ד א"כ אי איתא דמקדש אף לסוף עבודה למה אמר קידש לתה"ד אבל למסקנא דמתרץ דמסיק לי' והדר משקעי לדידי' י"ל דסבירא לי' דבאמת אף מקרות הגבר ג"כ אין מקדש אלא לתה"ד בתחילת עבודה אבל לא לסוף עבודה וא"כ אחר קידוש תה"ד משקעו לבור ול"ג שמא יפשע כיון שאין מקדש רק לתחילת עבודה דלסוף עבודה לינה פוסלת באמת ובזה ניחא מה שהוק' תוס' אלשון דמסיק והדר משקעי' לי' לפמש"כ הכונה דמסלקו שלא יקדשו בו כהנים ופוסק לקדש אחר קידוש לתה"ד ומשקעו לי' לבור: וא"כ גם לאביי דמפרש מקרות הגבר ג"כ לא מתיר אלא לקדש לתחילת עבודה מקרות הגבר ומדוקדק הלשון שכבר קידש מתחילת עבודה דקאמר ר"ש וא"כ מעתה ניחא דברי רבינו דפסק כאביי דאין מקדש אלא לתחילת עבודה מקרות הגבר כמש"כ להדיא אם קידש קודם שעלה השמש א"צ לקדש ביום והבן: והנה לפי"ז יצא לנו לכאורה למאי דתנן במס' יומא דכה"ג תורם הדשן מחצות לילה באמת פסול אף בשקידש לתחילת עבודה לאביי ולרבא אליבא דרי"ו כשר לדידי' לא תלי בקרות הגבר אלא בתחילת עבודה ואולם יקשה לפי"ז א"כ הא דהקשה רי"ו מצפרא נמי יקשה לפמש"כ המפרשים בפ"א מעיוהכ"פ דגם תה"ד עבודתו בכה"ג א"כ מה"ת א"צ לקדש אח"כ בצפרא לעבודת התמיד רק מדרבנן פסול וא"כ מה"ת ל"ש למעט דצפרא כיון שרק מדרבנן פסול דהא לפמש"כ לאביי קידש לתה"ד ג"כ אין פסול אלא מקרות הגבר אבל מחצות מיפסל מדרבנן אך י"ל דבאמת קו' זו יקשה בלא"ה דהרי אף למאי דקאמר אביי מעיקרא דלשאר עבודות מקרות הגבר לא מיפסלא סובר ג"כ דאין שרי לתחילת עבודה אלא מקרות הגבר א"כ קשה כנ"ל כמו שהקשה באמת בטה"ק לכן אומר דאדרבא לפמש"כ יש ליישב הקו' ברווחא דבאמת לפי דרכי דלאביי לא שרי ג"כ רק בקידש לתחילת עבודה א"כ י"ל דלאביי הא דנקט מקרות הגבר לאו דוקא מקרות הגבר ולכה"ג ביוהכ"פ דהתחלת עבודה מחצות ג"כ לא גזרו רבנן וא"כ שפיר פסיק רי"ו דא"ל בקידש לתה"ד דאז אפי' מדרבנן לא מיפסל משא"כ לס"ד דלאביי אף בסוף עבודה א"כ ע"כ תלוי טעם ההיתר רק בקרות הגבר יען דניכר ולא יזלזלו בלינה וא"כ בכה"ג ביוה"כ דמצוה מחצות פסול מדרבנן קשה מ"פ רי"ו מצפרא נמי עכ"פ פסול מדרבנן כקו' טה"ק אבל לפמש"כ דרק לתחילת עבודה מתיר א"כ י"ל מקרות הגבר דקאמר לאו דוקא אלא יען דבשאר כהנים זהו זמנם לתה"ד ועיקר ההיתר משום תחילת עבודה א"כ בכה"ג ביוה"כ דתחילת עבודה מחצות ג"כ לא מיפסל אפי' מדרבנן ושפיר פריך רי"ו ודו"ק היטב: עוד י"ל דהנה הא דרבא דמוקי כראב"ש ובתחילת עבודה ולא מוקי כרבי ואין נראין דברי רבי לרי"ו בתחילת עבודה ומכשיר יען דרבי פוסל לינה י"ל הוא רק למאי דס"ד ג"כ להלן דרי"ו כרחב"י דפסול לינה במים היא כל הלילה א"כ בשעת קידוש כבר נפסל המים א"כ ל"ש לומר תחילת עבודה שאני דהרי קידש בפסול ודי להפקיע עצמו לתה"ד אבל לא לעבודת היום ולכן מוקי כראב"ש אבל למסקנא דרי"ו כר"ח דלינה פוסל רק בעה"ש א"כ שפיר י"ל אף דרבי פוסל לינה אפי' קידש ביום פוסל ליום המחרת אפ"ה קידש בלילה לתחילת עבודה שנעשה בכשרות רק יש פסול בלינה בשחרית בעה"ש שפיר י"ל לרבי ג"כ אין לינה פוסל כיון דקידש לעבודת יום זה עצמו ממערכה וגישה החדשה ודו"ק היטב: והנה בדרכים האלה יש ליישב ג"כ הא דפסק רבינו יציאה לא פסלה אף דבלינה פסק דפסלה משום דע"כ לתחילת עבודה לא פסלה אף שקידש קודם קרות הגבר ובכהא"ג יציאה לא פסלה דבזה הוה האיבעיא בגמ' היכא דלינה לא פסלה כגון לתחילת עבודה ג"כ אי יציאה פסלה ולא איפשטא ולקולא ודו"ק: ב'

5 אין אדם נכנס לעזרה לעבודה וכו'. והנה בלח"מ פ"ד ממחכ"פ הקשה דמשמע דרבינו סובר דוקא לעבודה דלא כפירש"י ותוס' שהביאו מירושלמי דאפי' שלא לעבודה מדרבנן צריך טבילה ויקשה עליו מירושלמי והעלה דרבינו סובר כבן זומא ולכן דוקא לעבודה צריך טבילה רק במצורע גזרו משום דדייש בטומאה כמש"כ רבינו שם ובשי"צ וכן במהר"ם ברבי השיגו עליו דנעלם ממנו דברי רבינו בפ"ב מעיוהכ"פ דמוכח דטבילה רק כדי שיזכור טומאה ישינה מדרבנן כדר"י ול"נ לישב דהנה לכאורה יש להקשות דרבינו בעיוהכ"פ כ' הטעם שיפרוש מטומאה ישינה ויטבול לשמה וכן יקשה עוד כיון דסובר בכה"ג צריך טבילה אף שטבל אתמול אדעתי' לעבוד היום וליכנס למקדש אפ"ה שייך כדי שיזכור טומאה ישינה כדי שיטבול לשמה א"כ למה במצורע צריך לטעם דדייש הא י"ל כדי שיטבול לשמה ובלח"מ במחכ"פ הקשה עוד כיון דפסק כדר"י א"צ לטעם דדייש בטומאה ועוד קשה לי לדברי הלח"מ הנ"ל מאביי דקאמר כב"ז ס"ל הא ב"ז קאי אמשנה וא"כ רק בנכנס לעבודה בעי טבילה ורבנן במצורע אייריא שלא לעבודה ולכן נראה בוודאי לר"י דטבילה רק למי שלא טבל אתמול אבל בטבל אתמול סובר דל"צ טבילה כדקאמר במצורע שכבר טבל מאתמול א"כ ע"כ הטעם שיפרוש היינו מעבודה וממקדש כדפירש"י וכדאיתא בירושלמי אבל לרבנן דפליגי אדר"י וס"ל דצריך טבילה אף שכבר טבל מאתמול סובר רבינו דהטעם כדי שיפרוש מטומאה לשמה ויצא מזה עוד חילוק אחר דלר"י דאפי' שלא לעבודה צריך טבילה ולכן דוקא בלא טבל כלל אבל בכבר טבל א"צ טבילה לענין ליכנס לעזרה וכיון שכן הטעם רק שיפרוש ממקדש ול"ש שיפרוש מטומאה לשמה דלענין כניסה ל"ב לשמה אבל לרבנן דר"י דפליגי דוקא במצורע צריך טבילה אבל שאר כל אדם א"צ טבילה היינו שלא לעבודה רק במצורע דמה דנכנס לבהונות הוא שלא לעבודה וא"צ למש"כ התוי"ש דהוה כענין עבודה ורק לעבוד צריך ולפי"ז אף אם טבל כבר מאתמול צריך טבילה ומטעם כיון שרוצה לעבוד שייך שפיר כדי שיזכור טומאה ישינה ויטבול לשמה דלעבודה שייך דצריך טבילה לשמה וא"כ בכה"ג ביוהכ"פ בשחרית דטובל לעבודה צ"ט אף שכבר טבל כדי שיזכור ויטבול לשמה אבל במצורע דרק כניסה לבהונות שלא לעבוד לכן בכבר טבל ל"ש שיזכור ויפרוש לשמה דלענין כניסה א"צ טבילה לשמה לכן רק שייך הטעם דדייש בטומאה: לפי"ז י"ל דלרבנן דר"י שלא לעבודה א"צ טבילה כלל אף שלא טבל מאתמול ושייך שיפרוש מכניסת מקדש אפ"ה לית להו טבילה זו רק לעבודה דשייך פרישה לשמה ולכך במצורע דדייש בטומאה בחוץ אפי' בשכבר טבל אפי' שלא לעבודה כדי שיפרוש ממקדש אם יזכור וכל זה לרבנן דמידות דפליגי אדר"י בשאר אדם א"צ טבילה רק במצורע והיינו שלא לעבודה ואולם רבנן דברייתא דנגעים דפליגי אדר"י י"ל דסברי כר"י דטבילה שלא לעבודה ג"כ ונהי דכבר טבל שאני מצורע דדייש בטומאה: אך י"ל אדרבא מצורע עדיף דלא אסיח דעת דאל"כ נצטרך הזאה ג' וז' וא"כ אי בכל אדם בכבר טבל ל"צ טבילה אף במצורע מסתבר דלא צריך ואלא טעמא דרבנן דברייתא דסברי דבאמת שלא לעבודה א"צ טבילה כלל ורק שאני מצורע דדייש בטומאה: ובזה נראה לישב קו' תוס' דהקשו אהא דבעי אי רבנן כב"ז הלא גם כר"י אתיא ונראה דתוס' סברי דנהי דלר"י בכבר טבל ל"ש הטעם דצריך טבילה שיזכור הטומאה כיון דשלא לעבודה אייריא אפ"ה לרבנן במצורע צריך טבילה משום דדייש ולכן אף שלא לעבודה אבל כיון דחזינן דגמ' קאמר כב"ז ע"כ לישב דבריהם דפשיטא לאביי דכר"י לא אתיא משום דאי ס"ד דסברי שלא לעבודה צריך טבילה רק בשכבר טבל א"צ טבילה באינש דעלמא א"כ ל"ש לומר במצורע בעי אף בכבר טבל משום דדייש דאדרבא כיון דלא אסיח דעתי' עדיף הוא מאינש דעלמא בשכבר טבל דא"צ טבילה שלא לעבודה אע"כ או דטעמייהו כב"ז מה"ת צריך טבילה וכן אף שכבר טבל צריך טבילה או דסברי שלא כר"י דהיינו שלא לעבודה א"צ טבילה כלל רק במצורע דדייש בטומאה צריך טבילה אף שלא לעבודה ול"ש לומר הרי מצורע עדיף דלא אסיח דעתי' והוה ככל אדם דהרי בכל אדם א"צ טבילה אפי' לא טבל כלל ולא מטעמי' דלא אסיח דעת א"כ ל"ש לומר יען דמצורע לא אסיח דעת הוא ככל אדם אלא אמרינן שאר אדם א"צ טבילה כלל אפי' לא טבל אתמול משום דלא דייש בטומאה ולא מחזקינן בטמא אבל מצורע מחזקינן לי' בטמא ולכן אף שלא הסיח דעת צריך טבילה: ומעתה זהו שכ' רבינו במצורע הטעם דדייש ולכן אף שלא לעבודה צריך טבילה אף שלא הסיח דעת ולא יקשה דהא אתיא כר"י לפמש"כ הא ר"י איירי שלא לעבודה ורבינו כתב כן דוקא לעבודה ולכן נתן רבינו טעם אחר שיפרוש ממקדש דלא כירושלמי יען דירושלמי לשיטתו דמפרש לר"י אף שלא לעבודה א"כ ל"ש טבילה לשמה אבל רבינו דפסק כרבנן דר"י לטבילה רק לעבודה א"כ הטעם משום שיפרוש ויטבול לשמה כיון דרוצה לעבוד ולכן אף שכבר טבל אבל במצורע דשלא לעבודה איירי לא נתן רבינו הטעם דיפרוש מטומאה לשמה כיון דאייריא שלא לעבודה וניחא נמי בהא קו' הלח"מ דאדרבא לרבנן אלו דוקא לעבודה צריך טבילה ורק במצורע אף שלא לעבודה צריך טבילה משום דדייש בטומאה ולפי"ז פסק רבינו כפשטות המשנה דדוקא לעבודה צריך טבילה וכן משמעות המשנה פ"ק דתמיד מי שרוצה לתרום יבוא ויפיסו מי שטבל יבוא ויפיס ובשי"צ הביא עוד ראי' כדעת רבינו דדוקא לעבודה מדקתני בפ"ק דכלים עזרה מחכ"פ הנכנס לשם חייב ואמאי לא קתני דאסור ליכנס שם כל אדם בלא טבילה אפי' שלא לעבודה אע"כ דלעבודה דוקא הצריכו טבילה: ובזה ניחא דיקשה לכאורה אמאי לא כתב רבינו דאסור להכניס ידו בלא טבילה דהא ביאה במקצת שמה ביאה כמש"כ בפ"ג מה' אלו ולפמש"כ א"ש כיון דרק לעבודה צריך טבילה א"כ ל"ש ביאה במקצת דאם פושט ידו לפנים ושחט הא צריך טבילה משום עבודה ולא משום ביאה במקצת: אך לכאורה אכתי קשה דבגמ' שם בעי מהו שיעשה סכין ארוכה אי בעי טבילה לעבודה בלי כניסה והקשה בשי"צ אמאי לא הביאו רבינו דבעי טבילה ותי' כיון דלרבינו כניסה שלא לעבודה א"צ טבילה ה"ה עבודה בלא כניסה א"צ טבילה יעו"ש לפי"ז היכא דהכניס ידו לפנים ושחט אין הטבילה משום השחיטה אלא מטעם ביאה במקצת לעבודה א"כ יקשה אמאי לא כתב רבינו דצריך טבילה לביאה במקצת אך י"ל בוודאי לר"י דטבילה שלא לעבודה כמו במצורע א"כ לא אתיא להוסיף טהרה אלא לפרוש מלבוא לעזרה א"כ שייך ביאה במקצת אבל לרבינו דטבילה לפרוש מטומאה לשמה דהיינו לעבודה צריך טהרה יותר א"כ בא להוסיף טהרה א"כ ל"ש ביאה במקצת רק בביאת כולו לעבודה: ובזה א"ש ג"כ דלא ביאר רבינו האיבעיא אי חוצץ די"ל כיון דבא להוסיף טהרה לטבול לשמה א"כ הוה כמו י"ח דבר כקו' התוס' כמבואר בשי"צ וגמ' דבעי היינו רק לר"י דטבילה שלא לעבודה ג"כ חייב והיינו כדי לפרוש מעזרה א"כ לא בא להוסיף טהרה לכן ל"ד לי"ח דבר ושפיר קבעי אבל לרבינו פשיטא דהוה כי"ח דבר כיון דבא להוסיף טהרה: אך לכאורה אכתי קשה לפמש"כ תוי"ש ד"ה אין אדם דמכניס ידו לשחוט צריך טבילה אבל לק"מ דתוס' כ' רק יען דסברי שלא לעבודה כך יען דסברי שלא לעבודה א"צ טבילה כלל דהא במצורע עיקר הטעם כדי שיזכור ויפרוש מטומאה לשמה כיון דהוה כעין עבודה שמכניס ידיו לבהונות דאי הטעם כדי שיפרוש ממקדש מה סברא יש דבעינן כעין עבודה א"כ ה"ה במכניס ידיו לשחוט ג"כ בעי טבילה אף דל"ה רק ביאה במקצת אבל לפי מה שבארנו במצורע ג"כ הטעם כדי לפרוש ממקדש לכן שפיר ביאה במקצת במכניס ידיו לבהונות צריך טבילה דאם יזכור יפרוש מלהכניס ידיו במקצת אבל בשאר כל אדם דטבילה כדי לטבול לשמה להוסיף טהרה א"כ י"ל בביאה במקצת ל"ב טבילה לשמה אף במכניס ידיו לשחוט: ב' אמנם יש לומר מילתא בטעמא והוא דתוס' ישנים הקשו דלימא דרבנן כר"י אתיא דתוי"ש אזלי בשיטתם דשלא לעבודה א"צ טבילה דעכ"פ כעין עבודה בעינן כמצורע שמכניס ידיו לבהונות או סמיכה תנופה ושחיטה וע"כ דטבילה כדי שיזכור ויטבול לשמה דלכן תליא בכעין עבודה דאי כדי שיפרשו ממקדש לא הוה בעינן כעין עבודה וא"כ דהטעם שיטבול לשמה א"כ בכבר טבל שייך ג"כ טבילה כמו ביוהכ"פ דיזכור לטבול לשמה ולכן שפיר קשיא להו דרבנן מצי אתיא כר"י אבל כיון דאביי אמר כבן זומא א"כ ע"כ לישב קו' תוס' דלכן לא אתיא כר"י דבאמת לר"י אף שלא לעבודה כלל בעינן טבילה מטעם שיפרוש מקודש א"כ בכבר טבל ל"ש זה א"כ ע"כ רבנן דלא כר"י אלא במצורע הטעם דדייש בטומאה והי' פשוט לאביי כן מדלא מצריך ר"י טבילה היכא דכבר טבל אמנם כבר ביארנו דלר"י א"צ טבילה בכבר טבל משום דסובר דכניסה בלי שום עבודה צריך טבילה כדי שיפרוש מקודם ולכן בכבר טבל ל"ש זה והא"ט דירושלמי שכתבתי דאף שלא לעבודה כלל צריך טבילה דלא כתוי"ש א"כ מיושב קו' הלח"מ דבוודאי אי אמרינן כתוי"ש דלר"י בעינן ג"כ מקצת עבודה א"כ א"צ במצורע הטעם דדייש בטומאה לכן בוודאי קשה לדעת רבינו כיון דפסק כר"י ואף דכ' נכנס לעבודה הנה לשיטת תוי"ש הכונה באמת למקצת עבודה א"כ א"צ לטעם דדייש דהרי אף שכבר טבל שייך טבילה שיזכור לטבול לשמה שפיר תיקשי קושיתו אבל לפמש"כ דרבינו ס"ל דרק לעבודה בעי טבילה ע"כ דלא כר"י ס"ל רק כרבנן דר"י דלעבודה גמורה בעי טבילה א"כ במצורע ע"כ הטעם משום דדייש בטומאה כדי שיפרוש מקודש: ובהא ניחא הא דכ' רבינו בפ"ב מעיוהכ"פ טבילה ראשונה בכה"ג מדרבנן ובגמ' משמע ה' טבילות הלממ"ס לר"י ולפמש"כ ניחא בוודאי לר"י דשלא לעבודה צריך טבילה א"כ בכבר טבל א"צ טבילה א"כ הא דכה"ג צריך טבילה שחרית אף שטבל אתמול ולא אסיח דעתי' כל הלילה ע"כ הלממ"ס אבל לרבינו שבארנו דס"ל דרק לעבודה צריך טבילה מטעם שיטבול לשמה שפיר י"ל טבילה ראשונה מדרבנן כדי שיזכור לטבול לשמה אף שכבר טבל שמא אתמול לא נזכר ויזכור היום לטבול לשמה ולכן רק ד' טבילות מה"ת דמוכח מקרא דכשמשנה מבגד לבגד צריך טבילה וכמש"כ בפ"ב מעיוהכ"פ ודו"ק הכל על נכון באורחא חריפתא: