1רש"י אליו ה' לבקר את החולה וגומר הרא"ם פירש פשט הפרש' הזו שמראה הזאת היתה בשביל דיבור ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה וגומר והיתה מראה שיש בה דיבור אלא שעל ידי שראה אברהם הג' אנשים אמר לש"י אל נא תעבור מעל עבדך וגומר כדי להכנים האורחים והמתין לו הש"י ואח"כ אחר שהכניסם והאכילם התחיל הפסוק לחזור לעניינו הראשון ואמר וה' אמר המכסה אני מאברהם וגומר לפיכך ויאמר י"י זעקת סדום ועמורה וגומר ועל ידי כך הקשה הרא"ם מנ"ל לרש"י לפירושו על וירא אליו וגומר לבקר את החולה היתה המראה שמא בשביל הדיבור היתה והשיב הרג"א שאם היתה המראה הזאת בשביל דיבור ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה וגו' היה לו להקדים פסוק וה' אמר המכסה אני מאברהם וגומר קודם וירא אליו ה' שהרי פסוק זה נכתוב להודיע טעם שאמר הקב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה ואם היה המראה בשביל דיבור זעקת סדום ועמורה הוה למכתב הפסוק הזה קודם המראה ולומר ויאמר ה' המכסה אני מאברהם עכ"ל: ור"ל קודם וירא אליו והוה פירושו ויאמר ה' המכסה וגומר לפיכך וירא אליו ה' ובתוך כך וישא אברהם את עיניו וירא וגומר ומדלא הקדימו ש"מ שמראה הזאת לא היתה בשביל שום דיבור רק לבקר את החולה ומן ה' אמר המכסה וגו' מתחיל תחלת עניין אחר זה הוא כוונת הרג"א ואני אומר שלא השיב כלום שהרי מדלא כתיב ויאמר ה' המכסה וגומר וכתיב וה' אמר המכסה וגומר בלשון עבר משמעו שכבר אמר קודם זה ור"ל קודם שנתראה אל אברהם אמר כן המכסה וגו' והרי הוא כאלו הקדימו וכמו שפרש"י גבי והאדם ידע וגומר וגבי וה' פקד את שרה וגומר אמרו רבותי' ז"ל הוא נענה תחלה מהאי טעמא מדלא כתיב ויפקוד ה' את שרה וגומר ואם כן הדרא קושיא שפרש"י דלבקר את החולה היתה המראה כו' לדוכתא ואומר אני דנפקא ליה לרש"י מדכתיב וירא אליו ה' ולא כתיב וירא ה' אליו כמנהגו בשאר מקומות אלא לומר לך שהראייה היתה אליו כלומר להנאתו ולצרכו והיינו לבקרו ואל תשיבני מוירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה וגומר דגבי יצחק דוודאי התם הנאתו וצרכו כתובים בצדו ואין צריך פי' מה שאין כן כאן אלא וודאי ע"כ כאן צרכו והנאתו היינו לבקר חוליו בשביל המילה הכתובה למעלה ואף על גב דמן וה' אמר המכסה אלי וגומר משמע שהיתה בשביל דיבר זעקת סדום ועמורה וגומר מ"מ תרוייהו משמע מינה ותרוייהו הוי בהו:2רש"י בא"ד ואתה סימן לבניך כו' פירוש שאין לפרש דכדי שלא להטריחו מפני שהיה חולה אמר לו שב דהא מיד כתיב אחריו וירא וירץ לקראת' ואם היה בו כח לרוץ כ"ש שהיה בו כח לעמוד אלא מפני הסימן אמר לו כן וא"ת מ"ש עכשיו יותר מבפעם אחרת י"ל מפני שהגילוי הזה היה ג"כ בשביל דיבור זעקת סדום ועמורה כמו שאמרתי למעלה והיה זה העניין דומה כמו דיינות שנמלך הש"י עם אברהם באיזה אופן ידון אותם על רשעתם לכך היה זה הסימן לבניו גם כן כשישבו בדין שהש"י יעמוד והם ישבו ואין להקשות א"כ מנליה דמשום סימן הוא שמא משום שמדתו כך הוא ככל ישיבת הדיינים שאם כן בעת שהיה עיקר המשא והמתן בדינם דהיינו בעת שהתפלל אברהם אולי ימצאון שם חמשים צדיקים וגומר למה עמד אברהם כדכתיב קודם אותה התפילה ואברהם עודנו עומד לפני ה' וגומר דמשמע לפי פשוטו שהיה אברהם עומד בשעת המשא והמתן ואח"כ התחיל להתפלל אלא עכ"ל שלא היה זה דין גמור אלא משא ומתן לפיכך היה עומד ולא אמר לו עכשיו שישב אלא משום שיהא סימן לבניו בעת שישבו לדין שהוא דומה לזה העניין המאורע:
