1
כתב הר"ר בנימן כ"ץ יצ"ו מרעגנשפורק בעליות לס"ת על המגדל אם יש לעמוד בפתח העומד במזרח או במערב, וכן לירד מן המגדל, כך אני נוהג המגדל בפתח שהיא לי בדרך קצרה במקומי בבית הכנסת, ויורד אני מן המגדל בפתח האחר שהוא בדרך הארוכה לי עד מקומי, כדאמרי' הנכנס לעזרה נכנס בקצרה ויוצא בארוכה. ונוהג' בניאושטט אם אין שם כהן נתפרדה החבילה, פי' שלא יקרא לוי כלל ולפעמים קורין במקום כהן הגאון זצ"ל. ואמ' שמוה"ר שלום זצ"ל נוהג בניאושטט אם היה הקורא כהן לא רצה שקרא שיקרא אותו כהן כהן אחר לס"ת. כן כתב המרדכי במסכת מגילה בפ' הקורא אבל בשאר מדינות אושטריך נוהגין לומר יעמוד כהן אחר, וכן הדין גבי לוי, ואמר הגאון זצ"ל שלא נוהגין אחריו כמו השר זצ"ל. וזכורני כשיש לו סגן אינו רוצה לקרות עד שקרא לו החזן יעמוד ר' ישראל בר' פתחיה! אבל בניו היה קורא בן מוה"ר ישראל, ושמעתי הטעם: הוא יכול למחול על כבודו ולכן קורין לו כסתם בני אדם. אבל בניו אינם יכולים למחול על כבודו או אינם רוצים למחול ולכן קורין אותם בן מהר"ר ישראל. וכן כשהיה חזן אינו רוצה לברך ברכת התורה עד שקרא לו הסגן יעמוד ר' ישראל בר' פתחיה, וכן מצאתי בא"ח בס' קל"ט וז"ל ואין רשאי לקרות עד שיאמרו לו קרא וזהו שנהגו שש"ץ קורא לעולין וכו'. וזכורני כשקורין לו לעלות לס"ת עמד שם עד שבא אחר וכן אחרים נהגו כן במדינתו. מי שאינו יודע לקרות בס"ת הכתב אפילו בלא נגינות אסור לו לעלות לס"ת ולברך הברכה. וכן מצאתי בא"ח בסי' קמ"א וז"ל: מי שאינו יודע לקרות אינו ראוי שיקראוהו ש"ץ וכו'. וזכורני דהוי יושב בשעת קריאת התורה כשיש לו צער בעמידה, אבל מ"מ עמד אע"פ שאינו יכול לעמוד בטוב כשמגביה הס"ת או כשהחזירה לארון הקדש. ואמר בב"ה צריך לומר הקורא בנגינות העליונות מעשרת הדברות, אבל כשאחד מעביר הסדרה בתרגום צ"ל הנגינות התחתונות על סדר התרגום. ופ"א חסר בס"ת תיבה אחת וא"ה קרא בו אותה סדרה כיון שהתחיל בה היה מסיים בה אותה סדרה. אבל שמעתי משמיה דמהר"י וויל דמפסיק באמצע הסדרה ונטל ס"ת אחרת מן הארון וסיים בו אבל מ"מ באמצע ענין לא היה מפסיק.