לחם שמים על משנה כלים ב׳

« לחם שמים על משנה כלים א׳:ט׳ לחם שמים על משנה כלים ג׳:א׳ »

1 כְּלֵי עֵץ, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם, וּכְלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים. נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם כֵּלִים, מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. כְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי נֶתֶר, טֻמְאָתָן שָׁוָה. מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין בַּאֲוִיר, וּמִטַּמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן, וּשְׁבִירָתָן הִיא טָהֳרָתָן:

2 הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן, וְדָפְנוֹתֵיהֶן יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, שִׁעוּרָן, מִכְּדֵי סִיכַת קָטָן וְעַד לֹג. מִלֹּג וְעַד סְאָה, בִּרְבִיעִית. מִסְּאָה וְעַד סָאתַיִם, בַּחֲצִי לֹג. מִסָּאתַיִם וְעַד שָׁלֹשׁ וְעַד חָמֵשׁ סְאִין, בְּלֹג, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲנִי אֵינִי נוֹתֵן בָּהֶן מִדָּה, אֶלָּא, הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן, וְדָפְנוֹתֵיהֶן יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, שִׁעוּרָן מִכְּדֵי סִיכַת קָטָן וְעַד קְדֵרוֹת הַדַּקּוֹת. מֵהַקְּדֵרוֹת הַדַּקּוֹת וְעַד חָבִיּוֹת לוּדִיּוֹת, בִּרְבִיעִית. מִלּוּדִיּוֹת וְעַד לַחְמִיּוֹת, בַּחֲצִי לֹג. מִלַּחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים, בְּלֹג. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר, חֲצָבִים גְּדוֹלִים, שִׁעוּרָן בִּשְׁנֵי לֻגִּין. הַפַּכִּים הַגְּלִילִים וְהֶחָבִיּוֹנוֹת, שִׁעוּר קַרְקְרוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן, וְאֵין לָהֶם דְּפָנוֹת:

3 הַטְּהוֹרִין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, טַבְלָה שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז, וּמַחְתָּה פְרוּצָה, וְאַבּוּב שֶׁל קַלָּאִין, וְסִילוֹנוֹת, אַף עַל פִּי כְפוּפִין אַף עַל פִּי מְקַבְּלִין, וְכַבְכָּב שֶׁעֲשָׂאוֹ לְסַל הַפַּת, וּטְפִי שֶׁהִתְקִינוֹ לָעֲנָבִים, וְחָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין, וְחָבִית דְּפוּנָה בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ, וְהַמִּטָּה, וְהַכִּסֵּא, וְהַסַּפְסָל, וְהַשֻּׁלְחָן, וְהַסְּפִינָה, וְהַמְּנוֹרָה שֶׁל חֶרֶס, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ תוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶס, אֵין לוֹ אֲחוֹרָיִם:

4 פַּנָּס שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית קִבּוּל שֶׁמֶן, טָמֵא. וְשֶׁאֵין בּוֹ, טָהוֹר. מְגוּפַת הַיּוֹצְרִין שֶׁהוּא פוֹתֵחַ בָּהּ, טְהוֹרָה. וְשֶׁהוּא גוֹמֵר בָּהּ, טְמֵאָה. מַשְׁפֵּךְ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר. וְשֶׁל רוֹכְלִין, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁל מִדָּה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ:

5 כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וְכִסּוּי חָבִיוֹת נְיָרוֹת, טְהוֹרִין. וְאִם הִתְקִינוֹ לְתַשְׁמִישׁ, טְמֵאִים. כְּסוּי הַלְּפָס, בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֶשׁ לוֹ חִדּוּד, טָהוֹר. אִם אֵינוֹ נָקוּב וְאֵין לוֹ חִדּוּד, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת עָלָיו אֶת הָרוּנְקִי:

6 גִּסְטְרָא שֶׁנִּמְצֵאת בַּכִּבְשָׁן, עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, טְהוֹרָה. מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, טְמֵאָה. טִיטְרוֹס, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוֹצִיא פְרוּטוֹת:

7 הַטְּמֵאִין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, טַבְלָה שֶׁיֶּשׁ לָהּ לִזְבֵּז, וּמַחְתָּה שְׁלֵמָה, וְטַבְלָה שֶׁהִיא מְלֵאָה קְעָרוֹת. נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶם בְּשֶׁרֶץ, לֹא נִטְמְאוּ כֻלָּם. אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז עוֹדֵף, נִטְמְאָה אַחַת מֵהֶם, נִטְמְאוּ כֻלָּן. וְכֵן בֵּית תְּבָלִין שֶׁל חֶרֶס, וְקַלְמָרִים הַמְּתֹאָמוֹת. וּבֵית תְּבָלִין שֶׁל עֵץ, שֶׁנִּטְמָא אֶחָד בְּמַשְׁקֶה, לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, חוֹלְקִין אֶת עָבְיוֹ. הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּמֵא, טָמֵא. הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּהוֹר, טָהוֹר. אִם יֶשׁ לוֹ לִזְבֵּז עוֹדֵף, נִטְמָא אַחַד מֵהֶם, נִטְמָא חֲבֵרוֹ:

8 הַלַּפִּיד, טָמֵא. וּבֵית שִׁקְעוֹ שֶׁל נֵר, מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. הַמַּסְרֵק שֶׁל צַרְצוּר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

פירוש לחם שמים על משנה כלים ב׳

1 משנה זו שנויה להלן פט"ו. וע"ש.

2 כלי עץ כלי עור כלי עצם כ"ז סימן תלת עיינין. וחד זיי"ן.

3 מתטמאים ומטמאים מאחוריהם כו' ממילא שמעינן דפשוטיהן טהורין. אפ"ה תני דיצי פשוטין להלן משנה ג'.

4 כלי נתר עתי"ט לשון ר"מ שהם כלי אלטפל בערבי.

5 זה סיוע לדברי ריב"ש בתשובותיו סל"ה שנחלק עם רשב"ץ. לענין החפיפה. בנתר זה. וכן באמת יש נטיה יותר לפירושו של ריב"ש. לכן נכון לחוש לדבריו. ודע שבפירוש הר"מ כאן. יש השמטה ושבוש מעתיק קשה משונה מאד. ז"ל הנדפס שם. ובכל מקום שאמרו זה אינו מן הכופר בע"ז והנה כל הבא ומסתכל בלשון זה. ועמד משתומם. וקראו שמו מן. כי לא ידעו מה הוא. אבל חסר כאן הציון מלשון המשנה. כי הוא התחלת הענין. דהיינו כלי נתר רצה הר"מ לפרש מהו נתר. ואמר ובכ"מ שאמרו זה הלשון נתר. אינו מין כצ"ל הכופר. ר"ל מין אדמה שנקרא קאפי"ר. או קאנפי"ר. ובספר רפואות נקרא כופר. וכן בתורה וכפרת אותה בכופר. ופשיטא שאינו מענין אשכול הכופר דקרא. שהוא מין צמח ופרי אילן הבושם. רק אחר זה הביא הר"מ לשון גמרא דע"ז לראיה. והוא בפא"מ דל"ב מאי כלי נתר כו'. ומפרש שהוא כלי הטפל. והוא מין אדמה. הנקרא קריי"ד בל"א. לדעת הריב"ש. אכן לדעת בעל מחלוקתן רשב"ץ. מין אלו"ם הוא. כפירש"י. במחפורת של צרי"ף.

6 שם דס"א וא"א לעשותו אלא רקיק דק מאד שיהיה עב דפנו קרוב מעלה. לפי שאם היה עב מזה יצטרך שיתן האש בתוכו ויפסד לדקות כו'. כך נ"ל לתקן לשונו שיהא מובן.

7 שם שהם נשים. הוא מלשון נא ומבושל.

8 והספינה ע"ל תי"ט. עד אבל ספינה של חרס אע"ג שאינו מיטלטל מלא וריקן טמא.

9 לשון מגומגם. ור"ל היה לה להיות טמאה. וכמו שהוא באמת אליבא דחנניה. של חרס טמאה היא. קמ"ל. ומתניתין דלא כחנניה.

10 זה הכלל ז"ל תי"ט. משונה זה הכלל כו' והכא אינו ענין למ"ש נשנה. יש לנו דוגמתו פ"ג דפסחים. זה הכלל תפח כו'. אבל לא ידעתי מה הזקיקו לכך. אלא הכא נמי ודאי אדלעיל קאי. לבאר מה שהקדים. כי אלה הטהורים שבכ"ח. טהורים הם לגמרי. ואין להם אחוריים. לחליקה אלא כיון שאין להם תוך. הרי הם טהורים בכל אופן שלא תאמר אע"פ שאינם מתטמאים מתוכם. לפי שאינם דומיא לשק. ותוכם אינו קרוי תוך. מ"ד יהא דינם ככלי שטף. דתוכם כברם שוה. או להפך. סד"א אי נגעה טומאה באחוריהם. יהו אחוריהם בלבד טמאים. וחלוק מתוכם. קמ"ל דלית בהו שום צד טומאה. היינו דקתני ברישא הטהורים שבכ"ח. לומר לך שטהורים גמורים הם בהחלט. ועדיין צל"ע בהשגת ראב"ד אי"ה.

11 כל שאין לו כו'. ע"ל רע"ב קמ"ל דאין. טומאת אחורים כו'. כצ"ל. וז"ל תי"ט. זה הלשון איכא למטעי ביה ולומר שכוונתו שצריך שיהיו שני תנאים בטומאת אחורים. שיחסר אין בהם טומאה אחורים. יש כאן חסרון וגמגום. נלעג לשון אין בינה. כמדומה יש בו השמטה ולישנא קטיעא הוא. כך צ"ל שיהא כ"ח ושיהיה לו תוך. ואם חסר אחת מאלה. אין בהם טומאת אחורים כו'. זולת זה התקון. אינו מובן.

12 ניירות ע"ל תי"ט. עד לא ידענא מאי טומאה שייכא ביה. אשתמיטיה משנה מ"ו פרק י"ז דמכילתין שלמה. העושה כיס מעור המצה. ומן הנייר טמא ולכן גם גרסת וכסוי חביות ניירות. היא עיקר בעיני. דומיא דההיא דעושה כיס וכלי קבול ואין פירושו על שם מקום. אלא כענין הנייר הנ"ל. וכמשמעו בכל מקום.

13 ובית שקועו של גר מטמא באויר כתי"ט לא ידענא למאי דייק. ע"פ דלקמן מ"ד. תדע דתנא דווקנא הוא. ובדווקא נקט בית שקועו. הוא דמטמא באויר. משום דנהי דתוך שלו חשוב תוך. מיהו שאר הכלי. שאין לו תוך. ודאי אינו מטמא באויר. אלא נדון כבית יד שלו. דמטמא במגע בלחוד. זה ברור מאד. אבל הר"ש שפיר קאמר. דר"א דמסרק ודאי כדי נסיב באויר. דאם אין לו תוך כלל. ואינו מטמא באויר. גם במגע אינו מטמא. דוק.

14 בפ' ר"ש סוף המשנה. ולענין טומאת משקין דרבנן. פלגא להאי גיסא ופלגא להאי גיסא. כצ"ל.

« לחם שמים על משנה כלים א׳:ט׳ לחם שמים על משנה כלים ג׳:א׳ »