קרבן נתנאל על יבמות י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« קרבן נתנאל על יבמות י׳ קרבן נתנאל על יבמות י״ב »

1 רא"ש פתח ↗

גופא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת הגט חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת מאמר. ואקשינן מאי שנא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות משום דהויא לה אחות אשה בזיקה חלץ לצרות נמי לא ליפטרו אחיות דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה ופריק רב אשי משום דלא אלימא זיקה לשוויה לצרה כערוה. ופסקו רבוואתא הלכתא כשמואל. וכתב הראב"ד ז"ל להאי פיסקא כשמואל לא הוה צריכא להא מלתא דהא ליכא פלוגתא עילויה אלא אפלוגתא דלעיל קאי דפליג בהדי רב בחליצה פסולה דאמר רב צריכה לחזור על כל האחין ופסקו כוותיה דשמואל מיהו הנ"מ גבי אמצעי' אבל בתרתי קמייתי כיון דאיכא שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל מאי דאפשר לאהדורי בתר חליצה כשירה מהדרינן ואפי' למיפטר נפשה ואי עבר וחלץ חד לכולהו נמי מאי דעבד עבד ושריין לעלמא עכ"ל הראב"ד ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב בחידושיו דלדברי רב אלפס ז"ל הלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין דהכי קי"ל דהלכתא כרב באיסורי והוצרכו לפסוק כמימרא בתרייתא דשמואל במאי דאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות דל"ת כל חליצה פסולה צריכה לחזור ואלו שתיהן חליצות פסולות נינהו קמ"ל דכי אמרי' חליצה פסולה מחזרת ה"מ כששתי החליצות שוות אז צריכות לחזור על כל האחין וכ"ש על כל הצרות אבל אם אחת מהן מעולה מחבירתה אע"פ שהיא נמי פסולה כגון חליצות צרות במקום אחיות המעולה שבהם פוטרת והגרועה אינה פוטרת וזה ודאי דבר צריך הוא ונכון הוא וכן פסק ה"ר מאיר הלוי ז"ל דהלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזור. ויראה מתוך דברי התוספות דאין הלכה כרב כי הקשו אהא דא"ר יוחנן לקמן מתה שניה מותר בראשונה ופריך ליה רבי יוסי ברבי חנינא ממתני' דארבעה אחין ואמאי ניקו חד מינייהו ולחלוץ לשניה וכו' ואמאי לא פריך לרב דלדידיה קשה טפי דיחלוץ לאיזו שירצה והאחרת תתייבם ותירצו משום דרב ס"ל חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ושניהם צריכין לחלוץ לאחת הלכך אי אפשר שתתייבם השניה ומה שלא דקדק הש"ס דלר' יוחנן לישני הכי משום דמוכחא מלתא דסבר ר' יוחנן אין צריכה לחזור שהרי כשהקשה לו רבי יוסי ברבי חנינא דליקו חד מינייהו וליחלוץ לשניה וראשונה תשתרי לאידך ורבי יוחנן לא השיב לו והלא שניהם צריכין לחלוץ לשניה אלמא לרבי יוחנן ס"ל דאין צריכה לחזור. ואפילו אי אית ליה לרבי יוחנן יש זיקה יכול לסבור אין צריכים לחזור כשמואל דאמר לעיל אחד חולץ לכולן אע"ג דס"ל יש זיקה והאי שינויא דסמכא הוא כי אי אפשר לתרץ קושיא זו בע"א וכיון דרבי יוחנן סבר כשמואל הלכתא כוותיה: איבעיא להו בעלת הגט ובעלת מאמר איזו מהן קודמת בעלת הגט עדיפא משום דאתחיל בה בגירושין או דלמא בעלת מאמר עדיפא משום דקרובה לביאה. ת"ש ומודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ואי גט עדיף לא ליהני מאמר בתרי' ואי מאמר עדיף לא ליהני גט בתריה ש"מ כי הדדי נינהו ש"מ פרש"י ותפשוט בעיין שאחת פוטרת חברתה ויחלוץ לאיזו שירצה שחליצת שתיהן גרועות והקשה ה"ר יצחק ברבי מאיר ז"ל דהך בעיא ע"כ אליבא דמ"ד יש זיקה דלמ"ד אין זיקה אפילו חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה כדאיתא לקמן פרק ר"ג יבמות דף נא.. ולמ"ד יש זיקה אפילו כששתיהן שוות לגריעותא צריכות שתיהן חליצה כדאמרינן לעיל התחיל באחיות לא יגמור בצרות אע"ג דחליצת צרה לא גריעה כשל רחל ונראה לפרש דכי הדדי נינהו וצריכות שתיהן לחליצה אבל אם לא היו שוות חולץ לאותה שחליצתה מעולה ונפטרה חבירתה ואע"ג דחליצה פסולה היא וחליצה פסולה לא פטרה צרתה ה"מ היכא דצרתה כיוצא בה אבל אי גריעה מינה או עדיפא מינה בכשרות מיפטרה בחליצה דידה. והא דאמרינן התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות דלא מיפטרה רחל בחליצת צרה ואע"ג דחליצת רחל גריעה מינה דלא מיפסלא צרה אלא משום לתא דידה דהיא צרת קרובת חלוצתו לא דמי דמכל מקום פסולייהו שוין דמדאורייתא צרת אחות אשה בכרת כמו אחות אשה גופה הלכך בזיקה דרבנן נמי יש להשוות צרת אחות חלוצה לאחות חלוצה ופסול אחד הוא ושם אחד הוא ולא דמי לבעלת הגט ולבעלת מאמר ומיהו אפשר לקיים פרש"י להך לישנא דאסיקנא לעיל אחד חולץ לכולן אאמצעית ורב אשי דמייתי הך ראיה דהכא סבר כההיא לישנא כדפרישית לעיל דלית ליה לרב אשי התחיל ולא התחיל וכיון דחליצת שתיהן גרועות חולץ לאיזו שירצה וכן עיקר:

1 אחותו מן האם יוציא משום דלא ליתי לאחלופי. אבל משום שמא יאמרו ליכא דאחותו מן האם שרי בעובדי כוכבים:

« קרבן נתנאל על יבמות י׳ קרבן נתנאל על יבמות י״ב »