קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות א׳:ב׳:ב׳

2 גמ' לעקור זיקת המת. מיאון ביבם נמי עוקר נישואי קמאי דבעל והרי היא כמפותה ומותר האב בצרתה וכלה לחמיה דלאו כלתו היא ומותרת לאבי המת והיבם:

3 ופריך רב ורשב"ל כבית שמאי. בתמיה:

4 דבש"א. לקמן ר"פ ב"ש:

5 בבעל. יכולה למאן אבל לא ביבם:

6 ומשני מה אנן קיימין. במאי עסקינן כלומר במאי פליגי:

7 ה"ג כל עמא מודיי שהיא עוקרת. וכ"ה לקמן ר"פ ב"ש. וה"פ אי באומרת בפירוש שממאנת בבעל וביבם הכל מודים שעוקרת גם זיקת המת:

8 אלא. כי פליגי באומרת סתם אי אפשי בנישואין:

9 ה"ג רי"א כאומרת וכו' רב ורשב"ל וכו' כאומרת אי אפשי וכו' אבל בנישואי אחיך רוצה אני. הלכך אינה עוקרת זיקת המת:

10 נתגרשו ולא הימנו וכו'. מאי לאו מיאנו דומיא דנתגרשו מה נתגרשו דוקא בחיי הבעל אף מיאנו בחיי הבעל ותני תרי גוונא גירושין אבל לאחר מיתת הבעל אינה מתרת צרתה:

11 ה"ג תני ר"ח כן אם וכו'. וה"פ אף ר"ח תני מפורש אם מיאנה לאחר מיתת הבעל צרתה חולצת ולא מתייבמת: