מקור תלמוד ירושלמי יבמות י״ב:ה׳:ב׳
5 הלכה: חָלְצָה בִשְׁנַיִם כול׳. בְּבֵית הָאֲסוּרִים הָיָה מַעֲשֶׂה. וּלְבֵית הָאֲסוּרִים בָּא הַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר עֲבַד גַּרְמֵיהּ רוֹכֵל. יוֹמָא עָבַר קוֹמֵי בֵּית חֲבִישָׁה דְּרִבִּי עֲקִיבָה וַהֲוָה מַכְרִיז וְאָמַר. מָאן בָּעֵי מַחֲטִין. מָאן בָּעֵי צִינּוֹרִין. חָלְצָה בֵינוֹ לְבֵינָהּ מַהוּ. אוֹדִיק לֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָה מִן כִּוְותָּא. אָמַר לֵיהּ. אִית לָךְ כּוּשִׁין אִית לָךְ כָּשֵׁר.
פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות י״ב:ה׳:ב׳
5 גמ' ולבית האסורים. כשהי' ר"ע בבית האסורים באה שאלה זו לפניו כדמסיק:
6 עבד. עשה עצמו כרוכל המחזיר בעיירות למכור תכשיטי נשים:
7 יומא. יום אחד עבר לפני בית האסורים שהיה ר"ע אסור בו והכריז מי חפץ לקנות מחטין או צינורין והוא הברזל שעל הכוש שטוין בו והבליע תוך דבריו שאלה זו חלצה בינו לבינה מהו:
8 אודיק ר"ע. הציץ ר"ע מן החלון:
9 א"ל אית לך כושין וכו'. כדי שלא יבינו השומרים שעוסקים בדברי תורה שגזרת המלכות היתה שלא לעסוק בדברי תורה לכך היו מבליעים השאלות והתשובות במילי דעלמא: