קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות 16 פרקים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות י״א:ב׳:ח׳

« קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות י״א:ב׳:ז׳ קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות י״א:ג׳:א׳ »

2 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת כִּישּׁוּף – בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלָיו. ״לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים וְגוֹ׳. וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה׳ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ״. וְלֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

3 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

משנה: חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וַולְדוֹתֵיהֶן הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוֹ נָשִׁים וָמֵתוּ אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת וְאֶחָד מְיַיבֵּם אוֹתָהּ. הוּא וּשְׁלֹשָׁה חוֹלְצִים לְאַחֶרֶת וְאֶחָד מְיַיבֵּם. נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִיבּוּם לְכָל אַחַת וְאַחַת.

4 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

משנה: הָאִשָּׁה שֶּׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ בִּוְולַד כַּלָּתָהּ. הַגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וָמֵתוּ. בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַזְּקֵינָה אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַיבְּמִין שֶׁהוּא אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵינָה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין שֶׁהוּא וְאֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַכַּלָּה אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַיבֵּם.

5 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

משנה: כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ בִּוְולַד שִׁפְחָתָהּ הֲרֵי אֵילּוּ אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה וְחוֹלְקִין חֶלֶק אֶחָד לַגּוֹרֶן וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לַמֵּתִים וְאֵינָן נוֹשְׂאִין נָשִׁים בֵּין כְּשֵׁירוֹת בֵּין פְּסוּלוֹת.

6 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

משנה: הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְשִׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה נוֹשְׂאִין נָשִׁים רְאוּייוֹת לִכְהוּנָּה וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין לַמֵּתִים וְאִם נִטְמְאוּ אֵין סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינָן אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה וְאִם אָכְלוּ אֵינָן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ. וְאֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגּוֹרֶן. וּמוֹכְרִים אֶת הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. וְאֵינָן חוֹלְקִין בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קֳדָשִׁים. וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלָּהֶן מִידֵיהֶן. וּפְטוּרִין מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה. וּבְכוֹרָן יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי יִשְׂרָאֵל וְחוּמְרֵי כֹהֲנִים.

2 א"ל שמעת אפי'. באחותו מאם שרי:

3 א"ל והתנינן וכן שפח' שנשתחררו בניה עמה. קס"ד לכל מילי דמיין שפחה שנשתחררו בניה עמה לגיור' שנתגיירו בניה עמה וגר לכ"ע אסור באחותו מאמו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:

4 ומשני לחליצה ולייבו'. הא דמדמי התנא שפחה שנשתחררו בניה עמה לגיורת שנתגיירו בניה עמה היינו דוקא לענין זה שלא חולצין ולא מייבמין שלא יאמרו מצות יבום ראינו בעבדים כדאמרינן לעיל גבי גרים:

5 ה"ג ואמרת אליהם. בתחלת פ' עריות בפ' אחרי מות כתיב ואמרת אליהם דמיותר ומרבינן מיניה עבדים שמצוין על העריות כישראל ובת"כ דורש מואמרת אליהם דשחוטי חוץ לרבות גרים ועבדי':

6 ה"ג או נאמר למיתה ולא לחלבי' אית חמרת מה מצינו בשפחה שעשה בה צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה אף זיקת אם נעשה בה צד שנתגייר' כצד שלא נתגיירה. וה"פ או נאמר הא דמרבינן עבדים היינו שחייבים על העריות מיתה אבל לא לקרבן נתרבו ומשני מה מצינו בשפחה חרופה דהיינו חציה בת חורין וחציה שפחה המאורסת לישראל ובא עליה ישראל אחר במזיד אינו חייב עליה מיתה אלא קרבן אע"פ שראוי לחייבו מיתה על צד שנשתחרר שתפס בה קידושין אלא ש"מ שעשה בה הכתוב צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה ופטורים ממיתה ה"נ בעבד שבא על אמו שפחה או על אמו גיורת כיון שיש בעבד צד שנתגייר שהרי חייב במקצת המצות וצד שלא נתגייר שהרי אינו חייב בכולן נעשה בו צד שנתגייר כצד שלא נתגייר ופטור ממיתה ולא איתרבה אלא לקרבן:

« קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות י״א:ב׳:ז׳ קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות י״א:ג׳:א׳ »