קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ד׳:ה׳

« קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ד׳:ד׳ קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ד׳:ו׳ »

4 עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְנִפְרְטוּ. דְּבָרִים שֶׁנִּכְלְלוּ וְלֹא נִפְרְטוּ. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. כָּל שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ יָצָא. אָמַר לֵיהּ. לֹא בְדָבָר אֶחָד. דִּילְמָא בִשְׁנֵי דְבָרִים. וְהָכָא בִשְׁנֵי דְבָרִים אֲנָן קַיָימִין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִִכֵּיוָן דִּכְתִיב בְּסוֹף אָמֵן. כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ דָבָר אֶחָד.

פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ד׳:ה׳

4 עד כדון וכו'. ופריך אהא דאמר אין כל דבר ודבר מן התורה וכו':

5 ע"כ לא שמענו. שנתערבו ישראל זה על זה אלא בדברים שנכללו ונפרטו בהר גריזים ובהר עיבל והיינו הארורים האמורי' בפרשה:

6 דברי' שנכללו ולא נפרטו. שם מנין שנתערבו דבהר גריזים היה הערבות א"כ דברים שלא כאמרו בפירוש בתורה אלא אתיין מדרש' מנין:

7 כל דבר שהיה בכלל וכו'. דמצות אלו האמורים בפרש' היו בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ויצאו מן הכלל שמפורשים כאן לא ללמד על עצמן יצאו אלא על כלל כל המצות כולן יצאו ללמד סעל כולן נתערבו וכולן נפרטו:

8 א"ל לא בדבר אחד. לא אמרינן מדה זו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' אלא אם היוצא דבר אחד אבל אם יצאו שני דברי' לא אמרינן כן אלא ה"ל שני כתובים ואין מלמדין וכאן י"א ארורים כתובים:

9 מכיון דכתיב אמן בסוף. לאחר כל הארורים כתיב וענו כל העם ואמרו אמן כאלו הם דבור אחד וילפינן מינייהו במדה דכל דבר שיצא מן הכלל:

« קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ד׳:ד׳ קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ד׳:ו׳ »