מקור תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ה׳:ב׳
5 הלכה: אָנָן כר׳ אִימִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יְהוּדָה מְנַשְׁיָיא בַּר מְנַשֶּׁה יִרְמְיָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה. וְהָתַנִּינָן. הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אֲפִילוּ כָרוּךְ עַל צַוָּארָהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. תִּמָּן אֲפִילוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָבִיא חוֹטָמָהּ לְשַׂעֲרָהּ יוֹצְאָה הִיא. בְּרַם הָכָא לֹא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה.
פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ה׳:ב׳
5 גמ' ובלבד שלא תצא זקנה בחוטי שער של ילדה ולא ילדה בשל זקנה. דלבנות ע"ג שחורות או שחורות ע"ג לבנות מאוסין הן ואתי למשלף:
6 הבנות יוצאות בחוטין. שקולעת בהן שערה:
7 אפי'. השערות והחוטין כרוכין על צוארה מותרת לצאת בהן ומשמע דוקא קטנה אבל גדולה בכה"ג אסורה משום דדמיא לזקנה:
8 אפי' שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה. שהשערות קצרות כל כך שאינן מגיעין עד חוטמה א"נ ה"ג שאינה יכולה להביא חוטה לשערה וה"פ דקשיא ליה א"כ כשהחוטין כרוכין על צוארה נמי ניחוש דלמא מחייכי עלה כי היכי דחיישי' גבי ילדה בשל זקנה דאין דרך לצאת בחוטי שער בצוארה ומשני התם איירי שאינה יכולה להביא כל החוט לשערה ומותר החוט היא כורכת על צוארה ולא מחייכי עלה משא"כ כאן בשל ילדה לזקנה ובשל זקנה לילדה:
9 לא תצא ילדה בשל זקנה. שכבר גדלו שערותיה והן שחורות ע"ג לבנות ולכך אסורות: