קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת י״ז:ו׳:ב׳

6 גמ' אנן תנינן. לקמן במכילתין נוטל אדם את בנו והאבן בידו ואת הכלכלה והאבן בתוכה ואע"פ שאין בה פירות לא נעשית הכלכלה בסיס לדבר האסור:

7 תני דבי ר' התנאים שבבית ר' שנו במתני' הכלכלה והאוכלין והאבן בתוכה דעיקר נעשית בסיס לפירות הלכך אבן מיטלטלת אגב כלי ופירות שהן מותרין בטלטול:

8 איתפלגון. פליגי בה רבי חייא בר יוסף ור"י:

9 ממלאין בה. ולא אמרינן דקירויה נעשית בסיס לדבר האסור:

10 כיון שהיא אפיצה לה. דמתני' איירי שהאבן דחוק בקירויה ודבוק בה הרי היא כגופה ולא שייך בה בסיס:

11 ואם לאו אין ממלאין בה. שמעינן דוקא אפוצה הא בלא"ה אסור ואיך מתירין התם לטלטל הכלכלה עם האבן אע"פ שאינו אפוץ וקשיא לרבי חייא ב"י:

12 כיון שהאבן עשוי כדי שיכביד את הקירוייה ה"ל כאלו האבן עיקר וקמיטלטל הקירוייה ע"ג האבן לכך בעינן אפוצה דליהוי כגופה:

13 מה עביד לה ר"י. כלומר מאי סייעתא אית ליה מהך מתניתא דדחי מתני' דנוטל מפניה:

14 נעשה כמטלטל קירוי' עצמה. שהאבן בטל לקירוייה:

15 ותני דבי רבי האבן והאוכלים בתוכה. וקשיא מיהו רישא למה מותר ליטול התינוק והאבן בידו:

16 תינוק עשו אותו כאוכלין. והרי הוא מטלטל אוכלין ואבן דשרי:

17 כקמיע מומחה ביד התינוק. שבודאי ישתוק התינוק ע"י האבן ושרי לטלטלו: