קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת י״ב:א׳:ד׳

1 דנקר כיפין. חוצב סלעים:

2 כפין. שעושה כפות בנקירה זו:

3 ה"ג עמודין דחייץ מקטע. פי' שהוא חותך עמודין שעושין לחציצה ולמחיצה:

4 פספס מקטע. המקצץ אבנים בכולם חייב משום מסתת:

5 המרכיב מטה של גילה. היא מטה העשויה פרקים ומרכיב קצתו על קצתו:

6 אינו אלא כנוטל מלבין. הוא דפוס של לבנים ונותנו ע"ג לבנים בשבת שהוא פטור ואף זה כן דסובר דאין בנין בכלים כאלו:

7 להתיר שלחן של פרקים בשבת. התיר לבני ריש גלותא להעמיד שלחן של פרקים בשבת דס"ל אין בניין בכלים וגם משום מכה בפטיש ליכא דהא אין זה גמרו שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד:

8 ה"ג אמרו ר"ה בר חייא הוה עמיה. וכ"מ בבבלי ס"פ כירה וה"פ ר"ה בר חייא היה עם רב המנונ' בהוראה זו להתיר שלחן של פרקים בשבת:

9 מאן דהורי ליה. שמותר:

10 לא יליף ולא שימש. לא למד ולא שימש ת"ח דסובר ר"י דיש בנין בכלים כדא"ר ירמיה בשם רב בסמוך המרכיב מטה של גילה חייב משום בונה:

11 לווחים שבספינה. עצים שמניחים בספינה לישב עליהן:

12 ונקליטי המיטה. שעושין עמוד בראש המטה ועמוד בסופו ומניחין כלונס מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל בלא גג:

13 ויד הסכין שבראשו. כלומר יד שתותבין בו הסכין:

14 לא יחזור. גזרה שמא יתקע בחוזק:

15 ואם תקע. בחוזק:

16 אם היו רפויים נוטל ומחזיר. אפי' לכתחלה דכיון דרפוי ליכא למיחש לשמא יתקע ואינהו כי הורו ברפוייה הורו:

17 ה"ג תני קבועין חיבור לטומאה ולהזייה תקועים חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה הנוטלין וכו'. וכ"ה בתוספתא דכלים פ"ח דב"מ וה"פ לווחים שבספינה וכו' אם קבועים במסמרו' ויתדות חיבור לטומאה ולהזייה אם נטמא אחד מהן גם השני טמא וכן אם היו שניהם טמאים והזה על אחד מהן גם השני טהור אבל אם היו תקועים בחוזק ולא נעשו במסמרות לא הוו חיבור להזאה אלא לטומאה לחוד ולחומרא הוה חיבור:

18 הנוטלין והנותנין. בשעת מלאכתן נותנין אותן בתוך בית יד שלהן ואח"כ נוטלין הימנו אינו חיבור כלל:

19 והכא את אמר הכין. דאפי' בתקע לחוד הוה מלאכה גמור':

20 ומשני תמן דרכן לקבע. כיון שדרך לקבוע במסמרים והוא לא קבעו אינו חיבור להזייה אבל הכא מיהת רוצה להשתמש כן בתקיעתו וה"ל גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש: