קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין 11 פרקים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ג׳

« קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ב׳ קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ד׳ »

3 הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָמְרִין אַסָּיָיא. אִין מִקְטְעָא יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים. וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים. הִיא מְרִיבָה הִיא מַצּוּת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כִּי יִנָּצוּ כִּי יְרִיבוּן. כִּי יְרִיבוּן כִּי יִנָּצוּ. אֶלָּא לִיתֵּן הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. נִיחָא אֶת הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. אִם שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין הוּא מִתְחַיֵיב לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל הַמִּתְכַּוֵּין. אֶלָּא כֵינִי. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָמְרִין אַסָּיָיא. אִין מִקְטְעָה יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. כְּמַה דַּתְּ אָמַר תַּמָּן. חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. וּמַה חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד.

פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ג׳

3 וצבת. כמו וצמת כלומר נתכווצו גידיו ואינו יכול לפשוט ולפתוח ידו לעשות בה מלאכה:

4 אמר אסייא. ואמר הרופא אם חותכים הגידים שנתכווצו חוזרת היד לקדמותא ומתרפאת:

5 מהו שיתן דמי היד. מי אמרינן כיון דסופו לחזור ע"י הרופא לא יהיב ליה דמי ידו או דלמא השתא מיהת אפחתיה:

6 נישמעינה מן הדא. תא שמע:

7 כי ינצו אנשים כו'. שני פרשיות כתיבו בתורה במזיק חבירו פרשת כי ינצו ופרשת כי יריבון וקשיא הא מצה ומריבה אחת היא למה כפל הענין בשינוי לשון:

8 אלא. בפרשת כי יריבון כתוב ריפוי ושבת ואיירי במתכוין ובפרשת כי ינצו כתיב נזק וצער ואיירי באינו מתכוין אלא שכיון להרוג את זה והרג את זה לכך שינה לשונו ללמדך ליתן את הכתוב במתכוין דהיינו ריפוי ושבת על שאינו מתכוין ונזק וצער הכתוב באינו מתכוין על מתכוין שגם הוא ישלם נזק. וצער:

9 ופריך ניחא. הניחא דאיצטריך לשנות לאשמועינן שחיוב האמור במתכוין חל גם על אינו מתכוין ואי לאו קרא יתירא ה"א דוקא מתכוין חייב ושאינו מתכוין פטור אלא שמה שהוא חייב בשאינו מתכוין שחל נמי על המתכוין לזה לא צריך קרא דהשתא שאינו מתכוין חייב המתכוין לא כ"ש א"כ קשיא לכתבו שני פרשיות בשאינו מתכוין ואין צריך לשנותן א"נ לכתוב בפרשת וכי ינצו כל הארבעה דברים נזק וצער ריפוי ושבת ול"ל פרשת וכי יריבון:

10 אלא כיני. אלא כן הוא קרא יתירא אתי לאשמועינן כהאי גוונא שקלקל ידו ואמר שאם יחתכנה תתרפא חייב לשלם דמי היד אפילו נתרפאה אחר כך לגמרי:

11 ה"ג ולמה יתן דמי היד כמה דאת אמר חידוש מקרא הוא שיתן דמי שבחו וכה חדוש מקרא הוא שיתן דמי היד. וה"פ מ"ט יתן דמי היד הא נתרפא לגמרי אח"כ וקאמר כי היכי דאמרינן באמדוהו למיתה והיקל והכביד ומת או אמדוהו לחיים ומת אע"ג דהשתא ראוי לפטרו אפ"ה גזירת הכתוב הוא כל שנתחייב פעם אחת אינו יוצא ממנו עד שישלם ה"נ גזירת הכתוב הוא כיון שנתחייב בדמי היד אע"ג שתרפא אח"כ חייב לשלם:

« קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ב׳ קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ד׳ »