קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:ג׳:ב׳

3 גמ' ה"ג הא תבן וביטלו לא ביטל. וה"פ אמתני' קשיא ליה מדתני סתמא אפילו מלא תבן משמע אפילו ביטל בפי' לא בטל ואין החריץ כסתום:

4 דר"י אמר תבן ובטלו מבוטל. גבי אהילות תנן דטומאת מת שיש לה אהל חלל טפח אינה בוקעת למעלה מן הגג אבל טומאה רצוצה שאין לה חלל טפח כל שכנגדה עד לרקיע טמא דטומאה בוקעת ועולה דהכי גמירא לה הלכך בית שיש בו מת או כזית מן המת ומילאוהו תבן או צרורות הויא רצוצה ובוקעת ועולה אבל לא ביטלו הוה כמאן דפנימה ויש לה חלל ובמתני' תנן אפילו בטלו אינו מבוטל:

5 ד"ה היא. לעולם אפילו כר"י אתיא מתני' בשבללו בעפר. שבלל התבן עם העפר הלכך מהני הביטול ומתני' איירי בשלא בללו בעפר:

6 יש תבן שהוא כעפר. סתמא דש"ס קאמר דאין צריכין לפר' דברי ר' יוסי דאיירי בשבללו אלא דאיירי בתבן שאין עתיד לפנותו ומתני' איירי בתבן שעתיד לפנותו. ל"א הש"ס מקשה אדר"ח דקאמר דר"י איירי בשבללו עם עפר הא ר"י קאמר יש תבן וכו' ושמעינן מיניה דאף בסתם תבן ואפילו לא ביטלו בפי' סובר ר"י דבטיל וקשיא מתני' וכ"ה בבבלי בפירקן ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו וכו':

7 תבן שאין עתיד לפנותו. שמלאוהו תבן וידוע שאינו צריך לו ומיהו לא ביטלו בפי':

8 הרי הוא כסתם עפר. שאין אנו יודעין אם דעתו לפנותו או לא דסתמיה בטיל:

9 ועפר. ויודעין אנו שיפנהו דלא סתמא הוא:

10 הרי הוא. כסתם תבן שאין אנו יודעים אם יפנהו אם לאו דסתמא לא בטיל:

11 חיפהו מחצלת. על התבן ביטלו שמסתמא אין דעתו לפנותו:

12 איתא חמי. הש"ס מקשה על דברי ר' ינאי בוא וראה אם מילא כל הבית במחצלת לא ביטל המחצלת ושכיסה המחצל' על התבן נאמר דביטל המחצלת והתבן:

13 מילאוהו חריות. אם מילא הבית או החריץ בחריות של דקל:

14 צריכה. מיבעיא לן אם הוה כסתום או לא:

15 חריות. הם הענפים היבשים של דקל:

16 ואפילו רוק. אפילו אם מילאוהו ברוק הוה סתימה לשעתו: