קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין א׳:א׳:כ״ו

1 כהיידא אסקופה. כאיזו אסקופה דשני מיני אסקופה הן וכמ"ש בפ"ק דשבת דף ג':

2 עד דאנא תמן. כשהייתי בבבל מיבעיא לי כאיזו אסקופה אמר שמואל וכשעליתי בא"י שמעתי מר"י דכאסקופה מותרת הן:

3 ואין רחבה ד'. הואיל וליכא מקום חשוב לאו רשות באנפי נפשא הוא ובטיל להכא ולהכא והוי מקום פטור:

4 ובלבד שלא יחליף. דלא לימרו דקא מעייל מרה"ר לרה"י ואתי למשרי הוצאה בשבת ובין הלחיים נמי אפי' חשבת ליה מקום בפני עצמו בטל להכא ולהכא ושרי:

5 חמי מה אמר. ראה מה הוא אומר דוקא כשאין בין הלחיים ד' אבל בשיש בהן ד' ה"ל מקום בפני עצמו ואסור:

6 א"ל והדא היא אמלתרה. כשיש בהן ד' היינו אמלתרא דלכ"ע מטלטלין תחתיה הלכך אמר סתמא בין הלחיים שרי דביש שם ד' פשיטא דשרי:

7 ר"ז אמר. פליגי בה שמואל ור"י:

8 ותני כן. ותניא נמי הכי:

9 מבוי העשוי לחיים לחיים. כגון שצרפו במשך המבוי מראשו לצד סופו בב' וג' אמות אם יש בין זו לזו ד"ט דלכ"ע לא אמרינן בכה"ג לבוד:

10 מטלטלין. עד הלחי החיצון דבו משתרי המבוי ומותר להשתמש בכל המבוי עד חודו הפנימי של לחי החיצון דכנגד החצון לבד הוי בין לחיים:

11 ואם לאו. שאין ביניהם ארבע דאמרינן לבוד והוי כולהו כחד לחי אין משתמש במבוי אלא עד חודו הפנימי של לחי הפנימי שמעינן מיהא דבין הלחיים אסור:

12 בשאין. לחי החיצון עודף ברחבו על הפנימי אז כשאין בו ארבע אין מטלטלין אלא עד הפנימי:

13 אבל אם היה החיצון עודף. ברחבו אע"ג דאמרינן לבוד מ"מ כיון שהוא ניכר לעצמו הוא ניהו המתיר והשאר נחשבים כמבוי ומותר להשתמש נגדם: