קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה ב׳:ד׳:ג׳

4 ב"ה. מדמי להו לאשם מצורע דהא חובה נינהו:

5 הן דאת אמר. הא דאמרת דלכ"ע דאם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא דוקא כשהקריבו בזמנו ביום השמיני אבל לאחר זמנו כגון ביום התשיעי הרי הוא כשלמי נדבה אם סמך עליהן מאתמול יצא:

6 ומה אם בשעה שאני אוסר להדיוט. לעשות מלאכה דהיינו בשבת מותר לעשות מלאכת גבוה להקריב תמידין ומוספין:

7 בשעה שהוא מותר להדיוט. בי"ט דכתיב הוא לבדו יעשה לכם כל צד צרכי אכילה:

8 אינו דין שנתיר לגבוה. כל צרכי אכילת מזבח ואפי' עולת ראייה:

9 נדרים ונדבות יוכיחו. שי"ט מקום המותר להדיוט הוא ואתם מודין שאסורין להקריב והן צרכי גבוה:

10 חגיגה זמנה קבוע שאם לא חג ברגל וכו'. א"כ יש לחוש שמא יאנס או יפשע בשאר ימי המועד ולא יביא:

11 אך אשר יאכל לכל נפש וגו'. ולא עולות:

12 לכם אינו נעשה וכו'. בסיפא דאך אשר יאכל לכל נפש כתיב הוא לבדו יעשה לכם דרשי' לכם לצרכיכם בעינן שיהא שוה לכל נפש אבל לגבוה אפי' מה שאינו נאכל כלל עושין:

13 אבא שאול אומרו. לק"ו דב"ה בעניין אחר. כירה יש לה בית קיבול שתי קדירות ושייך למימר בה פתוחה סתומה:

14 שכירתך סתומה. בשבת:

15 ה"ג אינו בדין שיהא שולחנך וכו' :