1 וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל וְגוֹ׳. רז״ל פֵּרְשׁוּ ירושלמי כתובות פ״ט ה״א ״אִם״ כְּמוֹ אֲפִלּוּ, וְרָצָה לוֹמַר אַף אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל מִכָּל מָקוֹם לֹא תֵּצֵא שָׂדֶה זוֹ בַּיּוֹבֵל. וְדֹחַק לְפָרֵשׁ ״אִם״ לְשׁוֹן אַף עַל פִּי. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁכֵּן הוּא, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יִהְיֶה הַיּוֹבֵל תִּקּוּן לְשָׂדֶה זוֹ, וְאִם כֵּן מַאי סָלְקָא דַּעְתֵּיהּ וּמַאי קָא מַשְׁמַע לָן? וְעוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּפְּסוּקִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגּוֹרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ״, תַּרְתֵּי ״יִגָּרֵעַ״ לָמָּה לִי? וְלָמָּה קְרָאוּהָ תְּחִלָּה ״נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ״ וְאַחַר כָּךְ קְרָאוּהָ ״נַחֲלָתֵנוּ״, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר ״וְאִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל וְגוֹ׳ וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבוֹתֵינוּ יִגָּרַע״? וְשִׁנּוּי זֶה הֲלֹא דָּבָר הוּא. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה יִגָּרַע נַחֲלָתָן, הֲלֹא כְּתִיב לעיל לג נד: ״לָרַב תַּרְבּוּ וְלַמְעַט תַּמְעִיטוּ״.
2 וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר שֶׁחָשְׁשׁוּ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד הוּא, שֶׁאִם יֵצֵא הַגּוֹרָל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁתְּחוּם זֶה יִהְיֶה לְשֵׁבֶט פְּלוֹנִי, רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא שֵׁם הַמֵּת שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט עַל נַחֲלָתוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּאן הַמֵּתִים יָרְשׁוּ אֶת הַחַיִּים, אִם כֵּן רָאוּי שֶׁלֹּא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מִנַּחֲלָתוֹ. וְעַל חֲשָׁשָׁה זוֹ אָמְרוּ: ״וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבוֹתֵינוּ יִגָּרַע״. הַחֲשָׁשׁ הַשֵּׁנִי הוּא, מִשּׁוּם חֲשָׁד שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁמָּכְרוּ נַחֲלָתָן, כִּי יֹאמְרוּ הַדּוֹרוֹת מַה לְּשֵׁבֶט אַחֵר עֵסֶק בְּשָׂדוֹת שֶׁל שֵׁבֶט זֶה, כִּי לָאו כּוּלֵּי עָלְמָא דִּינֵי דִּבְנוֹת צְלָפְחָד גְּמִירֵי, וְעוֹד אוּלַי יָמוּתוּ הַנָּשִׁים וּבַעֲלֵיהֶן יִירָשׁוּם, וְיֹאמְרוּ: וַדַּאי מֵחֲמַת דָּחְקָם מָכְרוּ שְׂדוֹתָם וְיַחֲזִיקוּם לְחוֹטְאִים, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רז״ל בְּפָרָשַׁת בְּהַר מִן סְמִיכוּת הַפָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ – עֲוֹנוֹתָיו הִטּוּ אֵלֶּה קידושין כ.. וְעַל חֲשָׁשָׁה זוֹ אָמְרוּ: ״וּמִגּוֹרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ״, לֹא גֵּרָעוֹן מַמָּשׁ אֶלָּא בַּעֲבוּר הַחֲשָׁד.
3 וְדַוְקָא קֹדֶם הַיּוֹבֵל יֵשׁ מָקוֹם לִשְׁנֵי חֲשָׁשׁוֹת אֵלּוּ, אֲבָל אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל אָז אֵין מָקוֹם לַחֲשָׁשָׁה שְׁנִיָּה, כִּי לֹא יֹאמְרוּ שֶׁנִּמְכְּרוּ שְׂדוֹתָם, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה שָׂדֶה מְכוּרָה הָיְתָה חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל, וּמֵאַחַר שֶׁשָּׂדֶה זוֹ לֹא תַּחֲזֹר בַּיּוֹבֵל בָּזֶה יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֵין זֶה שָׂדֶה מְכוּרָה אֶלָּא הַבָּנוֹת הֵסֵבּוּ נַחֲלָה זוֹ לְשֵׁבֶט אַחֵר, וּבָטְלָה חֲשָׁשָׁה אַחַת. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הַחֲשָׁשָׁה הַשְּׁנִיָּה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, שֶׁמִּנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבוֹתֵינוּ יִגָּרֵעַ, שֶׁלֹּא תִּקָּרֵא שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ. וּבְדֶרֶךְ זֶה יִהְיֶה ״אִם״ זֶה כְּכָל אִם שֶׁבְּכָל הַתּוֹרָה.
