כסא רחמים על מסכת סופרים ט״ו

1 נכתבות אלא אשורית דכתיב והיו הדברים בהויתן יהו: לא התירו שיכתבו אלא יונית כצ"ל ומפרש בגמרא דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם. יפיותו של יפת שהוא לשון יוני ישכון באהלי שם:

2 אע"פ וכו' הרב נחלת יעקב הגיה בריתא שלנו שצ"ל אף על פי שאמר רשב"ג אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית מודה לחכמים שמצילין אותן מפני הדליקה שאמר רבי מעשה ברשב"ג שהיה עומד וכו' ומדאמר ליה לשקע תחת הנדבך לגונזו ש"מ דטעונין גניזה הגם שהיה כתוב תרגום ולא אשורית וממילא דמצילין מפני הדליקה: ועוד דתנינן כל כתבי הקדש וכו' וזהו ראיה אחרת דמודה רשב"ג לחכמים דמצילין מדקתני אף על פי שכתובין בכל לשון על כרחין דאתיא כרשב"ג. ועפ"ז מיושבת הלכה זו כשיטת הירושלמי. אבל בבבלי פליגי ריש פ' כל כתבי אליבא דרשב"ג אי מצילין מפני הדליקה: ואמר לבנאי כצ"ל: ואעפ"י שכתובין בכל לשון כצ"ל: מפני ביטול בית המדרש פירש"י שהיו דורשים לבעלי בתים ואומרים להן דינין והא עדיפא להו מקריאת כתובים: אעפ"י שיש בתוכן מעות מפני כבוד הספר מותר להציל אפי' מעות שבתיק: למפולש עיין פ' כל כתבי דף קי"ז:

3 אלא מן המנחה ולמעלה שאז לא היו רגילין לדרוש וליכא ביטול בית המדרש: שונין ודורשין פירש רש"י ז"ל פ' כל כתבי דף קט"ז ע"ב כגון מדרש שיר השירים וקהלת: צריך דבר פי' לזכור הפסוק מביא ורואה בו: שמסורגלין שנכתבים בשרטוט אפ"ה אסור לקרות בהן:

4 תוספות אעפ"י שאמרו אין קורין בכתבי הקדש וכו'. פ' כל כתבי דף קט"ז ע"ב אמאי דתנן ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש אמרו בש"ס רב אמר לא שנו אלא בזמן בה"מ אבל שלא בזמן בה"מ קורין ושמואל אמר אפי' שלא בזמן בית המדרש אין קורין אינו והא נהרדעא אתריה דשמואל הוה ופסקי סדרא בכתובים במנחתא דשבתא וכו' רב אשי אמר לעולם כדאמרן מעיקרא ושמואל כרבי נחמיה דתניא אעפ"י שאמרו כתבי הקדש אין קורין בהן אבל שונין בהן ודורשין בהן וכו' א"ר נחמיה מפני מה אמרו כתבי הקדש אין קורין כדי שיאמרו בכתבי הקדש אין קורין וכ"ש בשטרי הדיוטות: ופירש"י ז"ל וז"ל ושמואל דאמר אפי' לאחר אכילה אין קורין כר' נחמיה אמרה למילתיה דלית טעמא דאין קורין משום ביטול אלא כדי שיאמרו ק"ו לשטרי הדיוטות ומיהו שמואל הנהיג במקומו כדברי חכמים דמתני' דאמרי טעמא משום ביטול הלכך לאחר אכילה דליכא דרשא קורין עכ"ל. ובאמת שהדבר קשה אם שמואל סבר כדברי חכמים ועביד עובדא בהנדרעא כותיהי אמאי פליג על רב דאפי' שלא בזמן בית המדרש אין קורין וקאמר בסתמא כאלו זו היא סברתו. והתוס' כתבו וז"ל ושמואל דאמר כרבי נחמיה ולא פליג אדרבא דשפיר מודה דלמתני' דמפרש טעמא מפני ביטול בית המדרש קורין שלא בזמן בית המדרש אלא בא לומר דר' נחמיה פליג עלה דמתני' עכ"ל. וק' דשמואל סתמא אמר אפי' שלא בזמן בית המדרש אין קורין ומוכח דפליג עליה דרב והול"ל בפירוש דר' נחמיה פליג. ותו דמאי למימרא אטו תנאי שקלת מעלמא ועל מי סמך דיתנבא השומע דזו סברת ר' נחמיא ואינה הלכה:

5 ואולי אפשר דבהיות הדבר מפורסם דבנהרדעא מידי שבת בשבתו פסקי סדרא במנחה בכתובים ואתריה דמר הוא לא חש שמואל דיטעה השומע דפליג עליה דרב לענין דינא. ובודאי יבין דכונתו דיש סברא זו בעולם ואינה הלכה ולחדודי היא דבעא לתלמידיו. ודוחק:

6 וחזה הוית להרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת בהאי שמעתתא דמייתי פירש"י ז"ל דבנהרדעא הנהיג כחכמים דרבים נינהו וכתב וז"ל אבל הר"ם בר יוסף ז"ל פירש דר' נחמיה תרתי אית ליה משום ביטול בית המדרש ומשום שטרי הדיוטות והלכך אפי' שלא בזמן בית המדרש אסור משום שטרי הדיוטות אבל למפטר בבי כנישתא במנחתא שרי משום דאינהו רגילי לבתר הפטרתא דדרשי בה דבכי הא ליכא משום שטרי הדיוטות וכדתניא אבל שונין בהן ודורשין בהן עכ"ל. ולפי שיטה זו נתישבה השמועה דשמואל ודאי פליג עליה דרב דרב נקיט כסתם משנה ושמואל פסק כרבי נחמיא ומאי דפסקי סדרא בנהרדעא אתי כר' נחמיא כמבואר. אך ק"ק דאמאי אצטריך לומר דר' נחמיא תרתי אית ליה מפני ביטול בית המדרש ומשום שטרי הדיוטות נימא דר' נחמיה לית ליה מפני ביטול בית המדרש כלל אלא משום שטרי הדיוטות. ואפשר דרבינו משה בר יוסף ז"ל סבר דמצד הסברא הוא הנותנת דטעמא דמפני ביטול בית המדרש טעם לשבח ולכן סבר דגם ר' נחמיה לא יכחידנו אלא דמוסיף נמי משום שטרי הדיוטות. אך יש להרגיש דהא דקאמר דבנהרדעא היו דורשין בכתובים וכי' היא חידוש והי"ל לרב אשי לאומרו ולא לסתום:

7 ואפשר לישב השמועה קצת בסגנון אחר ונאמר דר' נחמיא אית ליה טעמא דמשום שטרי הדיוטות לחוד או אית ליה תרוייהו כשיטת רבינו משה בר יוסף ז"ל ושמואל פסק כוותיה ופליג עליה דרב וסבר דביחיד אין קורין בכתובים והא סגי לו' כ"ש לשטרי הדיוטות אבל בבי כנישתא שהיא המקום שדורשים בו כמ"ש הרב המאירי ז"ל בפסקיו במנחה שרי לאפסוקי סדרא בכתובים לחוד דמכיון דבביתו לא שרי תיסגי לו' כ"ש שטרי הדיוטות ובהא ניחא הכל ודוק:

8 ברכות וכן קמיעות שכתוב בהן ענינו' הרבה של תורה כצ"ל: ברכות שתקנום אנשי כנה"ג ברכות השחר ותפלות וכיוצא: ענינות הרבה שהיו כותבין פסוקי רפואה ושמירה: כותבי ברכות כשורפי תורה שלא יצילום מפני הדליקה: לבודקו אם אמת הדבר: נטל טומיס של ברכות וזרקן כצ"ל ור"ל קבוץ של ברכות שכתב:

9 תוספות ברבית וכו'. כתבו הפוסקים דהאידנא יש להם רשות לכתוב ברכות וסידורי תפלות משום עת לעשות ומצילין אותן מפני הדליקה. אבל קמיעות איכא פלוגתא ומדברי הרב המאירי ז"ל. בפסקיו לשבת משמע דדוקא ברכות מצילין אבל לא קמיעות:

10 כלשון הזה אמר לו עונש האחרון קשה מן הראשון. וא"ת פשיטא דבכתיבתי לבד אינו מאבדן ביד ותו דהוי ספק דשמא לא יהא שריפה ופשיטא דזה שזרק קבוץ של קונט' בידו במים צריכא למימר דקשה שמאבדן ביד וי"ל דס"ד דהכותב עבר על דברי חכמים ודאי ומעת שכתב נתחייב ואח"ך אם היה גרמא שישרפו בדליקה הוו תרתי לריעותא. אבל זה דזורקן למים הוא איסור א'. קמ"ל דזה יותר חמור דחטא בידו ממש לאפוקי אם נשרפו בדליקה דהוה גרמא ועון שעבר על דברי חכמים בכתיבתן נמי אכתפיה. ואכתי יש לדקדק דהול"ל עון האחרון קשה מהעון הראשון ומאי קאמר עונש האחרון. ותו כלשון הזה אמר לו מאי למימרא. וי"ל דקאמר כלשון הזה אמר לו להעיד דאינו כפשוטו והכונה דר' ישמעאל קלל אותו דיענש על שתיהן ולאו בר כפרה הוא:

11 מפני מה אמר לו כצ"ל כ"כ הרב נחלת יעקב ופירש דקאי על ר' ישמעאל דאמר גדול עונש האחרון והשיב מפני ענינות של תורה שכותבים בהן ואסור לאבדם בידים: דתני רשב"י וכו' פירש הרב נחלת יעקב דקאי אריש פרקין הלכה ב' דקתני ומפני מה מפני ביטול בית המדרש על זה קתני דתני רשב"י וכו' והכי אתמר בירושלמי: על מנת שקרא ושנה כדלקמן בהלכה ט' ומשם באר"ה:

12 תוספות מפני מה. וא"ת לפי הנראה דאותו הכותב שאל לרבי ישמעאל למה אמר גדול עונש וכמו שפי' הרב נחלת יעקב. מה זו שאלה והלא הוא עצמו. בההוא פחדא יתיב וזרק קונט' הברכות לתוך המים וי"ל דכבר ידע דאיסורא עבד אך זה שאמר עונש האחרון קשה משל ראשון נסתפק אם הוא על האיסור מצד עצמו או על שזלזל בכבודו וזרק לתוך המים וחשב שלא יראהו רבי ישמעאל וזהו זלזול בכבודו והיינו דמרתח קרתח ונטל איפופוסין. ונ"מ דאם הוא על עצם האיסור ישוב אל ה' וירחמהו. ואם הוא על כבודו יפייסנו עד דאפייס ושב ורפא לו והיינו דקאמר מפני מה ולא אמר למה כדרך שאומרים בעלי הפרשי"ם:

13 מפני ענינות של תורה. הגם דזה היה כותב ברכות: ובקמיעין אמרו לשון זה וכמו שפירש"י פ' כל כתבי. מ"מ לשון ענינות של תורה. אמרו כירוש' כל כתבי גם על הברכות כאשר יראה הרואה:

14 העוסק במקרא וכו'. הכא מיירי דעוסק במקרא לבד דאי לא האמרינן פ"ק דקדושין לעולם ישלש אדם שנותיו במק' במשנה בתלמוד ואמרינן לא נצרכא אלא ליומי. אבל עוסק במקרא לבד מדה ואינה מדה דעיקר הלימוד לשמור ולעשות ומן המקרא לבד לא נוכל לדעת שום דין. ועוסק במשנה יודע יותר. ועוסק בש"ס הוא תכלית הטובה לקיים המצות ובזה אמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה:

15 לעולם הוי רץ למשנה וכו'. הכי אמרו במציעא דף ל"ג דשנינו גמרא אין לך מדה גדולה הימנ' שבקי כ"ע מתני' ואזלי בתר גמרא הדר דרש לעולם הוי רץ למשנה וכו': דרבי יוסי בר אבי וכו' הכי אתמר בירוש' פ' כל כתבי וה"ג התם עד שלא שקע בו רבי רוב משניות אבל שיקע רבי רוב משניות לעולם הוי רץ לש"ס יותר מן המשנה ע"ש:

16 תוספות אבל שקע רבי רוב משניות לעולם הוי רץ לש"ס יותר מן המשנה. ה"ג בירושלמי וכתב הרב נחלת יעקב דט"ס הוא וצ"ל לעולם הוי רץ למשנה יותר מן הש"ס וה"פ הא דקתני העוסק בש"ס אין לך מדה גדולה מיירי קודם שקבע רבי רוב הלכות במשנתו אבל בתר שקבע רבי רוב הלכות במשנתו כלומר לאחר שסידר המשנה הוו אמרי הוי רץ למשנה ובמסכת ב"מ משני הש"ס בענין אחר והכונה אחת היא עכ"ל. וק' דמחק הספרים ולא שלטו מאורי אור עיניו דהרב יפה מראה ז"ל פירש פירוש נאה בנסחתנו וז"ל הדא דאת אמר פי' הא דהדר רבי ודרש הוי רץ למשנה וכו' היינו קודם שכתב רבי בתלמודו רוב משניות לפי שלא ניתנו ליכתב ונתירא פן ישתכחו אבל אחר שחבר שיתא סדרי משנה וכו' מעתה אין פחד שישתכחו המשניות או יחליפו ולכן לעולם יש לרוץ אחר הגמרא כדדרש מעיקרא עכ"ל והוא פירוש יפה:

17 בקונדיטון יין דבש ופלפלין: בלא הש"ס לעולם פי' הרב נחלת יעקב דהש"ס בלולה במקרא במשנה בתלמוד כמ"ש בסנהדרין דף כ"ה:

18 רמז הוי קבל וקים. אפשר לרמוז במ"ש בתנחומא פ' עקב דלא בחר הקב"ה בישראל אלא בעבור הענוה וידוע שהיא עיקר התורה והמצות כי ע"י הענוה מעביר על מדותיו ומתכפרין לו עונותיו וע"י הענוה מכוין אל האמת כמ"ש גבי ב"ה וזה רמז הוי קבל שתהיה עניו. וקי"ם ר"ת קי"ם קונדיטון יין מים שהוא רמז למקרא משנה גמרא. בתחילה תהיה עניו ואז תלמוד מקרא משנה תלמוד שנמשלו לקונדיטון יין מים. ותורה אגוני מגנא מיצה"ר וז"ש הוי כל צמ"א גי' פ' לכו למים תורת ובזה תבטלו יצה"ר. ואפי' מים ר"ת מים יין מבושם רמז לקונדיטון ובזה תבטלו היצה"ר ויהיה לכם ישוב הדעת כשם ששותה יין קונדיטון דמישבים דעת האדם וינצל מיצה"ר:

19 רמז. עוד המשיל התורה למלח והמשנה לפלפלין והגמרא לבשמים ואפשר דבסמוך מיירי במתגבר על יצרו. והכא מיירי בעושה היצה"ר טוב שהתורה מועלת לזה. והיינו דאמרו פ"ק דקדושין אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין דכשם שהתבלין מכשירין המאכל כך התורה מכשרת היצה"ר ונעשה טוב וז"ש בראתי לו דייקא ליצה"ר שהתורה תבלין לו לתקנו ולזה המשיל עוד התורה למלח פלפלין בשמים ומיירי בעושה היצה"ר טוב ולכן נמשלה למלח דמכשרת לאכילה וכן התורה מכשרת יצה"ר ועושהו טוב. והפלפלין רמז למשנה והגמרא לבשמים והכל למתק ולבשם ולהשיב ליצה"ר עצמו שיהיה טוב מוכשר ומבושם ולזה הוצרכו שני משלים. ועוד אפשר במשל מלח פלפלין בשמים דלומד מקרא אהניא כמו מלח. ונמשלה התורה לפלפלין לרמוז דיש בעלי תורה עסקי בהויות ופלפלין ונמשלה לבשמים רמז לגדולי דור שממתקים ומישבים ההלכות ומשם תצא תורה לישראל מוכשרת ומופלפלת ומבושמת:

20 אבל פי' באמת אדם שעמלו כצ"ל: ולא שיהא דולג ר"ל שידלג במקרא ובמשנה כדי ללמוד בש"ס. על מנת שילמד וכו' כלומר מה שאמרנו אשרי אדם שעמלו בש"ס היינו על מנת שילמד מקרא ומשנה ויבא להש"ס. וכבר הגאון הרב ווי העמודים ז"ל כתב בענין זה תוכחות מוסר ע"ש:

21 אבא גוריין איש ציידן אומר משום אבא גוריא כצ"ל והכי תנן בשילהי קדושין: לפי שאומנותם לסטות. פירש"י ז"ל כשלנים בדרכים הם לוקטים עצים מן הכרמים ופירות ועוד שנשכרים לאדם ועוברין על תנאם: רבי יהודה אומר משמו של אבא גוריא: החמרים רובן רשעים מפני לסטיות: במשנה גריס ברישא חמר גמל ובסוף קאמר הגמלים רובם כשרים ופירש"י שהולכים למקום גדודי חיה ולסטים ויראים לנפשם ומשברים לבם למקום והספני' שפורשי' למקום סכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלים: טוב שברופאי' שאינו מתירא מן החולי ואינו משבר לבו למקום ופעמי' שהורג נפשית ואינו מרפא לעניים והכשר שבטבחי' ספיקי טרפיות באות לידו וחס על ממונו ומאכילן כל זה מפירוש רש"י: רובן של ממזרים פקחים פי' ה' יפ"מ שדומין לאביהם בעלי ערמות לפתות הנשים ולהסתיר מעשיהם: רובן של עבדים גאים כצ"ל כ"כ ה' יפ"מ דהגאוה מצויה בבזויי משפחה: ביישנים פי' ה' יפ"מ שהן מיוחסין ודומים לאביהם: רוב הבנים דומים לאחי האם פירש ה' יפ"מ ז"ל שהאשה אוהבת אותם ולעולם מחשבתה בהם וכשמחשבת בהם בשעת התיחדה באחיה נוצר כפי מחשבתה וכמשז"ל הנושא אשה יבדוק הולד תחילה:

22 רמז אשת חיל מי ימצא ר"ת אחים לרמוז לבדוק באחיה וס"ת אילת גימטריא אמת:

23 פירוש תני רשב"י כצ"ל הטוב וכו' ונ"מ שאין להאמין בו וכן בנחשים אף שהוא בן תרבות וכן בנשים: אשרי מי שעושה רצון המקום שהוא ישמרהו מכל רע והבוטח בה' חסד יסובבנו:

24 תוספות משום אבא גוריא. בירושלמי גריס משום אבא שאול:

25 קרר. פירש"י בעל קרונות. וראיתי להרב נחלת יעקב שפירש קדר בעל קדרות שמוליך ממקום למקום. וקשה שלא שת לבו לפירש"י ז"ל שפירש בעל קרונות וכן פירש"י במציעא דף ע"ה קרר בעל קרון והתוספות כתבו שם הקרר בשני רישי"ן והוא בעל קרון ולספרים דגרסי קדר לפי שקדרים רגילים להיות להם קרונו' עכ"ל ובתוספתא דמייתי הירושלמי בשלהי קדושין תני תרווייהו קדר קרר ע"ש:

26 והספגים רובן חסידי'. לפי פירש"י פליג את"ו דקאמר על הספנים שהוא אומנות לסטים וכן פירש הרב יפה מראה ז"ל ומה שכתב הרב נחלת יעקב בשם הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות דמ"ש לפי שאומנותם וכו' לא קאי אלא ארועה וחנוני וכו' ע"ש באורך הוא דוחק:

27 טוב שברופאים לגיהנם. כתב הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם אין ברפואות אלא סכנה מה שמרפא לזה ממית לזה וזהו שאמרו טוב שברופאים וכו' לגנות דרכן של רופאים בפשיעות וזדונות שלהם נאמר אבל לא שיהיה חשש אסור בדבר כדרך שאמרו כשר שבטבחים וכו' ואם נהג כשורה כל שכן שהוסיף זכות לעצמו עכ"ל והרשב"ץ ז"ל בתשובותיו ח"ג סי' פ"ב מלאך מליץ טוב על הרופאים:

28 כשר שבטבחים שותפו של עמלק. במדרש דריש עם לק שהיה להוט אחר ישראל ככלב אחר הנבילה לכך מדמה לטבח שחס על בהמותיו להכשיר נבלות. תוספות קדושין לרבינו יצחק הזקן ז"ל כתיבת יד ועיין מ"ש הרב תוספת יום טוב ז"ל ודו"ק: