מפרשים:
1 ר"מ אומר הלומד תורה מרב אחד וכו'. פ"ק דע"ז דף י"ט מפרש דהיינו דוקא בגמרא כי היכי דלא ליפגום לישני' אבל סברא מכמה רבוואתא עדיף ולשון הבריתא דידן יש לישב דאיירי נמי בגמרא:
2 חבירו מחזירו. פ"ק דברכות אמרו תרי מכתבן מילייהו תלתא מ"ד דינא שלמא בעלמא קמ"נ דינא נמי היינו תורה. ובזה פירשו כת הקודמין ואוסיף נפך בס"ד פ' רחש לבי דבר טוב כשאני לומד בתורה לבדי דבר טוב שבזה אני מייחד קבה"ו וזהו דב"ר זיווג טוב יסוד. אך אם אנו שנים אומר אני מעשי למלך מאן מלכי רבנן אז לשוני עט סופר דתרי מכתבן מילייהו. ועוד זאת אם יפיפית מבני אדם שאתה דן אותם וכמו שרז"ל דרשו יופי על הדין לא תימא דינא שלמא בעלמא. אלא הוצק חן תורה בשפתותיך דדינא נמי היינו תורה ודוק היטב כי קצרתי:
3 תוספות: חבירו מחזירו. הרב בנין יהושע הביא מ"ש פ"ק דברכות תרי מכתבן מילייהו בס' הזכרונות ופירש דכשהם שנים הם מדברים ביחד אבל כשהוא אחד הוא מעיין ואינו מדבר ומטי בה משם הרב תי"ט. ואינו נראה לדעתי הקצרה אלא אפילו שקורא ומדבר ומעיין ומוציא הדברים בפיו אין לו שכר כשנים ולא מכתבן מיליה בספר הזכרונות:
4 שלשה שיושבין ועוסקי' בתורה. זה הלשון ק"ק דפ"ק דברכות דקתני ג' שיושבין בדין פריק שפיר מ"ד דינא שלמא וכו' אבל הכא קאמר ג' שעוסקין בתורה הדק"ל. וראיתי לה' מחזה אברהם בתוספותיו שתי' דג' שכינה ביניהם באחד מהם דכתיב בקרב אלהים וכו'. ואינו מחוור דהכי הו"ל לשנויי בש"ס כיון דדייק לה מבקרב אלהים ישפוט וקאי אדיינים ואם נפשך לומר דהש"ס משני שפיר ליתא דהול"ל ואי בעית אימא ותו דמהאי שינויא דשני משמע דאי לאו משום דסד"א דינא שלמא לא אמר ג' והו"ל לאשמועינן רבותא גם בג' דעסקי באוריתא. ונראה דקושיא ליתא דכבר מפורש הכא דהם אגודה והם קיום העולם אבל פ"ק דברכות מייתי בקרב אלהים ישפוט ומדפריך הש"ס אפי' תרי ש"מ דליתא לתי' הרב הנזכר ודוק כי קצרתי:
5 וחבטן בקרקע. היותר נראה הוא דהשבויים והאסורים בעונם בא מלאך וחבטן בקרקע ולא הספיקו להוציא מחשבתם לפועל והקב"ה משלם להם ומצרף מחשבתם למעשה. וכן פירש הרב בנין יהושע והביא ראיה ע"ש. ומה שפירש הרב מחזה אברהם דחבטן לחושבי שמו אינו מחוור דהכתוב בשבח לבד איירי ולא קאמר אליה וקוץ בה ואין להאריך:
6 מעשה בר' חנינא בן דוסא שגנבו לסטים וחבשו החמור וכו'. פ"ק דחולין אמרו זה על חמורו של ר' פנחס בן יאיר ומפרש שלא רצה לאכול טבלים ואני הדל כתבתי בפתח עינים קצת טעם לזה בחמורו של ר' פנחס בן יאיר ע"ה ע"ש: