1 נִרְאִין דִּבְרֵי תַלְמִיד. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב הוּנָא – הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בָּהּ מַעֲשֵׂה יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב.
2 אִיתְּמַר: קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, אָמַר רַב: בֵּין הִיא וּבֵין אָבִיהָ יְכוֹלִין לְעַכֵּב. וְרַב אַסִּי אָמַר: אָבִיהָ וְלֹא הִיא. אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא לְרַב אַסִּי, וְאָמְרִי לַהּ חִיָּיא בַּר רַב לְרַב אַסִּי: ״אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ״, אֵין לִי אֶלָּא אָבִיהָ, הִיא עַצְמָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם מָאֵן יְמָאֵן״ – מִכׇּל מָקוֹם.
3 אֲמַר לְהוּ רַב: לָא תֵּיזְלוּ בָּתַר אִיפְּכָא. יָכֵול לְשַׁנּוֹיֵי לְכוּ: כְּגוֹן שֶׁפִּיתָּהּ שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישׁוּת. פִּיתָּהּ שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִישׁוּת קְרָא בָּעֵי? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לוֹמַר שֶׁמְּשַׁלֵּם קְנָס כִּמְפוּתָּה.
