קידושין מ״א ב:ט׳-י׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

9 רש"י פתח ↗

ותיתי מהנך - מה קדשים שהן קדש ישנן בשליח תרומה שהיא חול לא כל שכן מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח גירושין יוכיחו מה לגירושין שכן ישנן חול אצל תרומה קדשים יוכיחו וחזר הדין הצד השוה שבהן שישנן ע"י עצמו ושלוחו כמותו אף אני אביא תרומה:

9 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אלא כך יש לשאול: שלא לכתוב רחמנא תכתוב התורה דין שליחות בתרומה, ותיתי מהנך ותבוא, תילמד מאלה, מקדשים וגירושין, שאם מבחינת היותה קודש — הרי קדשים קדושים ממנה ובכל זאת יש בהם שליחות, ואם מצד שניטלת במחשבה — אף בקדשים מחשבה מועילה! ומשיבים: הכי נמי כך גם כן הוא הדבר, ואכן זהו המקור לדין שליחות בתרומה.

10 רש"י פתח ↗

לכדר' ינאי - להכי כתב גם לרבויי שליח משום דבעי לאקושי למשלחו למימר דבעובד כוכבים פסול:

10 לחם משנה על משנה תורה, הלכות אישות פתח ↗

הכל כשרים לשליחות. מ״ש רבינו ז״ל הך טעמא דאתם בני ברית אע״ג דאמרו בפרק האיש מקדש קידושין דף מא: לדר״ש דאמר תרומת עכו״ם אינה מדמעת לא דרשינן ליה להכי ורבינו ז״ל פסק כרבי שמעון בהלכות תרומות שכתב שם שתרומת עכו״ם אסורה מד״ס מכל מקום הרי כתבו התוספות ז״ל בפרק ב' דגיטין דף כג: בד"ה מה אתם דלר״ש מ״מ קי״ל דאין שליחות לעכו״ם מהאי קרא דכיון דאיתרבי שליח מינה הוי דומיא דאתם ואע״ג דעיקר קרא לא אתא אלא לענין דעושה שליח דלענין שליחות לעכו״ם לא שייך גבי תרומה כיון דליתיה בתרומה דנפשיה מ״מ ילפינן ליה דגם הוי דומיא דאתם. ובהלכות תרומות כתב רבינו ז״ל הך טעמא דאתם בני ברית אף ע״ג דלא הוה צריך ליה התם דכיון דבעכו״ם ליתיה בתרומה דנפשיה ודאי דאינו נעשה שליח מכל מקום כיון דהוצרך טעם זה לענין אין שליחות לעכו״ם בכל התורה כולה כתבו ג״כ התם:

10 רשב״א על בבא מציעא פתח ↗

רבינא אמר נהי דשליחות לנכרי לא הוי לית ליה זכייה מדרבנן אית ליה, מידי דהוה אקטן, קטן לאו אף על גב דשליחות לית ליה זכייה מדרבנן אית ליה. הקשה הרמב״ן ז״ל, ואי מדרבנן אמאי מותר, דהא רבית דאורייתא הוא. והוא ז״ל תירץ, דכיון דזוזי לנכרי הוא דפרע להו, והאי רבית נמי לכיסו של נכרי הוא דנופל, דילמא לא אסיר מדאורייתא אלא מדרבנן, ואתא דרבנן ואפקע דרבנן. ואין תירוצו של רבנו ז״ל מחוור. ומסתברא דכל דבר שבממון משום הפקר בית דין נגעו בה, ומתנין בו לעקור דבר מן התורה, כדאמרינן ביבמות פרק האשה רבה יבמות פט, ב.עוד הקשה הרב ז״ל דקטן אית ליה זכייה אף מדאורייתא, כדאיתא בריש פרק האיש מקדש מב, א, מניין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר נשיא אחד וכו', אלמא זכייה לקטן מדאורייתא אית ליה. ותירץ הוא ז״ל, דכיון דאקשינן עלה התם ותסברא הא זכות הוא חובה הוא, דאיכא דניחא ליה בהר ולא ניחא ליה בבקעה וכו', ואוקמה כדרב דאמר מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם וכו', לא תפשוט שזוכין לאדם שלא בפניו בדבר שאין לו, דהתם שלהם היתה וחלוקתן גלוי מלתא בעלמא היא ובית דין מעמידין אפוטרופוס לכך, אבל זכייה לקטן מדאורייתא לית ליה כי היכי דלית ליה שליחות, ואע״ג דזכייה לא מטעם שליחות היא כדאיתא התם בקדושין. והא דאמרינן בכתובות יא, א, גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. שזכין לו לאדם שלא בפניו, ומשמע דגר גמור הוא מדאורייתא, איכא למימר זכות גרות שאני, אבל בעסקי ממון אין לו זכייה אלא מדרבנן. ואין דבריו מחוורים בעיני, דבכולי תלמודא משמע דאית ליה מדאורייתא זכייה, דהא אית ליה חצר אפילו במציאה כר' יוחנן בפרק קמא דמכלתין בחצר י, ב, וחצר מדין זכייה הוא כידה, וכדאמר ר' יוסי בר חנינא לעיל בבא מציעא יא, א זכתה לי חצרי זכתה לו חצרו, ואמרינן שם יב, א חצר משום ידה אתרבאי ולא גרע משליחות גבי גט דחוב הוא לה אין חבין לו לאדם שלא בפניו, גבי מתנה דזכות הוא לה זכין לאדם שלא בפניו. ורש״י ז״ל פי' שם בקדושין, דאמסקנא נמי תפשוט שזכין לאדם אפילו לחוב על מנת לזכות.והראב״ד ז״ל נראה דגריס זכייה מדאורייתא אית ליה מידי דהוה אקניין אקטן, ומשום הכי רישא מותר, דישראל זכי ליה, דאמר ליה נכרי לישראל הב ליה, וישראל זכי ליה לנכרי מן התורה ומשום הכי מותר, וסיפא דאמר ישראל לנכרי הב ליה ואע״ג דנכרי לא מזכי ליה לישראל מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא זכי ומשום הכי אסור, ע״כ. ואף זה אינו מחוור, שאין היום הנוסחאות מודות – שם לו, אבל משמע דנכרי לית ליה זכייה אפילו לרבינא אלא מדרבנן, אבל קטן אית ליה זכייה מדאורייתא, והכי קאמר נכרי אע״ג דלית ליה שליחות אפילו מדרבנן, זכייה מדרבנן מיהא אית ליה, מידי דהוה אקטן, דאע״ג דלית ליה שליחות מדאורייתא אית ליה זכייה מדאורייתא, ולאו לדמויינהו לגמרי אמר, אלא לומר דכי היכי דקטן אית ליה זכייה אע״ג דלית ליה שליחות, כך נראה לי.ואני תמיה, מנין שאין זכייה לנכרי מדאורייתא דהיכא אימעיט, אי משום דילפינן ליה משליחות, והא זכייה לאו מדין שליחות היא כדמוכח התם בקדושין, וכי תימא כל דלא אשכחן דאית ליה זכייה, ממילא לית ליה, והא שליחות גופיה אי לאו דכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית קידושין מא, ב דמעטיה קרא בהדיא, הוה אמרינן דיש שליחות אפילו לנכרי. וניחא לי, דודאי כל דלא רבייה קרא בהדיא לזכייה לית ליה, ותדע לך, דהא אפילו בישראל נמי, הא אמרינן התם בקדושין, מנין שזכין לאדם שלא בפניו, שנאמר נשיא אחד ונשיא אחד, אלמא אי לאו דגלי קרא הוה אמרינן דאין זכין לו לאדם ואפילו לישראל, והדין נותן, דאיזה זכות או שעבוד יש לו לאדם על חברו שיזכה על ידו, אלא דרבייה רחמנא, וכיון דנכרי לא אשכחן דרבייה רחמנא לזכייה, שמע מינה לישראל דרבי קרא אית ליה, נכרי דלא רבי לית ליה. וא״ת אם כן למה הוצרך הכתוב למעטו משליחות. י״ל דכיון דרבי בהדיא בתרומה להיות שלוחו כמותו מיעט נכרי, אבל בזכייה לא רבייה בהדיא דלצטריך למעוטי נכרי, אלא גלויי מילתא בעלמא דגלי קרא דאית ליה זכייה לישראל נשיא אחד נשיא אחד, וכיון והיכא דגלי גלי, דהיינו בישראל ממש כן חלוקת הארץ, בעלמא לא גלי, אלא אדרבה מכיון דאשכחן בשליחות דחלק הכתוב בין ישראל לנכרי אף בזכייה כן, כך נראה לי.תוספתא פ״ה, ה״ח ישראל שאמר לנכרי, הילך שכרך ובא והלוה מעותי ברבית אסור. נכרי שאמר לישראל, הילך שכרך והלוה מעותי ברבית מותר, אבל אסור מפני מראית העין. מעותיו של ישראל מופקדות אצל הנכרי מותר ללוות ממנו ברבית, ושל נכרי המופקדות אצל ישראל אסור להלוותן ברבית, זה הכלל, כל שבאחריות ישראל אסור וכל שבאחריות נכרי מותר, כך הגרסא בכל הנוסחאות, וכך היא גם בפר״ח ז״ל. כתבתיה בריש פרקין בבא מציעא סא, ב, בד״ה יש מי גבי תולה מעותיו בנכרי, וכבר כתבתי מה שנראה לי בפירושה, והכי קאמר, מעות של ישראל המופקדות ביד נכרי שלא להלוותם אלא מופקדות בידו סתם אין הנכרי רשאי ליגע – ש״מ בהן להלוותם, ולפיכך אם בא הנכרי לשלוח בהן יד ולהלוותם ברבית, הרי המעות באחריות של נכרי, וכדידיה דמו, ולפיכך מותר להלוותם ברבית, ואע״פ שהוא נותן הרבית לישראל המפקיד, מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ואיפכא במעות של נכרי המופקדות ביד בישראל. וכלפי מה ששנה ברישא, ישראל שאמר לנכרי הילך שכרך ובא והלוה מעותי ברבית אסור, תנא הכא שאם לא אמר לו להלוותם ברבית מותר. כך נראה לי פירושה. ומקצת מרבותי ז״ל שבשו גרסת התוספות התוספתא, ואמרו דמשובשת היא בנוסחאות, ואיפכא גרסינן, מעות של נכרי המופקדות ביד ישראל מותר להלוותן ברבית, ומעות של ישראל ביד נכרי אסור להלוותן ברבית. ואינה אלא כמו שכתבתי, ואין לדחוק ולהפך את הנסחאות וכל שכן שכתבה כן ר״ח ז״ל.וסוף אותה תוספתא, ישראל שנעשה לנכרי אפטרופוס או סנטר מותר ללוות ממנו ברבית, ונכרי שנעשה לישראל אפטרופוס או סנטר אסור ללוות ממנו ברבית. כך הגרסא בנסחאות, וקא משמע לן הך סיפא, שאף מפני מראית העין אין כאן, דקול יוצא לאפוטרופסות ולסנטרות, ומידע ידעי דמעות של נכרי הם ומותר. והא דקתני רישא דתוספתא, נכרי שאמר לו לישראל הילך שכרך ובא והלוה מעותי ברבית מותר, יש מי שאומר, דוקא בשקצץ ליתן לו דינר בין הרויח בין הפסיד, אבל אם אמר פליגנא לך ברוחא אסור, ואע״ג דלית ליה בהפסד כלום, לפי שהוא מרויח ברבית דישראל. ויש שמתירין, והואיל ולא משום כספו בא לו ועמלו קא שקיל, וכן דעת הרמב״ן ז״ל מסכמת.נשאלה שאלה לפני רבנו יצחק הזקן ז״ל הידוע בעל התוספות, בישראל שאמר לנכרי לוה לי מעות מישראל בשמך ומאי דיהבת בהו קרנא ורביתא עלי, והמלוה אינו יודע שבשביל ישראל הוא לוה אותם, מאי, מי אמרינן אין שליחות לנכרי ושרי, כיון דישראל זה אין לו עסק עם ישראל המלוה, או דילמא כיון דיש שליחות לנכרי לחומרא, הא נמי אסור, ומלוה נמי אי ידע לבסוף אסור ליטול ממנו רבית. והשיב, נראה לי שהוא מותר, משום דאם תימצי לומר נמי דאסור היכא דשוייה שליח, הכא לא מחזקינן אינשי ברשיעי דנימא שליח שווייה, אלא דעתו היה שילוה הנכרי מישראל ויחזור וילום לו, ואפילו פירש בפירוש בפני עדים שיהא שלוחו, לא מחמרינן כולי האי, ולא דמי לחומרא דקתני סיפא דברייתא, דהתם שניהם יודעים בדבר, ומתכוין ישראל ליטול רבית הבאה מכיסו של ישראל, אבל הכא לא, וליכא אסורא לא לגבי לוה ולא לגבי מלוה.ועוד נשאל הרב ז״ל, אי יהיב ליה ישראל לנכרי משכונו ללות עליו מעות מישראל מאי, מי שרי מלוה ליטול אותו ריבית אי לא. ואף בזה הורה להתיר, משום דאקנויי מקנה ליה ישראל משכונו ללוות בו ברבית. והרמב״ן ז״ל חלק עליו בזו, ונראית דעת רבינו יצחק ז״ל דלא שביק ישראל היתרא ואכיל אסורא, וכי היכי דלא להגיע לידי רבית דאורייתא אקנויי מקנה ליה משכון לנכרי, וקני ליה נכרי במשיכה. ומיהו אף הרמב״ן ז״ל מודה, בישראל שהשאיל משכונו לנכרי ללות עליו לעצמו שהוא מותר, ואע״פ שהלך לו הנכרי ופרע ישראל זה קרן ורבית לישראל, דהא מקני ישראל לנכרי וקני ליה נכרי במשיכה, דמשיכה בנכרי קונה.ומשכונו של נכרי ביד ישראל, והלך ישראל ולוה עליו מישראל חברו ברבית, אמרו משמו של ר״ת ז״ל שהוא מותר, ובלבד שאמר לו ישראל, הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך עליו ולא לך עלי על מעותיך, דכגון זה לאו לוה הוא, אלא מוכר זכות שיש לו בו, ואם לאחר זמן רצה שני זה לחזור וליטול מן הראשון קרן ורבית ולהחזיר לו משכונו מותר, מפני שהוא כחוזר ומוכרו לו. אבל הראב״ד ז״ל נשאל על זה ואסר, והרמב״ן ז״ל כתב כדברי ר״ת ז״ל.

1 אֶלָּא: לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּתְרוּמָה, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ! הָכִי נָמֵי.

2 וְאֶלָּא ״אַתֶּם״ ״גַּם אַתֶּם״ לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יַנַּאי. דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי ״גַּם אַתֶּם״ – מָה אַתֶּם בְּנֵי בְּרִית, אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְּרִית.

9 רשב"א פתח ↗

אלא תיתי מגרושין וקדושין אין הכי נמי כו'. לא מצאתי לשון הזה בגמרא. הזעצער קשיא לי דה אמרינן בפרק איזהו נשך בבא מציעא עא, ב והא דרב אשי בדותא הוא, מיהו שליחות בכל התורה כולה מנא לן מתרומה, מה התם בני ברית אף הכא בני ברית, דאלמא מתרומה ילפינן, ולא אתי מביניא, דאי מביניא אתם גם אתם דכתיב גבי תרומה דלמא ללמד על עצמו בא. ויש לומר דעיקר שליחות בכל התורה כולה מביניא אתי, אלא דמדגלי רחמנא בתרומה דאין שליחות לגוי על הכלל כלו בא ללמד, והתם הכי קאמר שליחות בכל התורה כולה דעל ידי ישראל ולא על ידי גוי מנלן מתרומה.

10 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ושואלים: ואלא אם כן ריבוי זה שלמדנו מ"אתם" "גם אתם" למה לי? ומשיבים: מיבעי ליה צריך אותו לכמו שאמר ר' ינאי. שאמר ר' ינאי שלמדים מ"גם אתם" לא את עצם דין השליחות, אלא את פרטי דיניה: מה אתם המשלחים בני ברית יהודים — אף שלוחכם צריכים להיות בני ברית, שגוי אינו יכול להפריש תרומה בשליחות ישראל.

10 ר"ש משאנץ על משנה תרומות פתח ↗

נכרי. בריש האיש מקדש קידושין דף מא: ממעט ליה מדכתיב אתם מה אתם בני ברית וכן בירושל'שם:

10 נימוקי יוסף על בבא מציעא פתח ↗

אסור. אע"פ שקבלם מיד העובד כוכבים משום דעובד כוכבים שלוחו של ישראל הוא ושלוחו של אדם כמותו ובגמרא בשלמא סיפא דקתני אסור דמשמע שעובד כוכבים זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר דהא קי"ל דאין שליחות לעובד כוכבים קדושין דף מא: דילפינן מתרומה דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית דבעינן שהשליח והמשלח יהיו ישראלים אבל רישא דקתני מותר כיון דאין תורת שליחות לעובד כוכבים וישראל מישראל קבלם הוא ניהו דשקיל רביתא דהא לא מצית למימר דאע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים זכיה מיהו אית ליה דאמרינן בגמרא מכילתין דף עב. קטן ישראל דאתי לכלל שליחות הוא דאית ליה זכיה אבל עובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות לא:

« קידושין מ״א ע״א קידושין מ״ב ע״א »