כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ב׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:א׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ג׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ב׳

2 תורה תמימה על התורה פתח ↗

כפר לעמך. עגלה ערופה שנמצאת טריפה או מחוסרת אבר פסולה, מאי טעמא, כפרה כתיב בה כקדשים נטכמשכ"ל ריש אות נ"ו ועיין ברמב"ם ובכ"מ פ"י ה"ב מרוצח השייך לענין דרשה זו. .ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה

3 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

כָּל הָעֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הָעֶגְלָה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְלִין בְּפָרָה אֲדֻמָּה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא ג "אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ". וְלָמָּה נֶאֱמַר עֹל אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ שֶׁהוּא כּוֹלֵל הָעל עִם שְׁאָר עֲבוֹדוֹת. שֶׁהָעל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת מְלָאכָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה כֵּיוָן שֶׁמָּשְׁכָה בְּעל טֶפַח נִפְסְלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ וְלֹא עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה. וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלִין אֶלָּא עַד שְׁעַת מְלָאכָה:

4 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצָרְכָּהּ כְּגוֹן פֵּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים אֵינוֹ פּוֹסְלָהּ. וְכָל שֶׁהִיא שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ כְּגוֹן שֶׁפֵּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ לְנוֹשְׂאָהּ פְּסוּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה:

2 עגלה ערופה בת שתי שנים וכו'. בריש מס' פרה וכחכמים:

3 ואין המומין פוסלין. משנה פ' עגלה ערופה סוטה דף מ״ה.

4 ומ"ש ואעפ"כ אם היתה טרפה פסולה וכו'. ירושלמי שם אלא שמשמע שם שלפ"ז מחוסרת אבר פסולה ויש לתמוה למה השמיטו רבינו:

3 סוטה פתח ↗

וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: ״כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה׳ וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל״. לֹא הָיוּ צְרִיכִין לוֹמַר ״וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם״, אֶלָּא רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן: אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה — הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם. גְּמָ׳ וִיהֵא מוּם פּוֹסֵל בְּעֶגְלָה מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה פָּרָה שֶׁאֵין הַשָּׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ, מוּם פּוֹסֵל בָּהּ, עֶגְלָה שֶׁשָּׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא מוּם פּוֹסֵל בָּהּ! שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם״ — בָּהּ מוּם פּוֹסֵל, וְאֵין מוּם פּוֹסֵל בְּעֶגְלָה. אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יְהוּ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת בָּהּ. אַלְּמָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ עָלֶיהָ עוּדָּה שֶׁל שַׂקִּין — פְּסוּלָה, וּבְעֶגְלָה עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ! שָׁאנֵי פָּרָה, דְּיָלְפִינַן ״עֹל״ ״עֹל״ מֵעֶגְלָה. עֶגְלָה נָמֵי תֵּיתֵי ״עֹל״ ״עֹל״ מִפָּרָה! הָא מַיעֵט רַחֲמָנָא ״בָּהּ״. בְּעֶגְלָה נָמֵי כְּתִיב ״בָּהּ״! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי קֳדָשִׁים, דְּלָא פָּסְלָה בְּהוּ עֲבוֹדָה. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מֵעֶגְלָה: וּמָה עֶגְלָה שֶׁאֵין מוּם פּוֹסֵל בָּהּ — עֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, קֳדָשִׁים שֶׁמּוּם פּוֹסֵלת בָּהֶן — אֵינוֹ דִּין שֶׁעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן? אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְעֶגְלָה שֶׁכֵּן שָׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ! אַטּוּ קֳדָשִׁים מִי לֵיכָּא דְּפָסְלִי בְּהוּ שָׁנִים? כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְהָנָךְ קֳדָשִׁים דְּפָסְלִי בְּהוּ שָׁנִים. וְקָדָשִׁים דְּלָא פָּסְלָה בְּהוּ עֲבוֹדָה מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה׳״, אֵלֶּה אִי אַתָּה מַקְרִיב, אֲבָל אַתָּה מַקְרִיב קֳדָשִׁים שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבוֹדָה! אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּעָבַד בָּהֶן עֲבוֹדַת הֶיתֵּר, אֲבָל עֲבוֹדַת אִיסּוּר אֵימָא לִיתַּסְרוּ, צְרִיכָא. וְהָא נָמֵי מֵהָכָא נָפְקָא — ״וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכׇּל אֵלֶּה״, אֵלֶּה אִי אַתָּה מַקְרִיב, אֲבָל אַתָּה מַקְרִיב קֳדָשִׁים שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבוֹדָה! אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּעָבַד בָּהֶן כְּשֶׁהֵן חוּלִּין, אֲבָל עָבַד בָּהֶן כְּשֶׁהֵן קֳדָשִׁים — אֵימָא לִיתַּסְרוּ, צְרִיכָא. גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הִנִּיחַ עָלֶיהָ עוּדָּה שֶׁל שַׂקִּין פְּסוּלָה, וּבְעֶגְלָה עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ. מֵיתִיבִי: ״עֹל״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹל, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן? אָמַרְתָּ, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה עֶגְלָה שֶׁאֵין מוּם פּוֹסֵל בָּהּ, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת בָּהּ, פָּרָה שֶׁמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ — אֵינוֹ דִּין שֶׁשְּׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלִין בָּהּ? וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר: נֶאֱמַר כָּאן ״עֹל״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֹל״. מָה לְהַלָּן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת בָּהּ — אַף כָּאן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת. מַאי ״אִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר״? וְכִי תֵּימָא, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְעֶגְלָה שֶׁכֵּן שָׁנִים פּוֹסְלוֹת בָּהּ. אִי נָמֵי: קֳדָשִׁים יוֹכִיחוּ, שֶׁמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן, וְאֵין עֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהֶן. נֶאֱמַר כָּאן ״עֹל״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עֹל״, מָה לְהַלָּן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת — אַף כָּאן שְׁאָר עֲבוֹדוֹת. וּמִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָה: מָה לְהַלָּן עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ, אַף כָּאן עַד שֶׁתִּמְשׁוֹךְ! תַּנָּאֵי הִיא, דְּאִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מֵעֶגְלָה, אִיכָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מִגּוּפַהּ דְּפָרָה. דְּתַנְיָא: ״עֹל״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹל. שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל״ מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֹל״ — עוֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. וְאֵימָא: ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ״ — כָּלַל, ״עֹל״ — פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מָה שֶׁבַּפְּרָט: עוֹל אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא! ״אֲשֶׁר״ — רִבּוּיָא הוּא. וְתַנְיָא נָמֵי גַּבֵּי עֶגְלָה כִּי הַאי גַוְונָא: ״עֹל״, אֵין לִי אֶלָּא עוֹל. שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ״ מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֹל״ — עוֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. וְאֵימָא: ״אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ״ — כָּלַל, ״עֹל״ — פָּרַט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מָה שֶׁבַּפְּרָט: עוֹל — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא! ״אֲשֶׁר״ — רִבּוּיָא הוּא. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, בְּעַי מִינֵּיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: מְשִׁיכַת עוֹל בְּכַמָּה? אָמַר לִי: כִּמְלֹא עוֹל. אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְאׇרְכּוֹ אוֹ לְרׇחְבּוֹ? אֲמַר לְהוּ הַהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מְשִׁיכַת עוֹל לְרׇחְבּוֹ טֶפַח. וְלֵימָא טֶפַח? הָא קָא מַשְׁמַע לַן שִׁיעוּרָא דְּעוֹל — טֶפַח הָוֵי. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְמִקָּח וּמִמְכָּר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל, מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: הָבֵיא עֶגְלָה בְּנַחַל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה פֵּירוֹת, וְיֵעָרֵף בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת, וִיכַפֵּר עַל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּירוֹת. מַאי פֵּירוֹת? אִילֵימָא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה — אֶלָּא מֵעַתָּה אַזָּקֵן וְאַסָּרִיס הָכִי נָמֵי דְּלָא עָרְפִינַן?! אֶלָּא מִצְוֹת. וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ אֶל נַחַל אֵיתָן. ״אֵיתָן״ כְּמַשְׁמָעוֹ, קָשֶׁה. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְאֵיתָן שֶׁהוּא קָשֶׁה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ״, וְאוֹמֵר: ״שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה׳ וְהָאֵיתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ״. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִנַּיִן לְ״אֵיתָן״ שֶׁהוּא יָשָׁן — שֶׁנֶּאֱמַר: ״גּוֹי אֵיתָן הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא״. ״וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ״. מַאי טַעְמָא — גָּמַר עֲרִיפָה עֲרִיפָה מֵחַטַּאת הָעוֹף. ״וּמְקוֹמָהּ, אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלֵּיעָבֵד״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ״ — לְשֶׁעָבַר, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לְהַבָּא. רָבָא אָמַר: לְהַבָּא — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, דִּכְתִיב: ״וְלֹא יִזָּרֵעַ״, כִּי פְּלִיגִי לְשֶׁעָבַר. רַבִּי יֹאשִׁיָּה סָבַר: מִי כְּתִיב ״וְלֹא יְעוּבַּד״? וְרַבִּי יוֹנָתָן: מִי כְּתִיב ״אֲשֶׁר לֹא נֶעֱבַד״? וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה: ״אֲשֶׁר״ — לְשֶׁעָבַר מַשְׁמַע, וְרַבִּי יוֹנָתָן: ״אֲשֶׁר״ — רִבּוּיָא הוּא. וּמוּתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ״ — אֵין לִי אֶלָּא זְרִיעָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ״ — מִכׇּל מָקוֹם. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלֹא יִזָּרֵעַ״? לוֹמַר לְךָ: מָה זְרִיעָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע, אַף כֹּל שֶׁהוּא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע. יָצָא סְרִיקַת פִּשְׁתָּן וְנִיקּוּר אֲבָנִים, שֶׁאֵינָן בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע. וְאֵימָא: ״אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ״ — כָּלַל, ״וְלֹא יִזָּרֵעַ״ — פָּרַט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מָה שֶׁבַּפְּרָט: זְרִיעָה — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא! ״אֲשֶׁר״ — רִבּוּיָא הוּא. זִקְנֵי הָעִיר רוֹחֲצִין יְדֵיהֶן כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכׇל זִקְנֵי הָעִיר הָהִיא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל״. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״הָעֲרוּפָה״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הָעֲרוּפָה״ — עַל מְקוֹם עֲרִיפָתָהּ שֶׁל עֶגְלָה. ״וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ״, וְכִי עַל לִבֵּנוּ עָלְתָה שֶׁבֵּית דִּין שׁוֹפְכִין דָּמִים?! אֶלָּא: לֹא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה. תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כּוֹפִין לִלְוָיָה, שֶׁשְּׂכַר הַלְוָיָה אֵין לָהּ שִׁיעוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד״, וּכְתִיב: ״וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר״, וּמָה חֶסֶד עָשׂוּ עִמּוֹ — שֶׁכׇּל אוֹתָהּ הָעִיר הָרְגוּ לְפִי חֶרֶב, וְאוֹתוֹ הָאִישׁ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שָׁלְחוּ. ״וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה״, תַּנְיָא: הִיא לוּז שֶׁצּוֹבְעִין בָּהּ תְּכֵלֶת, הִיא לוּז שֶׁבָּא סַנְחֵרִיב וְלֹא בִּלְבְּלָהּ, נְבוּכַדְנֶצַּר וְלֹא הֶחְרִיבָהּ, וְאַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲבוֹר בָּהּ. אֶלָּא זְקֵנִים שֶׁבָּהּ, בִּזְמַן שֶׁדַּעְתָּן קָצָה עֲלֵיהֶן יוֹצְאִין חוּץ לַחוֹמָה, וְהֵן מֵתִים. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה כְּנַעֲנִי זֶה שֶׁלֹּא דִּיבֵּר בְּפִיו, וְלֹא הָלַךְ בְּרַגְלָיו — גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת, מִי שֶׁעוֹשֶׂה לְוָיָה בְּרַגְלָיו — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בַּמָּה הֶרְאָה לָהֶם? חִזְקִיָּה אָמַר: בְּפִיו עִקֵּם לָהֶם, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּאֶצְבָּעוֹ הֶרְאָה לָהֶם. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁבִיל שֶׁכְּנַעֲנִי זֶה הֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ, גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ לְוָיָה — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ״. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה פְּסִיעוֹת שֶׁלִּוָּה פַּרְעֹה לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וְגוֹ׳״, נִשְׁתַּעְבֵּד בְּבָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר — אֵינוֹ נִיזּוֹק. רָבִינָא אַלְוְיֵהּ לְרָבָא בַּר יִצְחָק אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר, מְטָא לִידֵיהּ הֶיזֵּיקָא וְאִיתַּצִּיל. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרַב לְתַלְמִיד — עַד עִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, חָבֵר לְחָבֵר — עַד תְּחוּם שַׁבָּת, תַּלְמִיד לְרַב — אֵין לוֹ שִׁיעוּר. וְכַמָּה? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: עַד פַּרְסָה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוּבְהָק, אֲבָל רַבּוֹ מוּבְהָק — שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת. רַב כָּהֲנָא אַלְוְיֵהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִינְיָתָא דְּבָבֶל. כִּי מְטוֹ הָתָם אֲמַר לֵיהּ: וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ הָנֵי צִינְיָתָא דְּבָבֶל מִשְּׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן אִיתַנְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אַדְכַּרְתַּן מִלְּתָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם״? וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָבַר — הֵיכָן יָשַׁב וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יָשַׁב — הֵיכָן עָבַר? אֶלָּא: אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב — נִתְיַשְּׁבָה, אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן — לֹא נִתְיַשְּׁבָה. רַב מָרְדֳּכַי אַלְוְיֵהּ לְרַב אָשֵׁי מֵהַגְרוֹנְיָא וְעַד בֵּי כֵיפֵי, וְאָמְרִי לַהּ: עַד בֵּי דוּרָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה וּמִתְלַוֶּה — כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁאִילְמָלֵי לִיוּוּהוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ לֶאֱלִישָׁע לֹא גֵּירָה דּוּבִּים לַתִּינוֹקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ״. אָמְרוּ לוֹ: עֲלֵה, שֶׁהִקְרַחְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם. מַאי ״וּנְעָרִים קְטַנִּים״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁמְּנוֹעָרִים מִן הַמִּצְוֹת, ״קְטַנִּים״ — שֶׁהָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. תָּנָא: נְעָרִים הָיוּ, וּבִזְבְּזוּ עַצְמָן כִּקְטַנִּים. מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְדִלְמָא עַל שֵׁם מְקוֹמָן? מִי לָא כְּתִיב ״וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה״, וְקַשְׁיָא לַן: ״נַעֲרָה״ וּ״קְטַנָּה״? וְאָמַר רַבִּי פְּדָת: קְטַנָּה דְּמִן נְעוֹרָן! הָתָם לָא מְפָרַשׁ מְקוֹמָהּ, הָכָא מְפוֹרָשׁ מְקוֹמָן. ״וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה׳״. מָה רָאָה? אָמַר רַב: רָאָה מַמָּשׁ. כִּדְתַנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם — אוֹ מִיתָה, אוֹ עוֹנִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁכּוּלָּן נִתְעַבְּרָה בָּהֶן אִמָּן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: בְּלוֹרִית רָאָה לָהֶן, כְּגוֹיִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רָאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה בָּהֶן לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה. וְדִלְמָא בְּזַרְעַיְיהוּ נִיהְוָה הֲוָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא בָּם וְלֹא בְּזַרְעָם עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת. ״וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים״,

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:א׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ג׳ »