כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ד׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ג׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ה׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ד׳

4 משנה תורה, הלכות טומאת מת פתח ↗

הָעַכּוּ"ם אֵין לָהֶם טֻמְאַת קְבָרוֹת הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בְּקִבְרָן טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בְּעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה:

5 לשכת הסופר פתח ↗

כה בא"ד ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלמ"מ עכ"ל. כוונתם שאם היה מקום לחלק בזה היה אפשר לומר דעור של תפילין הוי רק תשמיסי קדושה ולכן ס"ל לת"ק דהזמלמ"ה ולא בעי עיבוד לשמה משום דלא מהני אבל גויל של ס"ת הוי גויפ קדושה ולכ"ע הזמ"ה כמ"ש הבעה"מ ולכן בעי עיבוד לשמה דהא מהני. וכן היא דיוק לשונם במנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה עד שיעבדן לשמן וי"מ וכו' דלא פליגי אלא בעור תפלין דתשמיש מצוה וכו'. ואף לפמש"ל באות ג' דרש"י לא ס"ל לחלק בין משמשין לגוף הדבר מ"מ י"ל כוונת התוס' דאם הי' מקום לחלק. היה עכ"פ לנו אפשר לקיים פירש"י דרבא כת"ק. אבל מאחר שאי אפשר לחלק בהכי בע"כ אנו צריכין למה שמפרש ר"ת: והנה המג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"א כתב דגם הרמב"ם ורס"י ס"ל לחלק בין משמשין לגופה קדושה. ומ"ש התוס' שאין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת המה ס"ל שאינו דוחק ומחלקים בהכי. ולכן ס"ל דהלכה כת"ק דעור הבתים אינו צריך עבוד לשמה מסום דהוי תשמישין ובהו הזלמ"ה. אבל גויל של ס"ת הוי גופה קדושה והזמ"ה ולכן בעי עיבוד לשמה. ותמיהני איך נוכל לומר שהם מחלקים ביניהם. ומה יענו למ"ש התוס' דשי"ן של תפילין הלמ"מ. ולעיל באות כ"ג כתבתי כי להרמב"ם ז"ל חמיר טפי עשיית הבתים מעבוד הקלף. דעבוד הקלף מותר ע"י מי שאינו בקשירה. ועשיית הבית בעינין דוקא ע"י מי שהוא בקשירה. והיינו מפני שהשי"ן נקמטת בגוף העור. גם מ"ש דרש"י נמי הכי ס"ל לא נהירא לפע"ד. ולעיל כתבתי כי מלשון רש"י ז"ל מוכח דאינו מחלק: ואמנם לדינא נראה דיפה כתב המג"א דגם לדעת רש"י ז"ל עור הבתים א"צ עיבוד לשמה וכת"ק דרבא כותי' ס"ל וקושי' התוס' כתבתי לעיל לתרץ באופן דשפיר הלכה כת"ק ואני מוסיף דגם הרי"ף הכי ס"ל. וכמ"ש הרמב"ן במלחמת דמדסתם מוכח דס"ל הלכה כת"ק. וגם כתב דמיירי בעור הבתים. והב"י אשר לא חבר את הרי"ף אל הרמב"ם ז"ל בזה דס"ל נמי עור הבתים א"צ עבוד לשמה. נראה משום דס"ל דמדסתם הרי"ף עדיין אינו מוכח דס"ל הלכה כת"ק. ואזיל לטעמי' שכ' בב"י או"ח סי' ע' דהרי"ף פוסק כהך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. ואיכא למימר דס"ל להאי כללא גם בברייתא וכמ"ש בכ"מ פ"ט מהל' טומאת מת הל' ה'. אבל המג"א בסי' ע' סק"ב הקשה בזה על הב"י. וכ"כ שאר אחרונים ז"ל דהרי"ף והרמב"ם לית להו כלל להך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו. ואפי' במשנה ע' בס' תורת חסד כלל א' וא"כ דברי הרמב"ן ז"ל מוכרחין דמדסתם הרי"ף ש"מ דס"ל דהלכה כת"ק. ומאחר דהני תלתא רבוותא. הרי"ף. ורמב"ם. ורש"י. בחדא שיטה קיימי דעור הבתים אינו צריך עיבוד לשמה. ודאי דבשעת הדחק יכולין לברך עליהן:

4 העכו"ם אין להם טומאת קברות וכו'. נלמד ממה שכתבתי בסמוך שאמרו בסוף נזיר וכל הני מ"ט לא אמרינן דילמא עכו"ם הוא.

5 ומ"ש שאינם מטמאים באהל. נתבאר בפ"א:

5 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

אר"ז תיפתר שנקבר שלא ברשות. וקשה דתניא בתוספתא דאהלות ומביא' הר"ש פט"ז והנקבר שלא ברשות אין לו תבוסה א"כ אי אפשר למוקמי מתני' בנקבר שלא ברשות דבמתניי תנן נוטלו ואת תבוסתו וי"ל ר"ז כרשב"ג ס"ל דתניא בתוספתא שם בסיפא רשבג"א הנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה. וזה ראיה לפסק הרמב"ם פ"ט מהט"מ דפוסק כרשב"ג ודלא כרבנן. ועי' בכ"מ שם. וא"ת הא מת מצוה קונה מקומו וא"צ רשות וי"ל כגון שהי' לו לקוברו בשדה אחר כדאמרינן לעיל פ"ז ה"ב:

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ג׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ה׳ »