כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ג׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ב׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ד׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ג׳

3 משנה תורה, הלכות טומאת מת פתח ↗

הָיָה חוֹפֵר וּמָצָא מֵת מֻשְׁכָּב כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹבְרִין הַמֵּתִים נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. וְכֵן אִם מָצָא שְׁנַיִם נוֹטֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן וּתְבוּסָתוֹ עִמּוֹ וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה. מָצָא שְׁלֹשָׁה מֵתִים כָּל אֶחָד מֵהֶן מֻטָּל כְּדֶרֶךְ הַנִּקְבָּרִין אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה כִּמְלוֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בֵּית הַקְּבָרוֹת הוּא זֶה וְצָרִיךְ לִבְדֹּק מִן הָאַחֲרוֹן עֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן. וְאִם לֹא מָצָא שָׁם מֵת אַחֵר הֲרֵי אוֹתָן הָעֶשְׂרִים שֶׁבָּדַק טְהוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא מֵת אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה צָרִיךְ לִבְדֹּק מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים אַמָּה אֲחֵרוֹת לְפִי שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁמָּצָא בַּתְּחִלָּה אוֹ בַּסּוֹף הָרוּג אוֹ יוֹשֵׁב אוֹ מֻשְׁכָּב שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו אֵינוֹ בּוֹדֵק עֶשְׂרִים אַמָּה אֶלָּא נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן בִּלְבַד שֶׁחֶזְקָתָן עַכּוּ"ם:

3 בבא בתרא פתח ↗

מָצָא שְׁלֹשָׁה – אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן מֵאַרְבַּע עַד שְׁמוֹנֶה, הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, וּבוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה – בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. שֶׁאִילּוּ מִתְּחִלָּה מְצָאוֹ – נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ.

4 משנה תורה, הלכות טומאת מת פתח ↗

הָעַכּוּ"ם אֵין לָהֶם טֻמְאַת קְבָרוֹת הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בְּקִבְרָן טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בְּעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה:

5 לשכת הסופר פתח ↗

כה בא"ד ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלמ"מ עכ"ל. כוונתם שאם היה מקום לחלק בזה היה אפשר לומר דעור של תפילין הוי רק תשמיסי קדושה ולכן ס"ל לת"ק דהזמלמ"ה ולא בעי עיבוד לשמה משום דלא מהני אבל גויל של ס"ת הוי גויפ קדושה ולכ"ע הזמ"ה כמ"ש הבעה"מ ולכן בעי עיבוד לשמה דהא מהני. וכן היא דיוק לשונם במנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה עד שיעבדן לשמן וי"מ וכו' דלא פליגי אלא בעור תפלין דתשמיש מצוה וכו'. ואף לפמש"ל באות ג' דרש"י לא ס"ל לחלק בין משמשין לגוף הדבר מ"מ י"ל כוונת התוס' דאם הי' מקום לחלק. היה עכ"פ לנו אפשר לקיים פירש"י דרבא כת"ק. אבל מאחר שאי אפשר לחלק בהכי בע"כ אנו צריכין למה שמפרש ר"ת: והנה המג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"א כתב דגם הרמב"ם ורס"י ס"ל לחלק בין משמשין לגופה קדושה. ומ"ש התוס' שאין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת המה ס"ל שאינו דוחק ומחלקים בהכי. ולכן ס"ל דהלכה כת"ק דעור הבתים אינו צריך עבוד לשמה מסום דהוי תשמישין ובהו הזלמ"ה. אבל גויל של ס"ת הוי גופה קדושה והזמ"ה ולכן בעי עיבוד לשמה. ותמיהני איך נוכל לומר שהם מחלקים ביניהם. ומה יענו למ"ש התוס' דשי"ן של תפילין הלמ"מ. ולעיל באות כ"ג כתבתי כי להרמב"ם ז"ל חמיר טפי עשיית הבתים מעבוד הקלף. דעבוד הקלף מותר ע"י מי שאינו בקשירה. ועשיית הבית בעינין דוקא ע"י מי שהוא בקשירה. והיינו מפני שהשי"ן נקמטת בגוף העור. גם מ"ש דרש"י נמי הכי ס"ל לא נהירא לפע"ד. ולעיל כתבתי כי מלשון רש"י ז"ל מוכח דאינו מחלק: ואמנם לדינא נראה דיפה כתב המג"א דגם לדעת רש"י ז"ל עור הבתים א"צ עיבוד לשמה וכת"ק דרבא כותי' ס"ל וקושי' התוס' כתבתי לעיל לתרץ באופן דשפיר הלכה כת"ק ואני מוסיף דגם הרי"ף הכי ס"ל. וכמ"ש הרמב"ן במלחמת דמדסתם מוכח דס"ל הלכה כת"ק. וגם כתב דמיירי בעור הבתים. והב"י אשר לא חבר את הרי"ף אל הרמב"ם ז"ל בזה דס"ל נמי עור הבתים א"צ עבוד לשמה. נראה משום דס"ל דמדסתם הרי"ף עדיין אינו מוכח דס"ל הלכה כת"ק. ואזיל לטעמי' שכ' בב"י או"ח סי' ע' דהרי"ף פוסק כהך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. ואיכא למימר דס"ל להאי כללא גם בברייתא וכמ"ש בכ"מ פ"ט מהל' טומאת מת הל' ה'. אבל המג"א בסי' ע' סק"ב הקשה בזה על הב"י. וכ"כ שאר אחרונים ז"ל דהרי"ף והרמב"ם לית להו כלל להך כללא דכל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו. ואפי' במשנה ע' בס' תורת חסד כלל א' וא"כ דברי הרמב"ן ז"ל מוכרחין דמדסתם הרי"ף ש"מ דס"ל דהלכה כת"ק. ומאחר דהני תלתא רבוותא. הרי"ף. ורמב"ם. ורש"י. בחדא שיטה קיימי דעור הבתים אינו צריך עיבוד לשמה. ודאי דבשעת הדחק יכולין לברך עליהן:

6 משנה תורה, הלכות טומאת מת פתח ↗

אֶחָד הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה מֵתִים כְּדַרְכָּן בַּתְּחִלָּה אוֹ שֶׁמָּצָא שְׁלֹשָׁה כּוּכִין אוֹ כּוּךְ וּנְקִיעַ וּמְעָרָה הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא שְׁנַיִם וְאֶחָד הָיָה יָדוּעַ יֵשׁ לָהֶם תְּבוּסָה וְאֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת שֶׁהַקֶּבֶר הַיָּדוּעַ אֵינוֹ עוֹשֶׂה שְׁכוּנָה. וְלֹא אָמְרוּ אֶלָּא הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה בַּתְּחִלָּה הוּא שֶׁצָּרִיךְ בְּדִיקָה. כֵּיצַד בּוֹדֵק הָעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁאָמַרְנוּ. חוֹפֵר עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה. וְהִיא הַקַּרְקַע שֶׁנִּרְאֵית שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. הֶעְמִיק אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה וּמָצָא חֶרֶשׂ הֲרֵי זוֹ כְּבַתְּחִלָּה וְצָרִיךְ לְהַעֲמִיק עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִבְתוּלָה. הִגִּיעַ לְמַיִם הֲרֵי זוֹ כִּבְתוּלָה:

3 היה חופר ומצא מת מושכב וכו' עד לפי שרגלים לדבר. משנה בסוף נזיר דף ס"ד ע"ב ופט"ז דאהלות:

4 וצריך לבדוק מן האחרון כ' אמה. כתב הראב"ד זה שיבוש אלא מן הראשון וד"ז מפרש לה בגמרא דהמוכר פירות איך הוא בא לחשבון זה עכ"ל. באמת כדברי הראב"ד נראה שם בגמרא דף ק"ב ואפשר שגירסא אחרת היתה לרבינו בגמרא ומצאתי כתוב רבינו הלך לשיטת רבו ן' מיגש:

5 ואם לא מצא שם מת אחר הרי אותן העשרים שבדק טהורות. כתב הראב"ד ואם לא מצא שם מת אחר וכו' א"א דבר זה לא ידעתי מהו וכו' ולי נראה שדעת רבינו שכל העשרים טהורות ומאי דקרי להו שכונת קברות אין פירושו כמו מה ששנינו במשנה מצא ג' אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד ח' הרי זה שכונת קברות שפירושו ה"ז בית הקברות אבל שכונת קברות שכתב כאן רבינו פירושו שכ' אמות אלו שכנים לקברות ואעפ"כ הן טהורות ע"פ מה שפירש שהכ' הם נמדדים מהאחרון ובגמרא דף ס"ה ע"ב אמרו עלה דמתניתין בדק מעשרים אמה ולא מצא מאי אמר רב מנשיא בר ירמיה אמר רב שכונת קברות מ"ט אמר ר"ל עילה מצאו וטהרו את א"י ומדמסיים וטיהרו את א"י משמע דה"ק אותם קברות הם שכונת קברות וחוצה להם טהור וכך פירש"י:

6 ואם היה אחד מאלו שמצא וכו'. בסוף נזיר דף ס"ה:

3 נזיר פתח ↗

בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה, מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה — בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. שֶׁאִילּוּ תְּחִילָּה מְצָאוֹ — נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּסָתוֹ. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה: מָצָא — פְּרָט לְמָצוּי. מֵת — פְּרָט לְהָרוּג. מוּשְׁכָּב — פְּרָט לְיוֹשֵׁב. כְּדַרְכּוֹ — פְּרָט לְשֶׁרֹאשׁוֹ מוּנָּח בֵּין יַרְכוֹתָיו. תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא: מֵת שֶׁחָסַר, אֵין לוֹ תְּפוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. וְכׇל הָנֵי מַאי טַעְמָא לָא? אָמְרִינַן דִּילְמָא גּוֹי הוּא. מָצָא שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד מַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל זֶה, וְרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד מַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל זֶה — אֵין לָהֶן תְּפוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא שְׁלֹשָׁה, הָאֶחָד יָדוּעַ וּשְׁנַיִם תְּחִילָּה, אוֹ שְׁנַיִם תְּחִילָּה וּשְׁנַיִם יְדוּעִים — אֵין לָהֶם תְּפוּסָה, וְאֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְשֵׁבָב שֶׁבָּדַק וּמָצָא שְׁנַיִם יְדוּעִין וְאֶחָד תְּחִילָּה, וּבִיקֵּשׁ לַעֲשׂוֹתָן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: כׇּל שֶׁיָּגַעְתָּ — לָרִיק יָגַעְתָּ. לֹא אָמְרוּ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה יְדוּעִין, אוֹ לִשְׁלֹשָׁה תְּחִילָּה. נוֹטְלָן וְאֶת תְּפוּסָתָן. הֵיכִי דָּמֵי תְּפוּסָה? אָמַר רַב יְהוּדָה: אָמַר קְרָא ״וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם״ — טוֹל עִמִּי. וְכַמָּה שִׁיעוּר תְּפוּסָה? פֵּירֵשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: נוֹטֵל עָפָר תִּיחוּחַ, וְחוֹפֵר בַּבְּתוּלָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. מֵיתִיבִי: וְכַמָּה שִׁיעוּר תְּפוּסָה? פֵּירֵשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: נוֹטֵל אֶת הַקֵּיסָמִין וְאֶת הַקְּסָסוֹת. וְזוֹרֵק אֶת הַוַּודָּאִין וּמַנִּיחַ אֶת הַסְּפֵיקוֹת. וְהַשְּׁאָר מִצְטָרֵף לְרוֹב בִּנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, וּלְרוֹבַע עֲצָמוֹת, לִמְלֹא תַּרְווֹד רָקָב. הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: וְכַמָּה שִׁיעוּר תְּפוּסָה? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם בֶּן עַזַּאי: נוֹטֵל עָפָר תִּיחוּחַ, וְחוֹפֵר בַּבְּתוּלָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ. אָמַר רָבָא: בָּדַק וּפִנָּה, בָּדַק וּפִנָּה, בְּדַק וְאַשְׁכַּח — לָא הַאי מְפַנֵּי לֵיהּ גַּבֵּי הָנָךְ תְּרֵי, וְלָא הָנֵי תְּרֵי לְגַבַּי הַאי חַד. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לִפְנוֹת, מְפַנֶּה לְהוֹן. וְלִישַׁוִּינְהוּ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִילָּא, מָצְאוּ וְטִיהֲרוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בָּדַק מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְלֹא מָצָא, מַאי? אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר יִרְמְיָה אָמַר רַב: שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מַאי טַעְמָא? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עִילָּא מָצְאוּ וְטִיהֲרוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַתְנִי׳ כׇּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִילָּה, טָהוֹר — עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטוּמְאָה. מִשֶּׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה — סְפֵקוֹ טָמֵא. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָמַר קְרָא ״לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ״, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב בְּטׇהֳרָה תְּחִילָּה. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ מִשֶּׁנִּזְקַק לְטוּמְאָה נָמֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר! אֶלָּא, כִּי אִיתְּמַר דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אַהָא אִיתְּמַר: אִם בַּהֶרֶת קָדְמָה לְשֵׂעָר לָבָן — טָמֵא, וְאִם שֵׂעָר לָבָן קוֹדֵם לַבַּהֶרֶת — טָהוֹר. סָפֵק — טָמֵא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: כִּיהָה. מַאי ״כִּיהָה״? אָמַר רַב יְהוּדָה: כִּיהָה וְטָהוֹר. וְדִילְמָא כִּיהָה וְטָמֵא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָמַר קְרָא ״לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ״. הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב בְּטׇהֳרָה תְּחִילָּה. מַתְנִי׳ בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה: בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, בְּמַשָּׂא וּבִקְפִיצָה, וּבְחוֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִירְהוּר. מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה — אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ. אוֹנְסוֹ וּסְפֵיקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ — טְמֵאִים. שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵירוֹ וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, לְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת — חַיָּיב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי נָתָן: אָמַר קְרָא ״וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ״, לִרְאִיָּה שְׁלִישִׁית אִיתַּקַּשׁ לִנְקֵיבָה. וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, בָּרְבִיעִית אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ! אֶלָּא בְּאֶתִּים קָמִיפַּלְגִי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּרֵישׁ אֶתִּים. וְרַבָּנַן לָא דָּרְשִׁי אֶתִּים. אוֹנְסוֹ וּסְפֵיקוֹ.

5 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

אר"ז תיפתר שנקבר שלא ברשות. וקשה דתניא בתוספתא דאהלות ומביא' הר"ש פט"ז והנקבר שלא ברשות אין לו תבוסה א"כ אי אפשר למוקמי מתני' בנקבר שלא ברשות דבמתניי תנן נוטלו ואת תבוסתו וי"ל ר"ז כרשב"ג ס"ל דתניא בתוספתא שם בסיפא רשבג"א הנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה. וזה ראיה לפסק הרמב"ם פ"ט מהט"מ דפוסק כרשב"ג ודלא כרבנן. ועי' בכ"מ שם. וא"ת הא מת מצוה קונה מקומו וא"צ רשות וי"ל כגון שהי' לו לקוברו בשדה אחר כדאמרינן לעיל פ"ז ה"ב:

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ב׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ט׳:ד׳ »