2
בפרשת נח אות ב' האריך אאמו"ר שליט"א בענין ב"נ אי צריך שחיטה בקדשים וכתב דבמדבר היו ישראל וב"נ שוין דבחולין גם ישראל לא הי' בר זביחה ובקדשים גם ב"נ הי' בר זביחה. ולענ"ד י"ל בזה דבר חדש דלפ"ז הי' כשר ב"נ לשחיטת קדשים דישראל במדבר כיון דכל הפסולין שחיטתן כשרה בקדשים א"כ ה"ה גר תושב כיון דאינו עובד ע"ז וגם הוא בר זביחה כישראל ואע"ג די"ל דפסול מצד דשחיטת קדשים צריך כונה ונכרי אדעתא דנפשי' קעביד ז"א דמלבד דהר"מ ז"ל ס"ל דהא דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד אינו מצד ודאי מלבד זאת במתעסק בקדשים מבואר בירושלמי חולין שנדפס מחדש פ"ב ה"ג דתלי' בהלמודים ולחד מ"ד אינו מעכב בדיעבד ולפ"ז יש לעיין בפסח וכל הקדשים במדבר אי היו דוחין שחיטתן את השבת כיון דהי' אפשר ע"י ב"נ אך י"ל כיון דשחיטת פסח וקדשים צריך שליחות ואין שליחות לב"נ. ועפ"ז י"ל ביאור ד' המכילתא בפ' בא פ"ה ושחטו אותו וכי כולן שוחטין אותו אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו ושחטו אותו בין בחול ובין בשבת והוא תמי' רבתי מה ענין זל"ז אמנם בהנ"ל י"ל דזה כונת המכילתא דאחר דדרשינן מושחטו דצריך שליחות א"כ ממילא אמרינן ושחטו בין בחול ובין בשבת כיון דליכא עצה ע"י ב"נ וז"נ. וע"מ מ"ש בזה אאמו"ר הגאון שליט"א בקו"א ויקרא אות א' ליישב ד' המכילתא הנ"ל בטו"ט עיי"ש:
