כתוב שם פסחים א׳

א תנא דבי שמואל כו' פתיחת דבריו. א"א זה הטעם אין לו טעם וכי לא שנא התנא לשון אור אלא בפתיחת דבריו והרי המפלת אור לשמנים ואחד יכול יהא נאכל אור לג' וכמה כיוצא באלו. ועוד אטו מי ליכא לילה במשנה ובברייתא ומה ראו לומר אור במקצת המקומו' ובמקצתן אמרו לילה אבל הטעם הברו' שכל המקומו' שהוא צריך להקדים לתחלת הלילה כגון בדיקת החמץ ומשיאין משואות תני אור מפני שעדיין יש שם אור היום ואינו חשך כדכתיב ולחשך קרא לילה. והמפלת אור לשמנים וא' ויכול יהא נאכל אור לשלישי אף אלו לצורך נשנו שלא תאמר כל זמן שיש בו אור היום יהא נדון כיום שלפניו לכך שנו בהם אור וכן תמצא כל מקום ששנה אור לצורך שנאו. ותנא דבי שמואל ששנה לילה בא לפרש המשנה כי כן דרך הברייתו' לפרש המשניות.

א ואמרי אנן בדקנוה כו'. א"א דאפילו בדאורייתא הרי מהימני כגון נטילת הגיד והחלב שאנו סומכים על הנשים ואפי' על חזקה נמי סמכינן שהרי אסרו לשלוח לנכרי ירך חתוכה במקום שמכריזין ולא הכריזו משום דאתי ישראל למזבנה מיניה וטעי בנטילת הגיד והחלב ומשום הכי אתי למטעי וטעמא דמילתא דהכל חברים אצל המצות מכיון שהם עוסקים בהם עד שיחשדו כמו שנחשדו עמי הארץ על המעשרות כשנבדקו שאם לא כן איך אדם סומך על אשתו בניקור הבשר ובירקות שהוחזקו בתולעים אלא הכא לא דאמרי אנן בדקנוה אלא דאמרי בדיק ליה מאן דהוא גבי עדות ודאי אין סומכים על עדותן במקום שנתחזק איסורא דאורייתא אבל לגבי ביעור המנינהו רבנן בדרבנן דלא צריך בדיקה מיהו ביטול בעי: