כתוב שם פסחים י״ד

« כתוב שם פסחים י״ג ע״ב כתוב שם פסחים ט״ו ע״א »

1 שְׁתֵּי פָרוֹת הָיוּ חוֹרְשׁוֹת בְּהַר הַמִּשְׁחָה. כׇּל זְמַן שֶׁשְּׁתֵּיהֶן חוֹרְשׁוֹת — כׇּל הָעָם אוֹכְלִין. נִיטֶּלֶת אַחַת מֵהֶן — תּוֹלִין; לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. נִיטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן — הִתְחִילוּ כׇּל הָעָם שׂוֹרְפִין.

2 מַתְנִי׳ רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרוֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ.

3 הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ.

4 אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַּפֶּסַח. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה.

5 וּמוֹדִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תִּשָּׂרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.

6 גְּמָ׳ מִכְּדֵי בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה מַאי הָוֵי — שֵׁנִי, כִּי שָׂרֵיף לֵיהּ בַּהֲדֵי בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה מַאי הָוֵי — שֵׁנִי,

7 שֵׁנִי וְשֵׁנִי הוּא. מַאי מוֹסִיף לוֹ טוּמְאָה עַל טוּמְאָתוֹ אִיכָּא?

8 אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכָא בִּוְולַד וְולַד עָסְקִינַן, דְּהָוֵי לֵיהּ שְׁלִישִׁי, וְקָסָבַר שְׁלִישִׁי מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ שֵׁנִי.

9 וְהָא אֵין אוֹכֶל מְטַמֵּא אוֹכֶל! דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא אוֹכֶל מְטַמֵּא אוֹכֶל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא״ — הוּא טָמֵא, וְאֵין עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ טָמֵא.

10 הָנִיחָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּחוּלִּין, אֲבָל בִּתְרוּמָה וְקׇדָשִׁים — עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ.

11 וּלְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא נָמֵי דְּאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חוּלִּין וּתְרוּמָה, אֲבָל בְּקָדָשִׁים — עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, שַׁפִּיר.

12 אֶלָּא לְרָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא דְּאָמַר: מִקְרָא מָלֵא דִּיבֵּר הַכָּתוּב, לָא שְׁנָא חוּלִּין, לָא שְׁנָא תְּרוּמָה, לָא שְׁנָא קָדָשִׁים — אֵינוֹ עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ. מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

13 הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? דְּאִיכָּא מַשְׁקִין בַּהֲדֵי בָּשָׂר, דְּקָא מִיטַּמֵּא מֵחֲמַת מַשְׁקִין.

14 אִי הָכִי, הַאי ״עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה״ — ״עִם הַבָּשָׂר וּמַשְׁקִין״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא: נְהִי דְּאֵין אוֹכֶל מְטַמֵּא אוֹכֶל מִדְּאוֹרָיְיתָא, מִדְּרַבָּנַן מִיהוּ מְטַמֵּא.

15 הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא: מִימֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק כּוּ׳. מִכְּדֵי שֶׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם מַאי הָוֵי — שְׁלִישִׁי. וְכִי מַדְלֵיק לֵיהּ בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת מַאי הָוֵי — שֵׁנִי.

16 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן — שְׁלִישִׁי מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ שֵׁנִי, הַיְינוּ הָךְ?! אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכָא בְּנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת עָסְקִינַן, דְּרַחֲמָנָא אָמַר:

17 ״בַּחֲלַל חֶרֶב״. חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל. וְהָוְיָא לַיהּ אַב הַטּוּמְאָה, וְקָסָבַר שְׁלִישִׁי מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ רִאשׁוֹן.

18 וּמַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה לְאוֹקְמֵיהּ בְּנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת, נוֹקְמֵיהּ בְּנֵר שֶׁל חֶרֶס,

19 וּמַאי ״הוֹסִיף״ — דְּאִילּוּ הָתָם טָמֵא וְטָמֵא, וְאִילּוּ הָכָא פָּסוּל וְטָמֵא!

20 אָמַר רָבָא, מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ: מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי נֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת? נִיתְנֵי שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ!

21 אֶלָּא: אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁחֲלוּקָה טוּמְאָתוֹ בֵּין טוּמְאַת מֵת לְשֶׁרֶץ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מַתֶּכֶת.

22 אָמַר רָבָא, שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא: טוּמְאַת מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים דְּאוֹרָיְיתָא. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבָּנַן, מִכְּדִי הַאי נֵר מַאי קָא מַהְנְיָא לְהַאי שֶׁמֶן, אִי לְאִיפְּסוֹלֵי גּוּפֵיהּ — הָא פְּסִיל וְקָאֵי.

23 מִמַּאי? דִּילְמָא לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדְּרַבָּנַן. אִי מִדְּרַבָּנַן, מַאי אִירְיָא בְּאַב הַטּוּמְאָה? אֲפִילּוּ בְּרִאשׁוֹן וְשֵׁנִי נָמֵי תְּחִלָּה הָוֵי!

24 דִּתְנַן: כׇּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה — מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה, חוּץ מִטְּבוּל יוֹם.

25 אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, דְּאוֹרָיְיתָא הִיא.

26 אָמַר רַבִּי מֵאִיר מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ וְכוּ׳. מִדִּבְרֵיהֶם דְּמַאן? אִילֵימָא מִדִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים, מִי דָּמֵי? הָתָם טָמֵא וְטָמֵא, הָכָא טָהוֹר וְטָמֵא!

27 וְאֶלָּא מִדִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. מִי דָּמֵי? הָתָם פָּסוּל וְטָמֵא, הָכָא טָהוֹר וְטָמֵא!

28 נֵימָא קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר מַתְנִיתִין בְּאַב הַטּוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא וְולַד הַטּוּמְאָה דְּרַבָּנַן, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא טָהוֹר מְעַלְּיָא.

פירוש כתוב שם פסחים י״ד

1 א ולי נראה לסמוך וכו'. א"א הרב בן גאות ז"ל כתב בזה דברים מבולבלים ונראים דבריו סותרים זה את זה דהוא כתב דשלא במקום לישה כזית ועשוי לחזק אינו חייב לבער אינו עשוי לחזק חייב לבער אבל פחות מכזית אפילו אינו עשוי לחזק אינו חייב לבער אבל במקום לישה כזית בין במקום העשוי לחזק בין שאינו עשוי לחזק אינו חייב לבער פחות מכזית עשוי לחזק אינו חייב לבער אין עשוי לחזק חייב לבער ופירוש עשוי לחזק ששמו אותו שם לחזוק כגון דבק שמדבקים שני לוחין אבל לא נתכונו שם לדבוק חייב לבער. הנה מכלל דבריו מקום לישה חמור משאינו מקום לישה ובאמת כך הוא פירוש הגאונים וכן מוכח בגמרא מדברי רב נחמן אמר שמואל ודברי עולא שאמר כשני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהם וכו' ופירוש עולא לא אמרו אלא בעריבה דבעינן ניטלין בחוט. אבל בבית אע"ג דאין ניטלין חייב לבער זימנין דמכנשי ונפלי אהדדי והא הכא בית ודאי אינו מקום לישה ואינו עשוי לחזק ועריבה דומיא דבית ואמרינן דחצאי זיתים חלוקים אינו חייב לבער. וזאת תשובה על פי' הצרפתי שפי' מקום לישה הוא מקום שעשוי לחזק ושלא במקום לישה הוא מקום שאינו ראוי לחזק. ועל דרך זה הפירוש נמצא שלא מקום לישה חמור ממקום לישה. וכבר נתבאר מדברי רב נחמן ועולא שאינו כן. אלא כפי' הרב בן גיאות ופירוש הגאונים ז"ל. מ"מ דברי הרב סותרים זה את זה שכתב בשלא במקום לישה כזית ועשוי לחזק אינו חייב לבער. והיינו כר"ש בן אלעזר בכופת שאור שאינו מקום לישה ועשוי לחזק. ואח"כ כתב כדברי ת"ק הפת שעפשה ונפסלה מאוכל אדם בין שמקויימת לאכילה בין שאינה מקויימת לאכילה חייב לבער והיינו כת"ק וכן כתב בכופת שאור שיחדה לישיבה טח בפניה טיט בטלה. והיינו כת"ק. ברם נראין דברי הרי"ף ז"ל שפסק כלישנא בתרא דרב יהודה אמר שמואל ולא חשש לאוקימתא דאביי בתרתי מתניאתא דההיא אליבא דרבי שמעון בן אלעזר היא ולית הלכתא כוותיה ואין לנו לתפוס קצת דברי מי שנדחו דבריו בשביל סוגיא. ועוד דאביי לא אהדר אלא לתרוצי מתניאתא אבל לישני דרב יהודה פליגי אהדדי כעין כל תרי לישני דאמוראי ונקטינן מינייהו כלישנא בתרא וכת"ק דר"ש בן אלעזר ואפסיקא הלכתא כוותיה הלכך כזית אפילו עשוי לחזק ואפילו שלא במקום לישה דומיא דכופת שאור שייחדה לישיבה חייב לבער אבל פחות מכזית ועשוי לחזק אפילו במקום לישה אינו חייב לבער ואם אינו עשוי לחזק והוא במקום לישה חייב לבער. אבל שלא במקום לישה אינו חייב לבער שהרי שני חצאי זיתים בבית אינו מקום לישה ואינו עשוי לחזק וטעמא דזימנין דמכנשי אהדדי והוא כזית חייב לבער הא לא מכנש אינו חייב לבער. ובזה קצר הרב ז"ל אבל הוא האמת והישר:

2 א ואע"ג דלחומרא וכו'. א"א איכא טעמא אחרינא דאמרינן כי מתשיל עליה ומפיק ליה לחולין גופא אחרינא הוא הכא נמי הכי הוא:

3 ב והכל מודים. א"א אעפ"י שכל דבריו אלה משל אחרים כולם חסרים כיון דאמר רבי אליעזר הואיל ואי מתשיל עליה ממוני' הוא א"כ חמץ של הקדש דפטר ביה רחמנא מבל יראה לימא הואיל ואי מתשיל עליה ממונא הוא ואי הקדש של אחרים הוא נימא כיון דאי בעי פריק לה ממוניה הוא מיהו בהקדש של אחרים איכא למימר דלא אמרינן אי בעי פריק לה שאין פודין את הקדשים לאיבוד ובהקדש של עצמו נמי איכא למימר לרבי אליעזר הכי נמי דעבר עליה בבל יראה ובבל ימצא:

4 ג והיינו דקא מותיב ליה וכו'. א"א ועם כל זה דרבי אליעזר אדרבי אליעזר קשיא מדמקשה ליה על רב חסדא ליקשי דידיה אדידיה דהא ס"ל הואיל אפילו במקום שצריך שאלה והכא מ"ט לית ליה אלא עיקרא דמלתא פסול זבח מפסול זבח בעי לאקשויי כלומר דאפילו מאן דאית ליה הואיל לא פסלינן קרבן משום הואיל ואילו מדר' יהושע לא מצי לאקשויי דהא רב חסדא לא סבר לה כוותיה ומאן דאקשי נמי דרב חסדא דפסח שני אדרב חסדא דמסכת יומא ותירץ דערלות לרב חסדא לאו מחוסר מעשה בגוף הזבח אבל מחוסר הגרלה שהוא בגוף הזבח הוי מחוסר מעשה לאו תירוצא הוא דהא רבא יליף מיניה לפתיחת דלתות ההיכל דחסרון מעשה נינהו והא לאו בגוף הזבח הוא אלא יש לתרץ דהך מסכת יומא הוא כיון דאית ביה צד קולא דקא מחייבין ליה לאתויי קרבן משום הואיל וקא מעייל חולין לעזרה אי יכלינן למתלי מלתא במידי דלאו מחוסר מעשה כגון שעיר הנעשה בחוץ תלינן ומחייבין ליה קרבן דאמרינן מתקבל בפנים הוא אבל במחוסר מעשה כגון הגרלה דשעיר כנעשה בפנים לא מחייבינן ליה קרבן משום האי הואיל וההיא מלתא דפסח חומרא דלית בה קולא הוא דהא פסח שלמים הוא הואיל ואי לא חזי לפסח חזיא לשלמים וזריקה בכלל שפיכה הלכך אע"ג דמחוסר מעשה בגופו כיון דחומרא היא אמרינן הואיל ומייתי פסח אחר. עוד נראה לי טעם יפה מזה דהא דאמרינן הכא במסכת יומא דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי ואפי' לחומרא לא אמרינן הואיל משום מחוסר זמן נגעו בה כיון דלא חזי אלא אחר הגרלה וחסרון הגרלה כמחוסר מעשה דמי הוה ליה מחוסר זמן ופטור אבל ההיא דפסח שני ליכא מחוסר זמן דההוא גברא דחשב עליה דלכפר ביה לאו בעלים הוא וכיון דאי בעי מתקן נפשיה חבירו דומיא דידיה קרינא ביה וליכא התם מחוסר זמן לא בזבח ולא בבעלים. ומה שמדמה רבא פתיחת דלתות ההיכל למחוסר הגרלה טעמיה דנפשיה קאמר דכיון דלא חזי לשחיטת שלמים כמי שאין בית דמי ומחוסר בית ודאי מחוסר מעשה הוא וכמחוסר זמן הוי:

« כתוב שם פסחים י״ג ע״ב כתוב שם פסחים ט״ו ע״א »