תלמוד ירושלמי יבמות 16 פרקים

תלמוד ירושלמי יבמות י״ג:י׳

« תלמוד ירושלמי יבמות י״ג:ט׳ תלמוד ירושלמי יבמות י״ג:י״א »

10 פני משה פתח ↗

מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:

11 פני משה פתח ↗

מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:

11 מראה הפנים פתח ↗

לא פסל הקטנה. וכן גי' הרמב"ם ז"ל וכמ"ש שם הל' כ"ז שאם בא תחילה על הקטנה וחזר ובא על החרשת לא פסל את הקטנה והחרשת צריכה גט שביאת הקטנה מעולה מביאת החרשת שהקטנה ראויה לאחר זמן לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחילה ע"כ דלא גזור דילמא קדים ובעיל החרשת ברישא. ובביאת החרשת תחילה כתב שם הל' כ"ח וז"ל בא היבם תחילה על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ומלמדין הקטנה שתמאן והחרשת יוצאה בגט ע"כ וכתב עליו הרשב"א ז"ל וזה תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה דהרי קי"ל כמ"ד ממאנת אף לזיקתו וקי"ל נמי כר"א דאמר בכולן מלמדין שתמאן וא"כ תשאר החרשת עמו שהרי עקרה הזיקה במיאוני' לגמרי וכמי שלא היתה צרתה כלל ועוד שהוא ז"ל כתב גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור ע"כ ואם איתא דחרשת יוצאת בגט מפני שנפסלה תחילה בביאת קטנה ואין מיאונ' דקטנה מתירה מאי שנא גדולה והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחילה ואם מיאונה מתירה אף בחרשת כן וצ"ע עכ"ל הרשב"א ז"ל בשילהי פירקין. ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דשאני גבי גדולה וקטנה דנהי דהגדולה נפסלה כשבא על הקטנה תחילה משום בית אחד הוא בונה ולא ב' בתים וזהו כוונת הרשב"א ז"ל מ"מ לאו פסולה לגמרי מיקריא דנימא שלא תתירה אחר כך מיאון דקטנה דודאי ביאת הגדולה מעולה ביותר וקנין גמור הוא ופוסל' לגמרי לביאת הקטנה אלא שצריכה מיאון מפני ביאתה ואע"ג דנפסלה עכשיו וכמ"ש הוא ז"ל שם הלכה י"ג כל יבמה שנבעלה בין ביאה כשרה בין ביאה פסולה כו' הרי זה צריכה גט שהרי נעשית אשת איש בבעילה עכ"ל אלא דהקטנה יוצאת במיאון לביאתה וכשתמאן תשאר ביאת גדולה דקנין גמור הוא ומותרת אבל בקטנה וחרשת דביאת החרשת ביאה גרועה היא וכשבא אח"כ על הקטנה פסלה לגמרי מפני שביאתה מעולה יותר משל חרשת ומ"מ הקטנה נמי אינה ראויה לקיימה דנפסלה בביאת החרשת תחילה וקנינה לאו קנין גמור הוא ותצא במיאון מפני ביאתה אבל החרשת נשארה בפסולה והילכך תצא בגט ולא שייך הכא שתעקור הזיקה במיאון אחר שנפסלה החרשת ואין כאן קנין גמור כללא דמילתא דלא אמרינן הכא במיאון להתיר ולעקור הזיקה אלא היכא דיש כאן קנין גמור ומה דמלמדין למאן בקטנה וחרשת אינו אלא להתיר הקטנה מביאתה זהו הנלע"ד לדעתו ז"ל:

10 משנה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.

11 הלכה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה כול׳. גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. בִּיאַת גְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה. אֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה אֶלָּא פוֹסֶלֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.

10 קרבן העדה פתח ↗

ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה. דביאת מי שנישואיה נשואין גמורין פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורים אבל איפכא לא:

11 קרבן העדה פתח ↗

לא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי הראשונה קנוי' היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה ביאת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קרויות לאחיו ומקיים את הראשונ' שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסו' שני בתי':

11 שיירי קרבן פתח ↗

אפי' לא בא על הקטנה וכו'. וא"ת הא נפקא מיניה אלו לא בא על הקטנה היה מותר בחרשת עד שתגדיל הקטנה ותחלוץ ועכשיו אסור בה מיד וי"ל לשון פסל את החרשת משמע דבלא"ה שריא ליה לעולם דומיא דאינך ועמ"ש בסמוך בד"ה שאלו:

« תלמוד ירושלמי יבמות י״ג:ט׳ תלמוד ירושלמי יבמות י״ג:י״א »