1 משנה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה וְאֶחָד נִכְנַס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא כַמֶּלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתוּמִּים וּכְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּכִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵילּוּ הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ:
2 הלכה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה כול׳. רַב אָמַר. בַּתְּחִילָּה. וַיַּעַל דָּוִד בִּדְבַר גָּד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יי בִּירושָׁלִַם אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. וְדָוִד אָבִיהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ. שִׁיר וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וְשָׂרֵי. תּוֹדוֹת וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תּוֹדוֹת וגו׳. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רִבִּי יוּדָן. מַה כָּתֻב מְהַלְּכוֹת וְלֹא תַהֲלוּכוֹת.
