תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:ט׳

9 משנה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּתְחִילַּת הָעֵירוּב אֲבָל בְּשִׁיֵרֵי הָעֵירוּב כָּל שֶׁהוּא. לֹא אָמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵירוֹת אֶלָּא שֶׁלֹּא לְשַׁכַּח אֶת הַתִּינוֹקוֹת:

10 הלכה: פיּס׳. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִפְּנֵי מַה מְעָרְבִין בַּחֲצֵירוֹת. מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלֹום. מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה דְבוּבָה לַחֲבֵירָתָהּ. וְשָׁלְחָת עֵירוּבָהּ בְּיַד בְרָהּ. נַסְתֵּיהּ וְכָפַפְתֵּיהּ וּנְשַׁקְתֵּיהּ. אֲתַא אֲמַר לְאִימֵּיהּ. אָמְרָה. הָכֵין רַחְמָה לִי וְלָא הֲוָות יָדְעָה. מִתּוֹךְ כָּךְ עָשׂוּ שָׁלוֹם. הָדָא הוּא דִכְתִיב דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.