תלמוד ירושלמי בבא מציעא ג׳:ט׳

9 משנה: הַשּׁוֹלֵחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִלְקֶה בְחָסֵר וְיֶתֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּשָׁעַת הוֹצָאָה רִבִּוּ עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּשָׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי מֲחַיְיבִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ חַיָיב עַד שָׁעָה שֶׁיִּשְׁלַח יָד. כֵּיצַד. הִיטָּא אֶת הֶחָבִית וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.

10 הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כְּשָׁעַת תְּבִיעָתוֹ בַּבֵּית דִּין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי עֲקִיבָה. אֲפִילוּ בֵית הִלֵּל חֲלוּקִין עָלָיו. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. מַעֲשֶׂה הֲוָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁאֵין עֵדִים. אֲבָל אִם יֵשׁ עֵדִים כָּל עַמָּא מוֹדְוֵיי עַל הָדָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נָסָא וְהוֹרֵי כְּרִבִּי עֲקִיבָה.

11 וּמַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע. מַה מְקַיְימִין בֵּית הִלֵּל. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע. יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא הוּא. כול׳.