תלמוד ירושלמי בבא קמא א׳:ד׳

4 משנה: חֲמִשָּׁה תַמִּין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת לֹא לִיגַּח וְלֹא לִיגּוֹף וְלֹא לִישּׁוֹךְ וְלֹא לִרְבּוֹץ וְלֹא לִבְעוֹט. הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לוֹכַל אֶת הָרָאוּי לָהּ. שׁוֹר הַמּוּעָד וְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזּוֹק וְהָאָדָם.

5 הלכה: חֲמִשָּׁה תַמִּין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין כול׳. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי טַרְפוֹן הִיא. בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נֶזֶק שָׁלֵם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חֲצִי נֶזֶק.