תלמוד ירושלמי בבא בתרא ג׳:ו׳

6 משנה: שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמְין מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָיה וּשְׁנַיִם בַּשְׁלִישִית מְשַׁלְּמִין בֵּינֵיהֶם. שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן הֲרֵי אֵילּוּ שָׁלֹשׁ עֵדִיּוֹת וְהֵן עֵדוּת אַחַת.

7 הלכה: שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ כול׳. אָמַר לוֹ. מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי. שֶׁיֵּשׁ לִי בָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה. וְהָלַךְ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה. וְהָלַךְ זֶה וְהוּזְמוּ עֵדָיו. הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לוֹ הַשָּׂדֶה וְאוֹכֶל פֵּירוֹת שֶׁלְּג̇ שָׁנִים.

8 אָמַר רִבִּי זֵירָא. הָדָא אָמְרָה. עֵד זוֹמֵם אֵין נִפְסַל בְּבֵית דִּין.