מקור משנה שבועות ז׳:ב׳
2 הַנִּגְזָל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, הוּא אוֹמֵר כֵּלַי נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות ז׳:ב׳
2 ז שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בְּעָלִים וְשֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בֵּית דִּין. הַמַּגִּיד:
3 ח דְּאִי לָאו הָכִי שֶׁלֹּא יָדְעוּ הָעֵדִים שֶׁהוֹצִיא כְּלָל, אֵין בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן בִּשְׁבוּעָה. דְּשֶׁמָּא לֹא הוֹצִיא אֶלָּא אֲבָנִים אוֹ צְרוֹרוֹת כוּ':
4 ט נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. דְּקָנְסוּ חֲכָמִים לַגַּזְלָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְבֶּה הֶזֵּק בְּנֵי אָדָם. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: