מקור משנה נדה ט׳:ז׳
7 אֵיזֶהוּ רֹק תָּפֵל, כֹּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם. מֵי גְרִיסִין, לְעִסַּת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, חֲלוּקַת נָפֶשׁ. מֵי רַגְלַיִם, שֶׁהֶחֱמִיצוּ. וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלשׁ פְּעָמִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. הֶעֶבִירָן שֶׁלֹּא כְסִדְרָן, אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָה סַמָּנִין כְּאַחַת, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה ט׳:ז׳
7 יז שֶׁלֹּא טָעַם. שֶׁהָאֹכֶל מְמַתְּקוֹ וּמַעֲבִיר אֶת כֹּחוֹ. רַשִׁ"י:
8 יח וּבְנִתְנַמְנֵם סַגִּי. גְּמָרָא:
9 יט שֶׁהַדִּבּוּר מַעֲבִיר כֹּחַ הָרֹק. רַשִׁ"י:
10 כ וּכְלוֹמַר, שֶׁאִם יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁהוּא דָּם וְרוֹצֶה לְבַטְּלוֹ כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה לָהּ הַטְּבִילָה. דְּהַבָּלוּעַ שֶׁיָּכוֹל לָצֵאת טָמֵא וְאַף עַל גַּב דְּלֹא נָפֵיק: