אבן עזרא על במדבר ט״ז:ל״ג

מהדורה: ובלכתך בדרך

« אבן עזרא על במדבר ט״ז:ל״ב אבן עזרא על במדבר ט״ז:ל״ד »

33 רמב"ן על במדבר פתח ↗

וְטַעַם וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, שֶׁאָבְדוּ לְעֵינֵיהֶם בִּהְיוֹתָם בְּתוֹכָם עוֹמְדִים עִמָּהֶם, כִּי כְּרֶגַע פָּתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְסָגְרָה אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמָם אַיֵּה הוּא. וְר״א אָמַר אבן עזרא על במדבר ט״ז:ל״ג בַּעֲבוּר מוֹת בְּנֵיהֶם הָעוֹמְדִים תַּחְתָּם:

35 סנהדרין פתח ↗

וּסְתַרְתֵּהּ לְמַזְּיַהּ, כֹּל דַּאֲתָא חַזְיַהּ הֲדַר. אַדְּהָכִי וְהָכִי, אִבְּלַעוּ לְהוּ. אִיתְּתֵיהּ דְּקֹרַח אֲמַרָה לֵיהּ: חֲזִי מַאי קָעָבֵיד מֹשֶׁה. אִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא, לַאֲחוּהּ שַׁוְּויֵהּ כָּהֲנָא רַבָּא, לִבְנֵי אֲחוֹהִי שַׁוִּינְהוּ סְגָנֵי דְּכָהֲנָא. אִי אָתְיָא תְּרוּמָה אָמַר ״תֶּיהְוֵי לְכָהֵן״, אִי אָתוּ מַעֲשֵׂר דְּשָׁקְלִיתוּ אַתּוּן אָמַר ״הַבוּ חַד מֵעַשְׂרָה לְכָהֵן״. וְעוֹד דְּגָיֵיז לֵיהּ לְמָזַיְיכוּ וּמִיטַּלַּל בְּכוּ כִּי כוּפְתָּא, עֵינָא יְהַב בְּמָזַיְיכוּ. אֲמַר לַהּ: הָא אִיהוּ נָמֵי קָא עָבֵיד! אֲמַרָה לֵיהּ: כֵּיוָן דְּכוּלְּהוּ רְבוּתָא דִּידֵיהּ, אָמַר אִיהוּ נָמֵי ״תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים״. וְעוֹד, דְּקָאָמַר לְכוּ עָבְדִיתוּ תְּכֵלְתָּא. אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּכֵלְתָּא חֲשִׁיבָא מִצְוָה, אַפֵּיק גְּלִימֵי דִּתְכֵלְתָּא וְכַסִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ מְתִיבְתָּךְ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״חׇכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ״ – זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, ״וְאִוֶּלֶת בְּיָדָהּ תֶּהֶרְסֶנָּה״ – זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח. ״וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה״ – מְיוּחָדִים שֶׁבָּעֵדָה, ״קְרִיאֵי מוֹעֵד״ – שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים, ״אַנְשֵׁי שֵׁם״ – שֶׁהָיָה לָהֶם שֵׁם בְּכׇל הָעוֹלָם. ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו״. מָה שְׁמוּעָה שְׁמַע? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה״. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד קִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״. ״וַיָּקׇם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִכָּאן שֶׁאֵין מַחְזִיקִין בְּמַחְלוֹקֶת, דְּאָמַר רַב: כׇּל הַמַּחְזִיק בְּמַחְלוֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ״. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״רָאוּי לִיצְטָרֵעַ״. כְּתִיב הָכָא: ״בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיֹּאמֶר ה׳ לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ״. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כׇּל הַחוֹלֵק עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת״, וּכְתִיב הָתָם: ״עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר״. אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּהַצֹּתָם עַל ה׳״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ כְּעוֹשֶׂה עִם שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה׳״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כׇּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ כְּאִילּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי אִם עַל ה׳״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כׇּל הַמְהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְהַרְהֵר אַחַר שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה״. ״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה עוֹשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. ״וְאֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם״ – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: מַשּׂוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וְקִילְפֵי דְּגִילְדָּא. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם. אַחַת נִתְגַּלְּתָה לְקֹרַח, וְאַחַת נִתְגַּלְּתָה לְאַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס, וְאַחַת גְּנוּזָה לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קֹרַח לֹא מִן הַבְּלוּעִים וְלֹא מִן הַשְּׂרוּפִין. לֹא מִן הַבְּלוּעִין, דִּכְתִיב: ״וְאֶת כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח״ – וְלֹא קֹרַח. וְלֹא מִן הַשְּׂרוּפִים, דִּכְתִיב: ״בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ״ – וְלֹא קֹרַח. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: קֹרַח מִן הַשְּׂרוּפִין וּמִן הַבְּלוּעִין. מִן הַבְּלוּעִים, דִּכְתִיב: ״וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח״. מִן הַשְּׂרוּפִין, דִּכְתִיב: ״וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה׳ וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה׳ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ״, וְקֹרַח בַּהֲדַיְיהוּ. אָמַר רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ״? מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לִזְבוּל. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם נֵצֵא, וְאִם לָאו לֹא נֵצֵא. עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצִּים. אָמַר לָהֶן: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם? וְהָאִידָּנָא לָא נָפְקִי עַד דְּמָחוּ לְהוּ. דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ״? אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אִם בְּרִיאָה״ גֵּיהִנָּם – מוּטָב, וְאִם לָאו – ״יִבְרָא ה׳״. לְמַאי? אִילֵימָא לְמִבְרְיַהּ מַמָּשׁ? וְהָא ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! אֶלָּא לְקָרוֹבֵי פִּיתְחָא. ״וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: מָקוֹם נִתְבַּצֵּר לָהֶם בְּגֵיהִנָּם וְיָשְׁבוּ עָלָיו וְאָמְרוּ שִׁירָה. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזֵילְנָא בְּאוֹרְחָא, אֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא: תָּא וְאַחְוֵי לָךְ בְּלוּעֵי דְקֹרַח. אֲזַלִי חֲזַאי תְּרֵי בִּזְעֵי דַּהֲוָה קָא נָפֵק קִיטְרָא מִנַּיְיהוּ. שְׁקַל גְּבָבָא דְעַמְרָא, אַמְשְׁיֵיהּ מַיָּא, וְאוֹתְבֵיהּ בְּרֵישׁ רוּמְחֵיהּ, וְאַחְלְפֵיהּ הָתָם. אִיחֲרַךְ. אָמַר לִי: אַצֵּית מָה שָׁמְעַתְּ. וּשְׁמַעִית דַּהֲווֹ קָאָמְרִי הָכִי: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִים״.

33 וירדו הם. הטעם כאשר ירדו נסתמה הארץ ולא נראו:

34 ותכס עליהם. הארץ בעצמה:

35 ויאבדו. בעבור מות בניהם העומדים תחתם:

« אבן עזרא על במדבר ט״ז:ל״ב אבן עזרא על במדבר ט״ז:ל״ד »