אבן עזרא על שמות ג׳

1 הר האלהים חרבה. ככה כתב משה, וטעם חרבה, מרוב החום שלא ירד שם גשם, כי הוא קרוב ממצרים דרך שלשת ימים כאשר דבר משה, ובעבור שהיאור רחוק על כן אין שם ליחה, ותגבר בו היבשות:

1 וירא. יש מפרשים בלבת אש בלהבת אש והנכון בעיני כי פירושו בלב האש כי כן מצאנו מה אמולה לבתך יחז' טז, ור' אדנים אמר, אילו היה כן היה בלבת בחיר"ק תחת הלמ"ד, כמו אל גִנַת אגוז שה"ש ו יא והנה שכח וכְגַנָה זרועיה תצמיח ישעי' סא יא:

2 הסנה. אמר הגאון כי זה מין קוץ, "ורצון שוכני סנה" דבר' לג טז שמים והטעם על השם הנכבד ור' ישועה אמר הכבוד ששכן בסנה ולא דבר נכונה, כי איך יקרא שוכני על רגע אחד, ועוד למה נאמר על גזרת פועל, ואיננו כן עושה שמים וארץ תה' קכו ח כי השם הוא עושה תמיד ומעמידם כהגה היוצא מפי אדם ועוד אחר שהזכיר כל מגד הזכיר באחרונה רצון השם, ועוד מה טעם להזכיר זה המלאך, ועוד היה ראוי להיותו שוכני בסנה הידוע, ולפי דעתי כי כל סנה אחד הוא, והוא מין קוץ יבש, וככה הוא בלשון ישמעאל, וככה הר סיני בעבור הסנה וכן פי' ורצון שוכני סנה, רצון שיבקש השוכן במקום הסנה, שהוא דורש ומבקש תמיד שיעשה השם רצונו, וילחלח ארצו שהוא שוכן בה, שהיה מקום יובש וסנה, עד שיהא בא הרווי' והיתה כגן רוה מלוחלח, והודיעו "מתוך הסנה" בה"א הדעת, כי הם דברי משה בכותבו התורה, ובוער מהפעלים היוצאים, כי אש בוערה כמו "אש אוכלה" דבר' ד כד, והעד "כאש תבער יער" תה' פג טו והנה האש שהיה בסנה בוער כל אשר סביביו, כי זה כמו "שלחו באש מקדשך" תה' עד ז, וככה ההר בוער באש דבר' ה כ:

3 ומלת אֻכָּל שם התואר כמו פעול, וכמוהו אם תראה אותי לוקח מאתך מ"ב ב י שהוא קמוץ וככה לנער היולד שופ' יג ח, כהם יוקשים בני האדם קהלת ט יב ואלה הפעלים כאשר הם יוצאים, על כן ורגל מוּעָדֶת משלי כה יט איננה כמוהם רק השורק תחת חולם, והוא כמו פועלת:

1 ויאמר משה אסרה נא. גזרת סר אם בא אחריה מ"ם היה למרחוק כמו סורו ממני תה' ו ט, הוא אומר להם רחקו ממני, ואם אחריה "אֶל" בשלש נקודות תהפך הדבר כמו סורו אלי שופ' ד יח סור ממקומך ובא אלי, שיסור ממקומו ויקרב אל מקום הסנה:

2 את המראה הגדול. זה אות ראשון כתוב בתורה שעשה השם ע"י נביאו משה, על כן אמר לו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך למטה פ' יב, ואמר יפת טעם זה האות כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה על כן לא יבער:

1 וירא ד'. גם אלה דברי משה בסוף, ונקרא המלאך בשם הנכבד כדרך כי שמי בקרבו למטה כג כא ושם אפרשנו, וכך המלאך שנראה לגדעון, ושם כתוב "ויאמר לו ד"' שופ' ו יב או השם ראה כי סר לראות וצוה את המלאך לקרוא אליו על כן מלת אלהים וזה השם איננו שם העצם רק שם תאר כאשר אפרש, והוא כולל כל קדוש שאינו גוף, ולא כח בגוף, ככתוב "להן אלהין די מְדָרהון עם בשרא לָא איתוהי" דניאל ב יא שהוא הגוף, והנה אלהים במקום הזה הוא המלאך הנזכר:

1 ויאמר אל תקרב הלום. הטעם עמוד במקומך, ואל תקרב אל הסנה ששם האש, וככה "הבא עוד הלום איש" ש"א י כב ומלת "של" חסר נו"ן כמו "גע" תה' קמד ה כי הוא מגזרת ונשל גוים רבים דבר' ז א:

1 ויאמר אנכי אלהי. אחר שהזכיר אלהי אביך, פירש כי הם אברהם יצחק ויעקב והחל מאברהם, כי הוא החל לקרוא בשם ד' לבנות מזבח לשם, כי אביו וגם אחיו, היו עובדים ע"ז, והזכיר אלה השלשה, ולא הזכיר שלשה הקרובים אליו, שהם לוי וקהת ועמרם, כי השלשה שהזכיר היו נביאים לבדם, ועוד כי השלשה שהזכיר הם אבות לכל ישראל, ואין לוי כולל, כי משה כנגד כל ישראל וכשאמר למשה אנכי אלהי אביך, כאילו אמר לכל ישראל, כי למשה ידבר במקומם:

2 ויסתר משה פניו. כדרך "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" ברא' לב לא, ושער העין משער השמים, כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות ואין ככה שער האזנים והאף והחיך והיד, ובעבור יראתו הסתיר פניו:

1 ויאמר. השליח ידבר בלשון שולחו:

2 וטעם ראה ראיתי החמס הנעשה להם בסתר, שלא יראוהו בני אדם אני רואהו:

3 ואת צעקתם. ששומעים הכל אני שמעתי, והמכאובים שיש בלבו אני ידעתי:

1 וארד. בעבור היות השמים נכבדים מן הארץ, והשם מלא כל כבודו הכל, רק בעבור כי כל הגזרות באות מן השמים, על כן מלת וארד, ועוד כי מעלת המלאך עצומה ואין יכולת במשה לעלות אל השמים, על כן מלת וארד להציל עמי:

2 ולהעלותו. כנגד וארד, כי כאשר אני דר במקום עליון, כן אשכנם במקום שהוא עליון מכל הארץ. ואלה דברי המלאך, וככה כתוב ירכיבהו על במותי ארץ דבר' לב יג הנה יצאו מארץ שהם שם בעוני אל ארץ טובה, ולא הזכיר הגרגשי כי הוא קטן מן השבעה, והנה שאלה ראויה, אחר שהששה גוים בני כנען למה הזכיר הכנעני והתשובה, כי כל הארץ תקרא ארץ כנען, כי הוא השם הכולל שהוא המין, והפריזי הוא צידון, ושאר בנים הנזכרים הם מעטים, וכללם הכתוב במלת הכנענים:

1 ועתה הנה. טעם הנה צעקת בני ישראל שעשו תשובה:

2 וטעם וגם ראיתי את הלחץ שהזידו עליהם, וככה אמר תרי "כי בדבר אשר זדו עליהם" למטה יח יא:

1 ועתה לכה בשליחותי אל פרעה.

1 ויאמר מי אנכי. אין הפרש בין אני ובין אנכי, כמו עמי עמדי ככה מצאנו דרך הלשון גם אני, גם אתה, ואתם, בהתבלע הנו"ן, מגזרת "אָן הלכתם" ש"א י יד כי המקום יכיר המדבר, אולי אנכי על זה הדרך מגזרת אנך עמוס ז ז על דרך נחושתך יהו' טז לו, ובעבור שאמר לו "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה" השיב הנה אני רועה, והוא מלך גדול, ובעבור שאמר והוציא השיב מי אנכי שאוכל להוציא גוי גדול שהם בני ישראל:

1 ויאמר אני אהיה עמך, ותבא אל פרעה, ותוציא את בני ישראל, והנה נתתי לך אות כי אנכי שלחתיך, וטעם להוציאם שיעבדוני על ההר הזה שהראיתי לך בו זה המראה הגדול, וכך הכתוב אומר "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" ויקרא כב לג וכן אמר משה לפרעה "דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לד' אלהינו" למטה ה כג, כי זה המהלך בין מצרים הקדמונית ובין הר סיני, רק ישראל בצאתם לא הלכו דרך ארץ פלשתים, ועוד כי ישבו במקום אחד ימים רבים כאשר אפרש, וזהו שאמר משה "ויבן מזבח תחת ההר ויעלו עולות ויזבחו שלמים" למטה כד אז כרת ברית עם ישראל להיותם לשם לעם והוא יהיה לך לאלהים:

1 ויאמר. עתה ביקש משה מה שם יאמר לישראל משמותיו, כי בשם אל שדי לא יעשה אותות רק בשם הנכבד וא"ר ישועה כי קבלה היתה לישראל מאבותם, כי המושיע לישראל גלה שם חדש שלא נשמע וכאשר ראה "אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" ברא' טו ז פי' בו כי הם דברי משה ולא דבר נכונה, כי הנה בתחלת התורה בפ' בראשית, אין כתוב השם הנכבד רק אלהים עד לעשות, ומשם והלאה כתוב ד' אלהים, ומשנולד קין כתוב השם לבדו, ולעולם לא ימצא בדברי משה שם אלהים רק השם הנכבד רק במקום אחד, בעבור שאמר פרעה "העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלהים" למטה ט כה אז אמר משה מפני ד' אלהים שם פ' ל ולא ימצא עוד בכל התורה ככה:

1 ויאמר. אהיה. פירושו אשר אהיה כמו "ובית דוד כאלהים" ואחריו "כמלאך ד' לפניהם" זכרי' יב ה והוא פירוש כאלהים:

1 ויאמר עוד. שם אחר והיא מטעם הראשון רק האחד על לשון המדבר, וזה לשון יחיד שאינו מדבר ומגזרת יה, ואלה השלשה שמות הם שמות העצם, ועתה אפרש לך מה טעם שם העצם, וטעם אלה האותיות וקצת סוד השם הנכבד, ולמה אינו נקרא ככתבו.

2 אמר אברהם המחבר. הנה נא הואלתי להאריך, כי ליסוד מוסד אני צריך, דע כי שם העצם הוא המושם לאות ולסימן לקוראו ולשומעו מקום עצם הנקרא, ובארבעה דברים יבדל שם העצם משם התואר, האחד כי שם התאר נגזר ממפעל כמו חֲכַם בני משלי כז יב "אם חָכַם לבך" שם כג טו פועל עבר, "למען תֶּחְכַּם באחריתך" שם יט כ פועל עתיד, ולא כן שם העצם, כמו אברהם, לא יגזר ממנו עבר או עתיד, אעפ"י שיש עצם שנגזר מפעל כמו יצחק לא יאמר יצחקתי, ולא איצחק כי שם עצם איננו במקרה, והדבר הב' שתחבר חכם שם התואר ותאמר חכמים, ולא יתכן לומר מאברהם שהוא שם העצם, לא יאמר על רבים אברהמים, ולא מישראל שהוא שם העצם, א"כ הי' שם שני אנשים, לא יאמר ישראלים, רק יאמר ככה כשיתייחס איש אחד אל ישראל שהוא שם המין, והדבר השלישי שם העצם לא יהיה מבואר בה"א הדעת כאשר יבואר שם התואר, כי מן חכם יאמר "החכם" קהלת ב יד, והנה לא יאמר האברהם היצחק, ואין טענה במלת אמר הקהלת שם יב ה כי איננו שם העצם רק שם תואר לחכמה שנקהלת בו, והאדם הוא שם תאר ויש לו סוד, כי הוא שם המין, ומלת המנשה דבר' ג יג בעבור היחס, והדבר הרביעי שם העצם לא יסמוך, כאשר יסמך שם התואר כמו חכם לבב איוב ט ד, לא יאמר יצחק הדור כי העצם עומד בעצמו, והנה ככה מלת אהיה, גם השם הנכבד מד' אותיות כי שניהם שמות העצם, והנה מצאנו ד' צבאות ישעי' א ט והוצרכו רבים לומר כי צבאות שם העצם הוא, או הוא אות בצבא שלו, וזה לא יתכן, כי הנה אלהי הצבאות עמוס ג יג ולבדו לא תמצאנו כי אם עם אלהים, או עם השם הנכבד ד' אלהים ואל יקשה בעיניך "ד' אלהים צבאות" תה' נט ו, כי הוא כדרך והנבואה עודד הנביא דה"ב טו ה, בעבור שהשם שוכן עד עומד לבדו ובו הכל עומד על כן פעם הוא זה השם כמו תאר, על דרך "ויזכור ימי עולם משה עמו" ישעי' סג יא והטעם שהוא המעמיד, על כן ד' אלהים דבקים עמו המלאכים הקדושים, וככה ד' צבאות, הם צבאות השמים, ואל תאבה לשמוע אל דברי הגאון האומר שבעבור ישראל נקרא כן והביא ראיה מן "והוצאתי את צבאותי" למטה ז ד, הלא תראה "וכל צבא השמים עומדים עליו" מ"א כב יט:

3 והנה אלהים תאר השם, כי הוא על לשון רבים ויחיד כמו "הלוא אלוה גובה שמים" איוב כב יב ועוד שיסמוך לומר "אלהים אלהי ישראל" תה' עב יח, ומלת אֵל תקיף וככה שדי "כקול מים רבים כקול שדי" יחז' א כד והיה שדי בצריך איוב כב כה:

4 ודע כי האחד סוד כל המספר ויסודו, ושנים תחלת מספר הזוגות ושלשה תחלת מספר הנפרדים, והנה כל המספרים הם תשעה מדרך אחת והם עשרה מדרך אחרת, ואם תכתוב התשעה בעיגול ותכפול הסוף עם כל המספר תמצא האחדים שמאלים, והעשרות הדומות לאחדים לפאת ימין ובהגיעך אל חמשה שהוא אמצעי אז יתהפכו המספרים להיות העשרות אחדים והאחדים עשרות ומדרך אחרת הם עשר ספירות בלי מה, כי לא תוכל להחל אחד אם לא יהיו עשרה, והנה עשרה הוא דומה לאחד, והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה, ושם העשרה כוללם עם היותם מספר ראשון, ותחלת המספרים הדומים לאחדים כי בהגיעך אל עשרים אז הם שני עשרות כנגד שני אחדים, ושלשים כנגד שלשה אחדים, וכן כל עשרות עד תשעים, הם תשע עשרות כנגד תשעה אחדים, ובהגיעך למספר מאה הוא דומה לאחד, ובהגיעך לתשע מאות, גם הם כנגד תשעה אחדים, עד שתגיע לאלף שהם עשר מאות, גם הוא האלף דומה לאחד, עד היותם תשעה אלפים כנגד תשעה אחדים, ובהגיעך לעשרת אלפים אז נשלם החשבון בהיותו רבבה אחת, וככה עד עשר רבבות על הדרך הזה, כי כל ראשי המספרים הם דומים לאחד על כן אמרו חכמי המספר, כי כל המספרים הם חלק מעשרה, או התחדש מכפלו, או ממחברתו אל אחדיו, או מהשנים דרכים נחברים, והנה עשר ספירות כמספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש וככה הגלגלים תשעה, שהם גופות נכבדות עומדות והעשירי שהוא קדש נקרא כן בעבור שכחו בכל כסא הכבוד והוא התקיף וכל הגופות מקיף, והנה יהיו האמצעיים במספר עשרה הם שנים והם חמשה והם ששה, ואלה ארבעתם אַהוי הם הנכבדים, וכל מספר מרובע ששם אחד נוסף על המרובע ככה יש בשרשו וככה בדומה לו, וכן במרובע חמשה חמשה, ובמרובע ששה ששה, אלה הד' מספרים לעולם שומרים עצמם במרובעת וזהו מעלתם על כל המספרים המרובעים ועוד כי כל מספר הוא באחד בכח והוא בכל מספר במעשה, והוא יעשה בפאה אחת מה שיעשה כל מספר בשתי פאות, והנה כח האחד, ובחברך מרובעו אל מרובע כפלו אז יהיו חמשה, וזהו חשבון השוה במרובעים, כי אם תחבר מרובעו אל מרובע כפלו כה יהיה מעוקב חמשה, וכל מספר לפני חמשה יהי' ערך המעוקב אל השנים המרובעים בחשבון בערך החשבון אל חמשה, ולמעלה מחמשה יהיה הדבר בהיפוך, וחשבון ששה הוא חשבון שוה בחלקיו ואין בכל מערכת מספר שוה רק אחד וכאשר תחבר מרובע האחד אל מרובע ראש הנפרדים יהיה המחובר הוא הדומה ואם תשים אלכסון עגול במספרו ותוציא יתר בשלישית יהיה המשולש שהוא שוה השוקים כמספר הקו הסובב, וכמוהו המרובע הארוך בעגול, ולפני זה המספר יהיה ערך המשולש אל הקו כערכו אל עשרה ולמעלה ממנו הפך הדבר:

5 והנה אלה ארבעה המספרים הם היקרים ומספרם שנים ועשרים כמספר כל האותיות ואל תחשוב הכפולים כי הם בעצמם, רק מה שהיה ברוחב השיבו באורך, והטעם על המבטא בלשון שם אחד להם ידמו זה לזה, אבל לא ידמו במכתב ובעל לשון הקדש ראה כי חמש מקומות הם מוצאי האותיות, והנה שם חצים שרשים לעולם וחצים פעם שרשים, ופעם נוספים לטעם בראש המלה או בסופה, והנה זה החצי נכבד מהראשון וראוי שיבחר בכל מוצא האות הקל לבטא בו הרבה, וראוי להיות האות הראשון גם החמישי גם הששי גם העשירי קלים במבטא וכבדים בטעם ויהיו נמצאים עם התנועות עד שיהיו ארבעת אותיות המשך, ויהיו פעם נראים ופעם נעלמים, ופעם נוספים ופעם חסירים ופעם מובלעים בדגשות, ופעם מתחלפים אלה באלה:

6 והנה אותיות הגרון הם ארבעה ותחלתם עי"ן ואחר חי"ת, ואל תזכור האות כאשר תבטא בתוספות אותיות הנזכרות עם האות, כי אינם מאותיות הגרון, רק האות לבדה כשתשים תחתיה פתח, ולאלה שניהם עי"ן חי"ת כבדים מאוד, ומי שלא נהג בנערותו לבטא בהם לא יכון לדבר בם כמו העכו"ם, על כן נבחרו האל"ף והה"א, גם בחר מאותיות החיך גיכ"ק שהוא אחר הגרון הקלים והם י' כ', על כן היו ג' ק' מהשרשים:

7 ואותיות הלשון דטלנ"ת שם השנים שרשים והם ד' ט' והאחרים בחר, ואותיות השיניים זסשרץ כולם כבדים, והקל שבהם השי"ן על כן בחרו והניח האחרים, על כן הוצרך לקחת מאותיות השפה שהם בומ"ף שלשה, והניח האחד שהוא הפ':

8 וראוי להיות תחלת האותיות מהגרון, כי הוא המוצא הראשון במתכונת האדם מלמטה למעלה והאל"ף לפני הה"א, כי הוא הקל מאותיות הגרון, על כן הושם ראש לכל האותיות כנגד האחד, וראוי להיות הה"א האות החמשה, כנגד חמשה במספר שהוא נכבד, ואלה השנים אותיות הם קלים במבטא יותר מכל האותיות, בעבור ששם אות הראשון מהגרון, שם אחריו אות מסוף החמשה מקומות שהוא השפה, על כן היה בי"ת אחר אלף גם וי"ו אחר ה"א, ופ"א אחר עי"ן, והנה היה לו צורך לשום עוד שנים אותיות עד שיגיע אל הה"א, ושם האחד מהחיך והוא גימ"ל, והשני מהלשון והוא דל"ת, על כן הוצרך לשום זי"ן שהוא מהשיניים אחר וי"ו, והנה יש לו צורך לשום אות רביעי שהוא כנגד מספר העשרה עשירי לאותיות, וכבר לקח מהגרון השנים הנכבדים והמבוארים, ומהשפה הקל הנכבד שהוא הוי"ו ואין במוצאם הנשרשים קל מאותיות החיך, והנבחרים היו היו"ד, גם הכ"ף, והיו"ד יותר קל:

9 והנה ארבעה אותיות ראוים להיות אותיות המשך, ובעבור כי האל"ף כמו האחד, על כן נמצא נעלם עם כל תנועה, והנה עם חולם ראש, ועם קמ"ץ גדול רָאשִׁים, ועם חיר"ק ראשון, ועם קמ"ץ קטן רֵאשִׁית, ועם שורק מסעף פֻארָה ישעי' י, לג ועם פתח גדול לְחַטַּאת ולנדה זכרי' יג א, ועם פתח קטן עושה פֶלֶא למטה טו יא, בעבור היותו ראש שמוהו סימן המדבר זכר גם נקבה, ובעבור שלא ימצא נראה באחרונה, על כן איננו סימן רק פעם יתחלף בה"א קראן לי מרא רות א כ גבהא קומתו יחז' לא ה וימצא נוסף בסוף כמו "ואתיקיהא" שם מא טו ההלכוא אתו יהושע י כד גם נראה בראשונה, והוא נוסף אתמול ש"ב ה ב אזרועך איוב לא כב ובאמצע והאזניחו נהרות ישעי' יט ו, ויכתב בסוף ולא יבוטא בו כמו חטא דבר' כג כב, ופעם יהיה חסר כמו "על כס יה" למטה יז טז, ויתחלף בה"א האמון ירמי' נב טו ההמון ש"ב יח כט גם ביו"ד תתימרו ישעי' סא ו יתאמרו תה' צד ד, גם בוי"ו במבטא, ולעמשה תמרו ש"ב יט יד:

10 והנה השלשה אותיות הם ראוים שיהיו לסימן בראש ובסוף, והנה האות שהוא היו"ד שהוא דומה לאחד שמוהו בסוף סימן המדבר זכר גם נקבה, בפעלים שׁמרתי תה' יז ד אמרתי שמות כג יג, ובשמות כמו שׁמי שם שם טו ושמוהו בראש סימן יחיד זכר, הוא דומה לנמצא כמו שמספר עשרה דומה לאחד ושמוהו בסוף הפך זה סימן לנכח הנקבה דְעִי רְאִי ש"א כה יז למען תִּזְכְּרִי יחז' טז סג, ובעבור כי במספר דומה לאחד, היה ליחס, ובעבור היות העשרה כולל כל חשבון, על כן היו"ד באחרונה כולל סימן רבים בסמוכים יְדֵי נשים איכה ד י, ובסמוך אל המדבר יָדַי נטו שמים ישעי' מה יב והיו"ד ימצא נעלם עם חירק רַגְלִי תה' כו יב, ועם קמץ קטן רגלי חסידיו ישמור ש"א ב ט, ועם קמץ גדול יָדָיו רַגְלָיו. והיו"ד תחת ה"א הנה יד ד' הוֹיָה למטה ט ג, ואתה הוה להם למלך נחמי' ו ו ותחת ה"א יֶחֱסָיון תה' לו ה חסה, ותחת אל"ף "כל פקודי כל ישרתי" שם קיט קכח, וימצא נוסף יצהר במד' יה יב, היושבי תה' קכג א רבתי איכה א א, והה"א שמוהו סימן היש הדבר כי כן טעם "הא לכם זרע" ברא' כג, פעם לתמה הבמחנים במד' יג יט הנהיה דבר' ד לב, ופעמים לדעת המבואר האיש, העבד העברי ברא' לט יז האנשים שם יט ה ובאחרונה סימן לנקבה לשון עבר גם כן בשמות כי הזכר הניחו בלא סימן אמרו, אמרה קהלת קהלת יב ח, גם היתה סימן נקבה, בפועלים בעתידים, אשמרנה, ישמרנה, נשמרנה, תשמרנה, ישמרוה, שמרנוה, שמרוה, וסימן בשמות נערה בתולה דבר' כב כח, והה"א נוסף בבנין הכבד גם בבנין התפעל, גם היא מובלעת מזה בידך למטה ד ב כמו יו"ד "בטרם אצרךָ" ירמי' א ה ואל"ף "וָאַבֶּדְךָ כרוב הסוכך" יחז' כח טז, ונוספת באחרונה אשמעה תה' פה ט, ובשמות כמו לילה ישעי' כא יב, והוא נעלם עם קמץ עָשָׂה, ועם קטן בונֵה ירושלים תה' קמז ב ועם פתח קטן אשר אני בונֶה דה"ב ב ד, ועם חולם "כי פְרָעֹה, אהרן" למטה לב כה, גם שְׁלֹמֹה מ"א א יז, ועם שורק "לא יִקְרְחֻה קרחה" ויקר' כא ה:

11 ובעבור היות הוי"ו מוצאו מהתחברות השפתים על כן שמוהו בראשונה לדבק זה עם זה אברהם ויצחק, ברא' מח טז מי פעל ועשה ישעי' מא ד ובאחרונה לשון רבים זכרים גם נקבות בפעל עבר, וסימן בעתידים לזכרים ופעמים גם לנקבות, אם תמצאו שיר ה ח אם תעירו שם ב ז, והוי"ו ימצא נעלם עם שורק ועם חולם ובעבור היות הה"א נוסף בסוף סימן הנקבה הוצרכו להיות הוי"ו סימן לזכר שְמָרוֹ גם בשמות יָדוֹ, גם בעתידים "אויב יִרְדְפוֹ" הושע ח ג ובתוס' ה"א או נו"ן בדגש או שורק ישׁמרהו תה' מא ג "יִשְמְרֶנּו בעליו" למטה כא לו וסימן לשון רבים מדברים בפעל עבר ובעתידים:

12 והנה הראיתי כי אלו הארבע אותיות הם אותיות המשך, על כן היו השמות נכבדים שהם שמות העצם מאלה האותיות, והנה השם הראשון איננו במקרא רק במקום הזה, וידענו כי משה לא דבר לפרעה דברי השם רק ככתבו, ולא היה מזכירו בכנוי כי הוא היה קדוש, על כן הוצרכו הקדמונים לכנותו, ופירוש וזה זכרי, כמו זה שמי כי הטעם כפול, והעד שאנחנו קוראין אותו אלהים בהתחברו עם א' ד' שהטעם שהוא אדון, ובאה המלה על דרך לשון רבים דרך כבוד כמו אלהים, על כן האומר לשם כמו לאדם אַדֹנִי שאל ברא' מד יט טועה הוא.

13 ועתה אזכיר הטעם, דע כי שלשה עולמים הם, האחד הוא השפל, והוא על מעלות רבות, רק שלש כוללם והאחד המתכות והם שבעה כנגד שבעה המשרתים, ולמעלה מהם הצמחים, והם על מעלות רבות, ומעלה מהם החיים ומעלותם רבות, והאדם לבדו הוא במעלה העליונה בעולם השפל, והשנוי יקרנו כעצמו בגופו, גם בנפשו כנגד מחשבתו גם בעניניו וכל עסקיו, וחכמי לב דמו המינים שהם הכללים שהם שמורין, כי הפרטים אובדים, דמו אותם המינים הכללים העומדים לצל עץ על מים רצים תמיד:

14 והעולם האמצעי על מעלות רבות, והנה החמשה הכוכבים המשרתים מעלתם גדולים כי הם עומדים בעצמם לא יכלו ולא יחסרו, ולא תשתנה תנועתם ולא תוסיף ולא תגרע, ולא יעלו ולא ירדו רק כפי המערכת יש להם שינוים רבים, כי פעם הוא הכוכב בקו המזלות, ופעם שמאלי ופעם ימיני רב או מעט, ופעם עולה בגלגלו הקטן גם בגלגלו הגדול שהנה מוצקו רחוק ממוצק הארץ, ופעם עולה גלגלו או יורד, ירוץ ופעם תמהמה, ופעם יעמוד, ופעם ישוב אחורנית, וכל זה כנגד ארץ, ופעם יראה ופעם יסתר, ופעם במזרח, ופעם במערב וערכו אל חבורו וגם אל צבא השמים מלמעלה, גם אל הלבנה מלמטה לעולם משתנה עד אין חקר, כי פעם מתחבר לאחד השבעה המבטים, והנה המחברות לבדם במעלה אחת משלש מאות וששים, הם מאה ועשרים ובעבור אלו השינוים ישתנו כל הנבראים בעולם השפל בעצמם ואף כי במקריהם, והם בעצמם ובאורם לא ישתנו, על כן למטה מהם הלבנה, כי כל מקריהם יקרוה ויותר, כי יש להם שני גלגלים שאין מוצקם כמוצק הארץ ועוד כי תנועתה כגלגל הקטן הפך תנועת גלגל הגדול, ועוד כי אין לה אור בעצמה כי אם מהשמש והעד כי בהתחברה עמו עם ראש התלי או זנבו לא תראה השמש אם היה ביום, ואם היתה לנכח השמש בלילה באחד המקומות הנזכרים, יהיה אור הלבנה נעדר:

15 והנה למעלה מהמשרתים הם כוכבי גלגל המזלות, והם קבועים בגלגל אחד לא מתנועעים כמשרתים, ולא ישתנה רחבם, ולא ערך זה לזה, ותנועה אחת להם בלי תוספות ומגרעת ערכם אל הארץ שוה, ושינוי הראותם כפי מקומות הארץ ותנועת השמש, והעולם העליון הוא עולם המלאכים הקדושים שאינם גופות ולא בגופות כנשמת האדם, ומעלותם נשגבו מדעות הנקלות כנגדם, וכל זה העולם כבוד וכולו עומד, ואין תנועה בשינוי בערך רק מעמדו איננו בעצמו רק בשם הנכבד לבדו, ונשמת האדם ממינם, ומקבלת כח עליון כפי מערכת המשרתים, וכל המשרת כנגד הצבא הגדול בעת הבראו ואם תחכם הנשמה תעמוד בסוד המלאכים ותוכל לקבל כח גדול מכח עליון שקבל על ידי אור המלאכים, אז יהיה דבק בשם הנכבד וזהו שנדר יעקב "והיה ד' לי לאלהים" ברא' כה כא כי יתבודד כל ימי חייו לדבקה בשם כפי כחו, על כן אמר "הסירו את אלהי הנכר" שם לה ב ועד היום לא אמר ככה כי אז יחל לעבוד את השם כפי נדרו, על כן אמר יתרו "עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים" למטה יח יא, וחכם גדול היה, והעד "וישאלו איש לרעהו" שם שם ז ועוד "וישתחו" שם ואין לו פחד ממנו:

16 ובעבור שראה "אדם" כי ימות הוליד בן להיות המין שמור, והנה קיבל כח מעמד על דרך כלל על כן אמרה חוה "קניתי איש את ד'" ברא' ד א, ובני הנביאים היו מתבודדים, אולי יקבלו כל אחד כפי כחו, והנה בשם הזה יתחדשו בעולם אותות ומופתים, וכאשר נאמר לו זה השם הנכבד בקש אותות ומופתים ע"כ לא תמצאנו בספר קהלת, כי ידבר על המעשים אשר עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ואין כל חדש, כי החכמה העליונה:

1 לך ואספת. טעם אלהי אברהם שכרת ברית אתו לתת לו את ארץ כנען:

2 והטעם פקד, באה עת פקודתם:

1 ואמר. וכבר אמרתי לאבותיכם שאעלה אתכם, וזהו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ברא' טו יד וגם אנכי אעלך גם עלה שם מו ד או גזרתי עתה להיות זה כמו ותגזר אומר איוב כב כה:

1 ושמעו. כל שמע אחריו למ"ד או בי"ת, הטעם שישמעו הענין שנושא הקול לא לשמוע הקול, דגשות יו"ד העבריים דרך צחות להראות יו"ד היחוס כי יו"ד העברים בחירק תחת הרי"ש סימן רבים. כמשפט:

2 נקרה עלינו. בה"א גם באל"ף הטעם אחד, כמו נקרא נקריתי ש"ב א ו ועוד אפרש טעמו כי הוא "פן יפגענו" למטה ה ג:

1 ואני. לא יתן. רשות או כמו יניח כמו כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה ברא' כ ו:

2 ולא בעבור יד החזקה שיש לו והגאון אמר, ולא ביד חזקה בפעם אחת:

1 ושלחתי את ידי. כנגד ידו:

1 ונתתי. גם זה היה דבר פלא שמצריים היו מפייסין את ישראל שישאלו מהם, וזה טעם וישאילום, וזה הפך משפט אנשי העולם:

2 ודע כי מ"ם ריקם נוסף, והמלה נמצאה על רבים כזאת גם על לשון נקבה "אל תבואי ריקם" רות ג יז וכמוהו "חנם" ברא' כט טו:

1 ושאלה. הנה במקום אחר "וישאלו" למטה יב לה זכרים ונקבה והזכיר הנקבות עתה, כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות, ונזמים באזנים ובאף, אצעדה ושהרונים ועכסים וזה המנהג היום בארץ ישמעאל לא כן בארץ הערלים, וככה הזכיר מכשפה, כי הנשים בעלות כשפים יותר מהזכרים:

2 ומגרת ביתה. כי אחוזה היתה להם ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו, ואלה הלא יראו כי מצוה עליונה היתה, ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר, ואין זה רע כי הכל שלו הוא:

3 ונצלתם. כמו ודברתם במד' כ, ח כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל, כמו ונגפתם ויקרא כו יז: