אבן עזרא על שמות ל״ב

1 ויאמר, פָּרְקו. על משקל בָּרְכו מהבנין הכבד הדגוש מנהג מצרים היה לשום נזמים באזניהם, וככה כתוב במדינים, כי ישמעאלים הם שופ' ח כד:

1 ויתפרקו, אשר באזניהם. באזני הבנים והבנות והנשים הנזכרים למעלה:

1 ויקח מידם, ויצר. מגזרת צורה כמו ויצר את שני העמודים מ"א ז טו:

2 ומלת בחרט כמו דמות וכן בחרט אנוש ישעי' ח א בדמות אנוש ואין טעם להיותו מגזרת החריטים שם ג כב:

3 מסכה. התוך כמו הפסל נסך חרש שם מ יט:

1 וירא אהרן. בלב כמו וראיתי אני קהלת ב יג בלבי, וירא יעקב כי יש שבר ברא' מב א:

1 וישכימו ממחרת. היום שנבנה המזבח:

1 ויאמר, טעם קשה ערף. שלא ישמע מה שצוה משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ג והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו, כי כן כתוב, ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו, והוא שומר הטעמים לא המלות, כתוב לך רד כי שחת עמך פ' ז וכתיב קום רד דבר' ט יב, ושם כתוב וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך, וכתיב ועתה הניחה לי פ' יוד ותחתיו הרף ממני דבר' ט יד, וכתוב ויחר אפי בהם ואכלם פ' יוד ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם דבר' ט יד וכתיב ואעשה אותך לגוי גדול פ' יוד ועצום ממנו והטעמים שוים:

1 והנה רמז לו אם לא בעבור כבוד משה היה משמיד אותם, על כן הוצרך להתפלל:

1 ויחל משה. זאת הגזרה לא מצאנוה מזה הטעם כי אם על פנים כמו יחלו פני נדיב משלי יט ו ולפי דעתי כמו ופניה לא היו לה עוד ש"א א יח וכלם ככה על כן אסור לומר חליתיך, או אחלך, כי יבא מגזרת אשר חלה ד' בה דבר' כט ל י"א כי זאת התפלה היא הנזכרת בפרשת והיה עקב וזו התפלה היתה ראויה להכתב אחר שוב משה אל ההר על כן וינחם ד' אחר שהתפלל והתנפל מ' יום ואם נחם על הרעה בראשונה מה טעם לומר אולי אכפרה בעד חטאתכם פ' ל כי ירד ושרף העגל והרג עובדיו אז שב להתפלל לשם בעד ישראל ובעד אהרן שהיה הסבה ואחרים אמרו, כי תפלת "אל תשחת עמך" דבר' ט כו איננה זאת הנזכרת במקום הזה ולפי דעתי כי טעמי התפלה שוים כאשר אפרש, כי איך יחלה פני השם לפני שרוף העגל, וישק את בנ"י, ויהרוג עובדיו, רק השם רמז לו שיתפלל אחר רדתו ויסיר העגל על כן כתוב אולי אכפרה בעד חטאתכם פ' ל אחר שהסיר החטאת, כאשר כתוב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל דבר' ט כא והנה בעבור שהשם אמר לו ועתה הניחה לי, הזכיר התפלה שהתפלל בהתנפלו לפני השם, וזאת הפרשה היתה ראויה להכתב אחר וישב משה אל ה' פ' לא ואין מוקדם ומאוחר בתורה רק רצה לדבק דבר מי אשר חטא לי פ' לג עם ועתה לך נחה את העם פ' לד, וכתיב ויגוף ד' את העם פ' לה:

2 ויחל. הנה כתוב ואתנפל לפני ד' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו' כי אמר ד' להשמיד אתכם דבר' ט כה, וזהו הרף ממני ואשמידם שם שם יד כי אין הדעת סובלת שיתפלל משה בעד ישראל וע"ג ביניהם עד שהסיר אותה:

3 והנה למה ד' יחרה אפך בעמך. כמו אל תשחת עמך ונחלתך דבר' ט כו אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה שם שם כט וזה אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה וכתיב זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב שם שם כז וזהו זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת למטה פ' יג והטעם שתזכור להם שבועתך, ולא פי' זה בפ' זכור לעבדיך כי אינו כמו זכור עדתך קנית קדם תה' עד, ב בעבור הלמ"ד והנה פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם דבר' ט זהו כמו למה יאמרו מצרים לאמר פ' יב:

1 וטעם ברעה הוציאם. כאשר רמזו קדמונינו ז"ל כי במזל רע יצאו ממצרים והנה יאמרו אין יכלת לשם לנצח כח המזל להציל הדבקים בו, ובראותו כי אין יכולת לו הרגם וזה יהיה חלול השם, והנה התנפל ארבעים יום, והשם אמר לו כי לא אעלה בקרבך למטה לג ג והנה לא ירשו הארץ, ואז אמר משה כל פרשת ראה אתה אומר אלי שם שם יב ואחר כן צוהו השם שירד ויפסול לוחות ויעלם בידו אל ההר אז ירד השם בענן וקרן עור פניו, וכתב השם הלוחות השניים, על כן כתוב, בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וגו', ועשית לך ארון עץ דבר' י א, והנה יעשו ישראל הארון והוא שעשה בצלאל:

1 וינחם. חלילה להנחם השם רק דברה תורה כלשון בני אדם, כמו ויעל ברא' לה יג וירד שם יא ה ישמח ד' במעשיו תה' קד לא ויתעצב אל לבו ברא' ו, ו והנה שמואל אמר, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם ש"א טו כט, ושם כתוב נחמתי, ויש מפרשים אותו לשון וועד ואין צורך:

1 ויפן. הזכיר במקום הזה וההר בוער באש דבר' ט טו, וטעם ויפן כאדם מסתכל מה יעשה, וראה כי חייב לרדת מהרה כדרך ויפן כה וכה למעלה לב:

2 וטעם בידו. ברשותו, כמו ולקחת בידך עשרה אנשים כי תמהים אנחנו איך יוכל להוריד לוח אחד, ואף כי שנים ביד אחד:

3 ואחר שהכתוב מפורש שהיו כתובים משני עבריהם, אינם אלה שני האבנים מהאבנים הנזכרים בחשן כי מה שיכתוב מעבר אחד יראה בעבר האחר, ואין פי' כתובים נראים רק כתובים כי כאשר כתב מזה העבר, כן היה כתוב בעבר השני, והנה הלוח עב, ואין צריך מ"ם וסמ"ך שבלוחות שיעמדו בנס כי מחלוקת היא בפירוש מלת אשורית, אם מאושר באותיותיו או על שם שעלה עמהם מאשור ועוד אלו היו נראים יראו הפוכים, ואין ראוי לטעון עלי אם היו אלו האבנים יקרות, והתשובה כי היו יקרות מאוד בעבור מכתב אלהים שהוא חרות עליהם, כי היו צריכים להיות עבות, ואנה ימצא אבן יקרה מאד וארכה אמה ורחבה אמה וחצי ואמה קומתה, ועוד מאין יפסול משה שני לוחות אבנים יקרים כמדת הראשונים, והנה לא ידענו האיך היו כתובים עשרת הדברים בשתי הלוחות ולא יהפכם ע"כ כתוב מזה ומזה הם כתובים אחר שאמר כתובים משני עבריהם ולא נוכל לדעת אם הלוח נכתב כלו, או נשארו לו מארבע פאותיו שיורין כאשר נעשה אנחנו היום בספרים אלו אם היה המכתב עב או דק, ודבר שלא מצאנוהו בקבלה אין טעם לסברותינו:

1 והלחת. קדמונינו אמרו כי נגזרו להיותם ככה כאשר פירשתי בראש ס' בראשית, ולפי דעתי כי פי' מעשה אלהים שהיו ככה כמדה הראויה נבראים, והזכיר זה בעבור שהשניים פסלם משה:

2 יש אומרים כי חרות כמו חרוש, ויש מהפכים אותו, חתר יחז' ח ח והנכון שאין חבר לו, אולי הוא כדמות פתוח:

1 וישמע יהושע. שנשאר בתחתית ההר:

2 ברעה. מגזרת תרועה כמו אשא דעי איוב לו ג שהוא מן ידע, ככה יאמר מן רעה ירע וכמוהו למה תריעי רֵעַ מיכה ד ט:

1 ויאמר. אמר הגאון כי גם אלה דברי יהושע ולפי דעתי שהם דברי משה והעד הכתוב אחריו, ויהי כאשר קרב אל המחנה פ' יט:

2 חלושה. שם, כמו גבורה:

3 קול ענות. כמו נגינות וזהו ויקומו לצחק פ' ו:

1 וירא את העגל ומחלת. ה"א העגל משרת בעבור האחרת כמו וירא את העגל והמחלת סביביו, ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות והנה קרע שטר התנאים וזה היה לעיני כל ישראל כי כן כתוב:

1 ויקח את העגל. י"א כי וישרוף כמו ויתך באש ואין צורך, כי יש דבר שיושם באש עם הזהב ומיד ישרף ויהיה שחור ולעולם לא ישוב זהב, וזה דבר מנוסה ואמת הוא:

2 ויזר על פני המים. הם מי נחל יורד מן ההר וצוה שישתו כל ישראל מאלה המים, וזה היה כמו ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים במד' ה יז והנה המים חדשו אות בעובדי העגל בפניהם או שצבתה בטנם כי לולי זה איך הבינו בני לוי עובדי העגל מי היו, וכבר אמרו כי היו מעטים שהיתה מחשבתם רעה ומחשבת הכל לטובה היתה כפי סברתם:

1 ויאמר. הנה משה שאל למה הוצרך אהרן לעשות העגל:

1 ויאמר אל יחר אף אדני. בעבור גודל מעלתו:

2 וכבר פירשתי כי ברע הוא. וככה ויאמרו לי פ' כג ואומר אליהם פ' כד:

1 וירא משה את העם כי פרע הוא. כמו באין חזון יפרע עם משלי כט יח ותפרעו כל עצתי שם א כה:

2 ומלת לשמצה. שם התואר תחת שם הפועל להיותם שמץ ודופי ודבה:

3 בקמיהם. כמו רבים קמו עלי תה' ג ב אף מן קמי שם יח מט דרך קצרה, ותרגם ארמית כדרך, והנה קמתם תחת אבותיכם במד' לב, יד:

1 ויעמד משה. ככה המנהג בכל מחנה שיעמוד במקום אחד כמו שנה לעשות סוכות ולהיות שערים למחנה, כי אין צורך לשום יד מחוץ למחנה:

2 מי לד'. יגש אלי או יקרב, או יבא או יתאסף:

3 בני לוי. שהם ממשפחתו:

1 ויאמר, טעם אלהי ישראל. בעבור שחשבו עובדיו שהוא ע"ז:

2 והרגו איש את אחיו. אפילו יהיה אחיו, ורבים פי' האומר לאביו ולאמו דבר' לג ט על זה המעשה והוצרכו לפרש אביו ואמו אבי האם ואין צורך כאשר אפרש במקומו:

1 ויעשו בני לוי. ולא כל בני לוי:

1 ויאמר משה. וכבר אמר להם כמו וייצר ד' אלהים ברא' ב ז ורבים ככה:

2 ומלת מלאו. דקדוקו זר, כי פעם הוא פעל יוצא ופעם עומד והבנין קל:

3 וטעם כי איש בבנו. אפילו יהיה העובד בנו או אחיו שיהרגוהו, והשכר הוא שיתן עליכם ברכה, וזהו בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי דבר' י ח והטעם שאמר לו השם זה הטעם בהר סיני, ע"כ אמר אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ד' את משה בהר סיני במד' ג א והנה כאשר נעשה המשכן נבדל אהרן ובניו לשרת השם וכן הלוים אז היתה מחלוקת קרח כי בכור היה, כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שיהיו קדושים, בעבור שהם העלו העולות והשלמים זבחו על המזבח שנעשה לפני העגל:

1 ויהי ממחרת. יום רדתו:

2 ועתה אעלה. לשוב אל ההר להתנפל לפני השם לכפר על ישראל כאשר פירשתי, אולי יכתוב לוחות אחרות לכרות ברית עם ישראל וזה "והנה אנכי כורת ברית" למטה לד י כי הלוחות כשטר עדות:

1 וישב. אמר הנגיד כי אנא מבולע הלמ"ד, כמו אל נא, ופי' אל מגזרת הואיל, וזה רחוק, רק אנא, אל נא תעשה ככה ופי' אנא כמו פיוס או דרך הודאה כמו זה וככה אנא ד' כי אני עבדך תה' קטז טז:

1 ועתה. כבר פירשתי בס' דניאל וספרין פתיחו דניאל ז י כי כל הגזרות על הכללים ועל הפרטים הם במערכות השמים, וככה הודו חכמים בני חיי ומזוני רק השם יוסיף בעבור יראתו כאשר פירשתיו:

1 ויאמר. אמר הגאון זהו וינחם ד' פ' יד כי אמר להשמיד הכל והטעם הנה לא אמחה מספרי רק אשר חטא לי במחשבתו על דרך למען תפוש את בית ישראל בלבם יחז' יד, ה ולא נהרגו כי לא עבדו וזהו ויגוף ד' את העם בעבור שנעשה העגל ובא ספק לאנשים בסתר:

1 ועתה, אל אשר דברתי לך. אל מקום הכנעני למעלה ג ח וזה כדרך כעס כי בעבורך נשאתי חטאתם, ואתה שאהבת אותם ככה לך נחה אותם:

2 וביום. תחלת כל שנה יום הפקידה:

1 ויגוף. אולי לא היתה המגפה בשנה הראשונה רק ספר הכתוב מה שהיה אחרי נסעם מהר סיני: