אבן עזרא על שמות ט״ז

1 ויסעו. אמר הגאון רב סעדיה, כי טעם להזכיר בחמשה עשר לחדש השני, להודיע כי יום חמישי בשבוע יצאו ישראל ממצרים, והנה יום ראשון לחדש ניסן היה יום חמישי, ואייר יום ששי ושבת והנה ביום השבת באו אל מדבר סין והתרעמו בחנותם ואמר להם משה כי בערב תאכלו בשר, ובבקר ירד המן, והנה ראוי להיותו יום ראשון בעבור שאמר והיה ביום הששי פ' ה, כי היה יום ששי והיה ששי לירידת המן, ומה שאמר הגאון נקבלהו בעבור הקבלה ולא בעבור פירושו, כי מי הגיד לו כי ממחרת בואם אל מדבר סין ירד המן, אולי עמדו שם ארבעה ימים או יותר, והחל המן לרדת ביום ראשון כי מיום רדתו נחל לספור, כי כל האומות סומכין על ישראל במספר הזה והנה הערלים קראו שמות ימות השבוע על שמות המשרתים ויום שבת לא כן ובלשון ערבי קראו חמשה ימים על דרך המספר ויום ששי אלגומ"ע על שם חבורם כי הוא להם היום הנכבד בשבוע, ויום שבת קראו אותו סב"ת, כי השי"ן והסמ"ך מתחלפים בכתיבתם, ואלה מישראל למדו, כי הנה אנשי הודו שאינם מודים במעשה בראשית תחלת ימי השבוע להם יום רביעי, בעבור כי כוכב היום הוא כוכב חמה ויש לו שלטון עליהם כפי דבריהם:

1 וילונו. במי מרה הלינו על משה לבדו, כי הוא לבדו הסיעם וכל ישראל לא התרעמו רק קצתם, על כן כתוב, וילונו העם למעלה טו כד ועתה במדבר סין וילונו כל עדת ישראל על משה ועל אהרן כי שניהם הוציאום, ובמרה התרעמו על המים ועתה מתרעמים על הבשר והלחם שכבר אכלו רוב מקניהם, וקול גדול כמוהו לא ימצאו לחם לקנות כי אם ביוקר, כי שלשים יום היה להם מיום צאתם:

1 הנני ממטיר. כדמות מטר היורד מהשמים:

2 ומלת לחם. מאכל תמצא על הלחם כמשמעו, גם על הבשר, כמו לחם אשה ויקרא ג יא, גם על פרי, כמו נשחיתה עץ בלחמו ירמי' יא:

3 וטעם אנסנו. שיצטרך אלי בכל יום:

1 ופירוש משנה. שני העומר לאחד כי כן כתוב:

1 ויאמר. טעם כי ה' הוציא אתכם בעבור שאמרתם כי הוצאתם אותנו והנה שני אותות נעשה לכם שתדעו כי הוא הוציא אתכם, האחד בערב זה היום, ושני למחרתו בבקר. והיה ראוי שיהיה ערב ובקר וידעתם, כי איננו דבק ובקר עם וראיתם את כבוד ה', כי ביום עצמו ראו את הכבוד כאשר יפרש:

1 ובקר. פרשתיו:

2 בשמעו את תלונותיכם. דבק עם וראיתם את כבוד ה':

3 ונחנו מה. מה בידינו לעשות, לא עשינו רק מה שצונו: ונחנו. חסר אל"ף:

1 ויאמר. עתה פירש להם שני אותות:

1 קרבו לפני ה'. אל המדבר:

1 ויהי. התברר להם כי בעת שדבר להם קרבו, מיד בא הענן ונראה בו הכבוד:

1 וידבר ה'. וראו כי משה הלך אל הכבוד ודבר עמו:

1 שמעתי. מלת תְּלוּנּת זרה דגשות הנו"ן, וזה הנבואה שנויה כי כבר הזכירה משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, ולחם בבקר פ' ח, רק נשנית בעבור ישראל שיראו הכבוד:

2 ומלת בין הערבים כמו בערב כאשר פירשתי, ומזה הפסוק התברר פי' ובקר וראיתם את כבוד ה' פ' ז כי הנה כתוב בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם:

1 ויהי בערב. בסוף היום בעצמו:

2 ותעל השלו. אולי עלתה מפאת ים:

3 שכבת הטל. כמו, ונבלי שמים מי ישכיב איוב לח לז טעם ירידה ובמקום אחר כתוב וברדת הטל במד' יא ט, ירקב שם חוי שאמר, כי המן הוא הנקרא בלשון פרסי תרנגבי"ן, ובלשון ערבי מ"ן ובלשון לע"ז מנ"א, כי קושיות רבות עמדו עליו, האחת כי איננו יורד היום במדבר סיני, כי ההר ידוע, ואני ראיתי זה הדומה למן במלכות אלצכי"ר והוא יורד בניסן ובאייר ולא בחדשים אחרים, ועוד אם תשימהו לשמש לא ימס, ועוד כי בלילה לא יבאש, ועוד כי איננו חזק, ואין צורך שידוכנו אדם במדוכה שיעשה ממנו עוגות, ועוד כאשר יושם בלשון ימס, ועוד כי איננו משביע שיולד דם טוב רק הוא נכנס ברפואות, ועוד כי ביום הששי היה יורד משנה ועוד כי לא היה יורד בשבת, ועוד כי ירד לכל מקום שיחנו ועוד כי עבר עמהם את הירדן, ולא שבת עד חצי ניסן על דרך הפשט:

1 ותעל. הטעם שנפסקה כמו, אז חללת יצועי עלה ברא' מט ד כי הטעם מעת שחללת, יצועי נסתלק מעלי ונפסק וכמוהו "אֹמַר אלי אל תעלי בחצי ימי" תה' קב כד והטל היה יורד בתחלה לטהר הארץ ובהסתלק הטל יורד המן וכן כתוב, וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו במד' יא ט:

2 דק מחוספס. כמו עגול ואין לו חבר, והאומר שהוא כמו מחשוף ברא' ל לז שהוא בשי"ן אינו נכון כי משפט הלשון שיכפלו הפ"א והעי"ן כמו יפיפית תה' מה ג או העי"ן והלמ"ד, כמו, ירקרק ויקרא יג מט או הלמ"ד לבדה כמו סגריר משלי כז טו רק העי"ן לבדו לא מצאנו כי אם בעלומי הה"א, כמו הגיגי תה' ה ב כי אחר שחסר הה"א נראה הגימ"ל כלמ"ד פעל, על כן כפלוהו רק באותיות נראות לא מצאנו העי"ן כפול:

1 ויראו. אמר רבינו שלמה כי בלשון ישמעאל תרגום מה הוא מן הוא והמגיד לו ככה לא דבר נכון כי תרגום מה הוא בלשון ישמעאל מה הוי, רק מן הוא תרגומו מי היא כי איננו נופל מן בלשונם כי אם על אדם, כי פי' מן הוא מגזרת, אשר מנה את מאכלכם דניאל א, י:

2 אמר ר' משה הכהן, ידענו כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי ויאמר משה אליהם, וכבר אמר משה אליהם וכמוהו רבים, ובפרשה הזאת וירם תולעים ויבאש פ' כ וכבר באש, וכן כתוב, ולא הבאיש ורמה לא היתה בו פ' כד, ואיחר הכתוב לומר דברי משה בעבור שהוא צריך להאריך לומר זה הדבר אשר צוה ה':

1 זה בדרך הסברא כי עומר לגלגלת למי שהוא גדול בשנים, ולקטנים כפי אכלם.

1 ויעשו. על דרך הפשט כי המרבה והממעיט לפי מספר נפשות אהלו וקדמונינו אמרו כי הוא דבר פלא:

1 וימדו בעמר. מצא כל אחד לפי מה ששער:

1 ויאמר. הטעם שלא יותירו ממנו לאכלו מחר רק יבטח בשם כי מחר ירד כי אינו מצוה עליו לאכלו כלו רק אם נשאר לו שלא יוכל לאכלו ישליכנו מחוץ לאהלו:

1 ולא שמעו אל משה. מלת אנשים דבקה עם ולא שמעו אל משה כי אנשים מעטים היו אמר רבי מרינוס, כי וירם מגזרת רמה:

1 וילקטו וגו'. טעם וחם השמש. כחום היום כי השמש לא יחם:

2 ונמס. מבנין נפעל מפעלי הכפל:

1 ויהי. ירד המן יותר מהמנהג כאשר יפרש וישראל לקטו לחם משנה, כי משה צוה להם לעשות ככה, והם לא ידעו למה, ועוד שהכתוב אמר לָקטו ולא אמר מצאו, ובאו הנשיאים והגידו למשה כי ישראל עשו כאשר צום, ושאלוהו מה יעשו, כי למה צוה ללקוט משנה ואיך יוכלו לאכלו:

1 ויאמר. כבר אמר לי השם כי אתם חייבים לשבות מחר שלא תעשו מלאכה אפילו אוכל נפש כי מחר הוא יום שבת לה', כי זה היום סמוך לשם בעבור ששבת מכל מלאכתו ביום השביעי וככה בשנת השמיטה שבתה הארץ שבת לה' ויקרא כה ב:

2 ומלת שבת בדקדוק קשה, כי איננה על משקל גנב, כי תי"ו שבת סימן לשון נקבה, והעד שבת היא לה' שם כג ג ומלת שבת שם דבר כמו שביתה, וככה דקדוק המלה היתה ראויה להיות שַבֶתֶת על משקל דַלֶקֶת דבר' כח כב וכאשר חסרו התי"ו האחת פתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה, וככה מלת "אחת" כאשר אפרש, ומלת אפו זרה כי היה ראוי להיותו על משקל עֲשו, והנה אמר משה לנשיאים מה יעשו:

3 את אשר תאפו. כמנהגכם:

4 אפו, שתאכלו היום, וככה את אשר תבשלו בשלו, והנה מהעמר האחת עשו כל זה, ובשלו הכל כרצונכם, ואכלו מה שיספיק לכם:

5 ואת כל העדף. הניחוהו עד הבקר שאומר לכם מה תעשו, והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת, רק בבקר הודיעם זה הסוד:

1 ויאמר. רבים חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק ואמרו כי חייב אדם לשמור יום השבת והלילה הבא אחריו, כי משה אמר כי שבת היום לה', ולא הלילה שעבר, גם אמר מחר ופירשו "ויהי ערב ויהי בקר" ברא' א ה כרצונם, כי יום ראשון לא השלים עד בקר יום שני ולא דברו נכונה, כי משה לא דבר לישראל רק כנגד מנהגם כאשר הזכרתי לך, כי מנהג ארצות ערלים אינם כמנהג ארץ ישראל במאכלם ובמלבושם ובנינם וענינם, כי אין מנהג שיאפה אדם או יבשל בקיץ ובחורף ולא לעשות מלאכה רק ביום על כן אמר מחר, ועתה שים לבך להבין טפשות המפרשים ויהי ערב ויהי בקר אשר הזכרתי, כי הכתוב אומר ויקרא אלהים לאור יום ברא' א ה והוא מעת זרוח השמש עד שקעו, ולחשך קרא לילה שם מעת שקוע השמש עד זרחו, והנה הלילה הפך היום, כמו שחשך הפך אור, אם כן איך יקרא מעת ערב שהוא עריבת השמש עד בקר יום והנה הוא לילה, והנה כתוב על אלה לילה ליום ישימו, ודע כי היום בלשון הקדש על שני דרכים, האחת כאשר הזכרתי, כל זמן שאור השמש עומד על הארץ כנגד כל מקום, על כן כתוב לילה ויום אסתר ד טז ויום ולילה ברא' ח כב שלשה ימים ושלשה לילות יונה ב א, כי אילו היתה מדת היום כוללת עמו לילה, למה יזכיר לילה, וזה לא יתכן בראייה גמורה מחכמת הדבור, ששם דבר יהיה כולל שני דברים שהאחד הפך כנגדו והדרך השנית שמלת יום נופל על זמן קרוב או רחוק, ביום הכותי כל בכור במד' ג יג אתה עובר היום דבר' ט א אל ארץ אחרת כיום הזה שם כט כז, והיה ביום ההוא ישעי' ז כא ורבים ככה והנה נניח כל אלה הדברים ונבקש יום התורה כאשר אמרתי כי שנותינו אינם קבועים במהלך החמה והלבנה רק בקביעות בית דין, והנה מצינו שאמר שבעת ימים מצות תאכלו למעלה יב טו ופירש כי זה המספר מארבעה עשר לחדש בערב שם שם יח, וכתוב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם ויקרא כג לב ועוד מי שאירע לו קרי בלילה או ביום, כי כן כתוב מקרה לילה דבר' כג יא, והנה לא יטהר עד בא השמש שהוא סוף היום הראשון, ואלו כן שהוא עד בקר יום שני, היה ראוי שירחץ בבקר, כי הם אומרים כי היום והלילה שהוא אחריו יקרא יום, הנה יהיה חצי היום טמא וחציו טהור, ואשר יארע לו קרי בתחלת הלילה, חצי היום שעבר טמא, גם חצי יום הבא ואלה דברי התועים, וכבר פירשתי ויהי ערב ויהי בקר במקומו:

2 ויאמר. עתה פירש מה יעשו בעודף המונח וגלה להם סודו כי לא ימצאוהו היום כי לא ירד:

1 ששת. כן יהיה תמיד כל זמן היותכם במדבר כאשר היה עתה שלקטתם אותו ששת ימים:

2 וביום השביעי לא יהיה, מן יורד, והוסיף בו. תוספת באור, כמו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ברא' ב יז:

1 ויהי ביום השביעי. לרדת המן:

2 יצאו ללקוט, לראות היעמדו דברי משה:

1 ויאמר ה'. משה כנגד כל ישראל והטעם שיאמר לישראל ככה:

2 וטעם מצותי על האנשים שהותירו ממנו עד בקר:

3 וטעם, ותורתי שהשם הורה להם טעם השבת על כן לקטו לחם משנה, וטעם לשון רבים, מצותי ותורתי כי כל המצוות והתורות הם אמת בלי ספק כמשמעם, ויש להם סודות בדברי הנשמה ולא יבינום רק המשכילים, ועל כן כל מצוה היא שתים:

1 ראו. הטעם ראו זה המופת שיתן לכם השם, שיתברר לכם, כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית על כן הוא נותן שירד המן היום כפלים ממנהגו בכל יום:

2 שבו איש תחתיו. באהלו:

3 ופי' אל יצא איש ממקומו ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט:

1 וישבתו. ספר הכתוב כי לא יצא אדם ללקוט ביום השבת מהיום ההוא והלאה:

1 ויקראו. הנה הזכיר למעלה הנסים שנעשו במן ושב עתה לספר שבחו:

2 יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא, ונקרא בלשון ערבי כסביר וי"א חרדל, ואנכי לא ידעתי כי אין לו חבר במקרא רק בדבר המן וככה צפיחית, והגאון אמר כי הוא רקיק מצות והנה כשיאכל כאשר ירד הוא כצפיחית בדבש, ואם יבושל יהיה טעמו כלשד השמן, אלה השנים מטעמים הראנו הכתוב:

1 ויאמר. זאת הפרשה ראויה היתה להכתב אחר שנעשה המשכן רק נכתבה במקום הזה לספר זה הנס שעומד המן לדורות והנה משה אמר כן לישראל על כן אמר אשר האכלתי אתכם:

1 צנצנת. כלי חרס או נחושת, ואין למלה הזאת חבר:

2 וטעם לפני ה', בעבור הכבוד שהוא על הכרובים:

1 כאשר. הנה פי' לפני ה' לפני העדות שהוא הארון, ונקרא ארון העדות, בעבור לוחות הברית שהיו שם:

1 ובני ישראל. זה הנס היה גדול מכל הנסים שנעשו על יד משה, כי נסים רבים היו במן, ועמדו ארבעים שנה, ולא כל הנסים האחרים:

2 וטעם אל ארץ נושבת. כי היו במדבר בארץ לא עבר בה איש ירמי' ב ו והנה כשעברו הירדן היו אוכלים התבואה שמצאו על כן הוצרך לומר "את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען" כי המן נמשך עמהם עד שבאו לגלגל שהוא קצה ארץ כנען, והנה התבואה חדשה עמהם, אז שבת המן:

1 והעמר. הזכיר זאת המדה כי עומר לגלגלת היה רב לשובע: