השגות הראב"ד כתובות מ״ח

1 עוד כתב הרב ז"ל בענין מה שאמרו ואי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא איכא למבעי הכא למאי הלכתא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא אי למנקט חפצא בידיה הא נקיטא ואי לענין מיפך דלא מציא לאפוכה שבועת המשנה נמי לא מציא לאפוכה ותריץ מאי דתריץ דאי תפסה מקמי שבועה ולא בעי' אשתבועי לא נחתינן לנכסה ומאי דתפסה תפסה הואיל ושבועה דרבנן היא ואני תמיה על הקושיא הזאת דהא אמרי' אי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא לאו למימרא דמיפטרא משבועה דמתני' אלא המשביע לה השתא בתר דגביא מצי הדר משבע לה שבועה דאורייתא על מנה קמא בתורת הלואה כדמפרש ואזיל. ואפשר כי דעת הרב ז"ל כך היה בודאי אלא דהכי קשיא ליה אם אין מעלה בין שבועה אחרונה לשבועה ראשונה היכי משבע לה והדר משבע לה אחד בטענה אחד על פי עד א' והלא נפטרה מעדות של זה בשבועה ראשונה למנה זה. וכי ב"ד משביעין שבועה על שבועה במנה זה אלא ודאי יש מעלה בין טענה זו לטענה ראשונה שזו השבועה חזקה מן הראשונה ודיניהן שוין זה לזה ועל כן יכולה להשביעה שבועה אחר שבועה במנה זו ובעד העד עצמו. וכיון שכן צריכים אנו לידע המעלה שיש בין זו לזו. עוד נ"ל שיש עוד הפרש בין שבועת התורה לשבועת המשנה זולתי ההפרש שפי' בהן שאם היתה חשודה על השבועה נוטלת בלא שבועה ולא מפכינן לה על שכנגדה ותפרע לכתובתה אלא גובה בלא שבועה משום תקנתא דרבנן הוא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאיתא בב"מ פ"א. וכן לכל הנשבעין ונוטלין שבמשנה זו אם היו חשודין נוטלין בלא שבועה דכיון דשבועה דרבנן היא אם יכול להשבע ישבע ואם לאו לא יפסיד ממנו חוץ יתומים מן יתומים שאם נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ומת עד שלא נשבע כיון שאין היתומים שלו יכולין להשבע שבועת אביהם מפסידים ממונם. והא מלתא דרב ושמואל היא וכבר אמרו בשבועות הבו דלא לוסיף עלה וכיון דהכי שאר הנשבעין ונוטלים היורשים שלהם נשבעין שבועת יורשים ונוטלין ואע"ג דההיא שבועה אינה כלום הלכך לגבי דידהו נמי אם חשודים ואינם יכולים לישבע אינם מפסידים את ממונם דלא גריעי מיתתם שאילו מתו ובשעת מיתה אמרו בעדים שלא נפרעו הלא היורשים שלהם נוטלין בלא שבועה כדאיתא בשבועות בפ' כל הנשבעים ואפי' יתומים מן היתומים והנך דחשידי והם חיים ודאי לא גריעי מהאיך שהם מתים שקלי בלא שבועה והשתא דמייתי לה לידי שבועה דאורייתא אי חשידא אשבועתא מפכינן לה אשכנגדה. ושקיל בעל מיניה בשבועה. ואם הבעל חשוד כמו כן חזרה שבועה עליה ומשלמת בלא שבועה כדאיתא בשבועות פ' כל הנשבעין. כך נ"ל. ואע"פ שהרב ז"ל חולק עלי בתשובותיו השכל והראיה מורים על דברי כאשר פירשתי והמשכיל יבין:

2 כתב הרב ז"ל הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה דאמרי' עלה שמעת מיניה כותבין שובר אמר שמואל במקום שאין כותבין כתובה עסקינן והלכתא כוותיה: אמר אברהם קשיא לי למאי הלכתא פסק הרב כשמואל בהא מלתא אי משום דפליג אדרב דס"ל לרב דאפי' במקום שכותבין כתובה בגט גובה עיקר מנה מאתים וסמכינן אקריעת הגט ושמואל ס"ל דלא סמכינן אקריעת הגט דלמא פרע לה חוץ לב"ד ולא מתרמי ליה לבי דינא למקרעיה ולמכתב אגביה. ואשובר נמי לא סמכינן במקום שכותבין כתובה עד דמפקא לה ומהדרא לה ניהליה ומנ"ל דשמואל לא סמיך אקריעת הגט אלא אשובר מדאקשו ליה רב כהנא ורב אסי לרב לדידך דאמרת גט גובה עיקר אלמנה מן הנשואין במאי גביא בעידי מיתה ליחוש דלמא גירשה וכו' מדאקשו ליה לרב ולא לשמואל אלמא לא סמיך שמואל אקריעת הגט אלא אשובר או לחזרת כתובה במקום שכותבין. ופסק הרב ז"ל כשמואל בהא. והשתא קשיא לי דהא סוגיין כרב דסמכינן אקריעת הגט היכא דשבקא איהי למקרעיה מההיא שמעתא דב"מ הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר ולא כלום וסייעוה להא מלתא מהא דתנן הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה. ודחי אביי ואמר דלמא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן. ומסקנא דהדר בי' אביי מגופא דמתני' דאי לאו הכי הוא שהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום גט בלא כתובה אמאי גביא לטעון ולימא פרעתי וכי תימא משום דאמרי' ליה אי פרעתא איבעיא לך למקרעה לגיטה וכו' אלמא מלתא פסיקא הוא גבייהו דמגבינן בקריעת הגט. ועדיף נמי משובר דהא לא אמר אי פרעתה איבעי לך למיכתב תברא אלמא עדיף קריעת הגט משובר משום דשובר מירכס וקריעת הגט דמי לקריעת השטר ואפי' במקום שכותבים כתובה נמי סמכינן אקריעת הגט דהא הדר ביה אביי דהוה מוקים לה במקום שאין כותבין ואוקימנא אפי' במקום שכותבים ומשום דגט היינו כמעשה ב"ד ואין טוענין אחריו כלום כאילו הוציא גוף הכתובה. ולמנה מאתים מיהא כרב. ועוד קשיא לי דהא קי"ל בב"ב בפ' גט פשוט כר' יוסי דאמר כותבין שובר. הלכך אפי' במקום שכותבין גובה בגט ע"י שובר. ואולי נאמר דכי אמרי' כותבין שובר ה"מ בשטרי חוב אבל בכתובה לא דהכי אמרי' התם ומסתברא דכותבין שובר דאי אמרת אין כותבין שובר איך שטרו של זה יאכל הלה וחדי. והאי טעמא לא שייך אלא בבעל חוב מיהו אקריעת הגט ודאי סמכינן מההיא שמעתא דשנים אוחזין דטוען אחר מעשה ב"ד וכו' דאפי' במקום שכותבין למנה מאתים כרב עוד נוכל לומר דשמואל נמי סמיך אקריעת הגט ומיהו דוקא במקום שאין כותבין דלא איכא שטר כתובה לאהדורי. אבל במקום שכותבין דאיכא שטר כתובה לא גביא בקריעת הגט עד דמפקה לכתובתה ומהדרה לה והאי דאקשי ליה רב כהנא ורב אסי לרב אלמנה מן הנשואין במאי גביא וכו' ולא אקשי ליה לשמואל משום דלרב איכא לאקשויי בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין ולשמואל ליכא לאקשויי אלא במקום שאין כותבין דאילו מקום שכותבין לא גביא בגט עד דמפקא כתובתה ותהדר לה אלא דסוגיין מיהא כרב כדכתיבנא: