השגות הראב"ד כתובות מ״ו

1 עוד כתב הרב ז"ל בענין המושיב את אשתו חנונית או אפוטרופיא דפסקו רבוותא דלית הלכתא לא כת"ק ולא כר"א אלא כר"ש דאמר אם אינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה ואמר רב פפא דר"ש לאפוקי מדר"א ומחלוקתו אתא. ודחה הרב את דבריהם מב' טעמים. הא' מפני שהוא סתם משנה ורב פפא לא אתא למיפסק הלכתא כר"ש אלא לפרושי מלתיה דר"ש אהיכא קאי. ועוד דסתם מתני' היא בשבועת האשה שהיתה נושאת בתוך הבית וכו' אלו הן דברי הרב ז"ל: ואני אומר אם בפירוש פסקו הגאונים שאין הלכה כרבנן במושיב את אשתו חנונית או אפוטרופיא הדין עם הרב כי בודאי סתם משנה היא והלכתא כוותיה אבל אם סתם אמרו שאין הלכה כר"א ומחלוקתו אלא כר"ש אמת אמרו כי לא באו להוציא המושיב אשתו חנונית או אפוטרופיא מהלכתא ולפטור אותה משבועה אא"כ פטרה אלא לפטור את אשתו מלהשביעה על פלכה ועל עיסתה בין ע"י גלגול בין בפני עצמו דהיינו לאפוקי מדר"א ומחלוקתו דבהא איפליגו רבנן סברי ע"י גלגול מיהא משביעה ור"א סבר אפי' בתחלה ור"ש סבר דע"י גלגול נמי אין משביעין על פלכה ועל עיסתה משום דאמרה ליה אי דייקת בהדאי כולי האי לא מצינא דאדור בהדך ובהא ודאי הלכה כרבי כר"ש ואע"ג דלא אפסקי' בהדי' הלכה כר"ש כיון דחזינא סוגיא דשמעתא דשקלא וטריא לפרושי מלתיה אלמא הלכתא כוותיה וכולה מלתא דר"ש בהלכתא מוקמי לה בהא נמי הלכתא ודייקא נמי דהכי הוא מדקאמר לאפוקי מדר"א ומחלוקתו ולא אשכח להו פלוגתא במושיב את אשתו חנונית אלא בפילכה ועיסתה בלחוד הוא דפליגי ולאפוקי ממחלוקתן קאמר ולא ממה שהם שוים בו ותו לא מידי:

2 עוד כתב הרב ז"ל כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' שבועה מאי עבידת' אמר רב יהודה על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה ור"נ אמר על הפוגמת. וכתב הא דא"ר יהודה על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה אסיפא דמתני' מתנינן לה דתנן הלכה מקבר בעלה לבית אביה וכו'. וכ"כ השביעה בשאר השמועה בשני מקומות דפטורה דמתני' על הפוגמת קאי. ומתחזי מכלל דבריו דוקא על הפוגמת הוא דמהני לה פטורא אבל על אפוטרופיא לא מהני לה פטורא ואפשר כי לשון הגמ' הביאהו לומר כיון שהקשו בגמ' בשלמא למ"ד על הפוגמת כתובתה משום דמסקא אדעתא דמצטרך לה זוזי ואמרה ליה כתוב לי דלא משבעת לי אלא למ"ד על אפוטרופיא מי מסקי אדעתא דעביד לה אפוטרופיא וכו' ואתחזא ליה האי מלתא מהאי לישנא דלא מהניא פטורא על אפוטרופיא ולא היא דהא תניא בהדיא הרי שלא פקד פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה והושיבה חנונית או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה הרי שלא פטר הוא דמשביעה הא אם פטר אינו משביע אלמא מהניא פטורא לכולהו מילי. ועוד ק"ו אם לפוגמת שטענתו בריאה עליה אמרת מהניא פטורא על אפוטרופיא שהוא טענת שמא לא כ"ש. ועוד דפשטא דמתני' הכי מתחזי טפי דעל אפוטרופיא קא פטר לה משום דעלה קאי ומינה קא סליק אבל פוגמת כתובתה אכתי לא איירי כלל דנתחייב שבועה והיכי מתני דפטורא מהני לה אלא ודאי בלא ספק דאתרוייהו מהני פטור ופי' דשמעתא הכי מפרשי' לה דמ"ד על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה אבל על פוגמת לא משום דהא ודאי והא ספק כדאמרן. ומ"ד על הפוגמת לאוסופי אתא דבתרא הוא ולאשמעינן דאפי' על פוגמת בטענת ברי מהניא וכ"ש על אפוטרופים דטענת שמא הוא דמהניא דאי אסיקא אדעתיה באפוטרופים ובעית מיניה דנפטרה כ"ש דאסיקא אדעתא על פוגמת משום דהא שכיח טפי ואי על פוגמת לא אסיקא דעתה כ"ש על אפוטרופי דלא אסיקא אדעתא ובעי' מיניה דנפטרה ואכל מילי מהני פטורא ואסתברא לי דאכולהו ודאי מהניא לה בר מעד א' מעידה שהיא פרועה מאי טעמא דמצי למימר לה נהי דהימנית לך טפי מנפשאי אבל טפי מסהדא לא ואיכא כי הא מלתא בשבועות בפ' שבועת הדיינים ודייקא נמי הכי דהא כולהו אדכרו לפטורא במתני' ובגמ' בר מהך וש"מ דלא מיפטרא בסתמא כי הנך אא"כ פטרה על זה בפירוש שמע מינה: