הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳:י״א

11 חייב מיתה וכו'. פסק כאביי ואפשר משום דקאמר אביי לשון נקטינן מבואר דקבלה היה בידו שהוא כן וע"ע בספרי ועי' בס"ק ל"ד מה שאכתוב בזה אי"ה.

12 אינו במיתה וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א והלא כבר נאמר ולא ימותו גם הם גם אתם ובספרי נמי הכי דריש ליה לעונש ואזהרה עכ"ל והנה בערכין שם מבואר כהראב"ד ורבינו סמך עצמו על המכילתא וכמש"כ מר"ן בשמו. כמו שהוא מבואר בס' המצות לרבינו לאוין סי' ע"ב יעו"ש ומה שתמה מרן מאי מייתי רבינו שם מלשון הספרי והא מלשון הספרי משמע כהראב"ד יעו"ש שתירץ כי רבינו סמך על מאי דאיתא התם וז"ל רבי אומר א"צ שהרי כבר נאמר אל תכריתו את שבט הקהתי זאת עשו להם וחיו אין לי אלא בני קהת בני גרשון ובני מררי מנין ת"ל אהרן ובניו יבאו אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים וכהנים על עבודת לוים מנין ת"ל ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים מעבודה לחבירתה מנין ת"ל והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה עכ"ל וכתב מרן וז"ל ומדמייתי לכהנים על עבודת הלוים מדכתיב יורידו אותו הלוים כלומר ולא הכהנים והרי אין שם עונש אלא ל"ת הבא מכלל עשה ומדאמר רבי אינו צריך משמע דלא פליגי לענין דינא אלא במשמעות דורשין וכיון דלרבי כהנים בעבודת לוים אין בהם עונש ה"ה לת"ק כי מרבי לכהנים בעבודת לוים לא מרבי אלא לאזהרה ולא לעונש עכ"ל אבל יש לעיין לפי"ז א"כ גם מלקות לא יתחייב דהוי ל"ת הבא מכלל עשה ואולי דבאמת ס"ל לרבינו דאין לוקין עליה דבאמת בעבודת לויים אין בו מעשה ובלא"ה אין לוקין עליה וצ"ע בזה ואכ"מ. אבל באמת אי מהא לא איריא די"ל דסמך על מש"כ שם בסיפיה דקרא והזר הקרב יומת יעו"ש בזרע אברהם שפי' כן בשם הרא"ם יעו"ש היטיב ובאמת י"ל דכוונת רבינו הא דאייתי מהספרי לא הביא רק דהכהנים מוזהרים על של לוים וכן דהלוים חייבים מיתה על עבודת הכהנים או דלוים חייבים מיתה אם עבדו כל אחד את של חבירו אבל הא דאין הכהנים חייבין מיתה על של לוים לא מספרי יליף לה רק מהך דמכילתא וכן משמע בחינוך סי' שפ"ט יעו"ש היטיב ועיין ילקוט פרשת קרח רמז תשנ"ב בשם ספרי זוטא וז"ל ולא ימותו גם הם יכול שאין לי אלא הלוים ע"י הכהנים במיתה כהנים ע"י הלוים מנין ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם ומנין כדרך שהכהנים מוזהרין זה על זה אולי ט"ס וצ"ל כך הלוים מוזהרים זע"ז אמרת הם גם הם אתם גם אתם יכול שהן מוזהרין זע"ז במיתה אמרת הם הם עליהם אולי ט"ס וצ"ל הם עליכם במיתה ואין אתם עליהם במיתה אתם עליכם במיתה. ואין אתם עליהם במיתה וצ"ע דמריש דבריו לא משמע כן ואמר בני הרב ר' מרדכי נ"י דט"ס הוא וצ"ל שאין לי אלא הלוים ע"י כהנים במיתה כהנים ע"י כהנים מני ת"ל וכו' ונכון הוא. ר"ש אומר גרשון ומררי בעבודת קהת במיתה בד"א בעבודת המשכן אבל בעבודת בית אלהים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים אף לא בל"ת עכ"ל ולפי זה י"ל דגם הספרי לא פליג ע"ז וס"ל כן וי"ל דרבינו גריס בש"ס דילן הכי אתם בשלכם והם בשלכם במיתה אבל אתם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה ולכאורה יש לדייק כן מדהקשה שם הש"ס אדאביי שאמר משורר ששיער במיתה מהברייתא דס"ל דאינו אלא באזהרה ולמה לא הקשה כן מברייתא דלעיל דס"ל בהדיא הכי דהם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה אמנם לפי"ז ניחא וי"ל נמי דגריס בספרי זוטא כמו שהוא לפנינו הם עליהם במיתה ואין אתם עליהם במיתה וכו' וכמו שהיא לפנינו ולכן פסק כאן דשומר ששיער במיתה וכדאביי והנה הא דפסק בספרי זוטא דבבית עולמים מותרים הכהנים בעבודת הלוים רבינו לא פסק כן ועיין תענית כ"ז א' ובתוס' שם בד"ה מר סבר וכו' ובחי' שם העירותי שם לתמוה על דבריהם אמנם לדעת הספרי זוטא אתי שפיר יעו"ש היטיב ודו"ק. ומש"כ רבינו דמי שסייע לחבירו חייב מיתה עיין במרן מש"כ ע"ז ועי' מכות כ' ב' ובביצה כ"ב א' ובשבת צ"ג א' ויש בזה מקום עיון רב ועיין בריטב"א במכות שם ואכ"מ להאריך בזה ואי"ה במ"א יבואר.