הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ג׳:י״ג

13 אבל אם וכו'. כתב מרן וז"ל שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דאמר הכי עכ"ל ולא ידעתי למה הוצרך לזה דרב נחמן ס"ל דלא נחלקו רק בשעיברו ולבסוף נרבעו דר' אליעזר ס"ל דעובר ירך אמו ורבנן ס"ל לאו ירך אמו אבל בנרבעו ולבסוף עיברו ד"ה מותרים דזה וזה גורם מותר בדבר האסור רק לגבוה לבד כמש"כ שם תוס' בד"ה אבל וכו' ועיין בפסחים כ"ז א' ד"ה וכן הי' וכו' יעו"ש היטיב שנשארו בתימה וע"ע סנהדרין פ' ב' בד"ה אלא וכו' ורבא ס"ל דמחלוקת בשנרבעו ולבסוף עיברו ופליגי בזה וזה גורם אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורים דהיא וולדה נגחו והיא וולדה נרבעו יעו"ש והלכה כרבנן. נמצא דלר"נ כ"ש דכשר אם נתעברה ואח"כ נעבדה בה עבירה ודו"ק ואין להקשות איך יתכן שיהיה נתעבר אחר שנרבעה כבר תירצו התוס' שם בע"ז מ"ו ב' דגבול יש לה יעו"ש וכבר דברתי מזה בב"ק מ"ז א' יעו"ש היטיב. ומש"כ רבינו דבעיברה ואח"כ נרבעת אסורה דהוי כמו אבר מאבריה משמע דס"ל דהטעם דהוי כעובר ירך אמו ועיין תוס' סנהדרין פ' ב' ד"ה עובר וכו' יעו"ש היטיב שהאריך בזה וע"ע בתוס' ב"ק מ"ז א' ד"ה מ"ט וכו' ושם בחי' כתבתי מזה.

14 ואצ"ל אם וכו'. כתב מרן וז"ל שם מימרא דרב נחמן ואית בה תרי לישני ופסק כלישנא קמא עכ"ל והכי איתא בתמורה שם דרב הונא בר חיננא אמר ר"נ מחלוקת בשנרבעו כשהן מוקדשין אבל בשנרבעו כשהן חולין ד"ה מותרין ורבא אמר ר"נ מחלוקת כשהן חולין אבל בנרבעו כשהן מוקדשין ד"ה אסורים יעו"ש היטיב ובע"ז כ"ד א' איתא להיפך ועי' במנחות נ"ח ב' תוס' ד"ה ואיכא דאמרי וכו' דרבא אמר ר"נ ס"ל דמחלוקת בנרבעו כשהן מוקדשים אבל בנרבעו כשהן חולין ד"ה מותרים ור"ה ב"ח אר"נ ס"ל דמחלוקת בשנרבעו כשהן חולין אבל בנרבעו כשהן מוקדשין ד"ה אסורין עיי"ש ובעין משפט מציין שם בדברי ר"ה ב"ח יעו"ש ובאמת רבינו לא פסק כן ודע דיש לכאורה לעיין במש"כ התוס' בע"ז שם ד"ה ישראל וכו' וז"ל ותימא לאב נמי אמאי אינם צריכים לשמור דאליבא דר"א קיימינן דאית ליה זה וזה גורם אסור וי"ל כיון דטעמא דאמר נמי אינו אלא משום דבזיא מילתא כדאמרינן בסוף תמורה ומה"ט אמרינן דנרבעו כשהן חולין מותרין דכיון דאישתנו לא בזיא מילתא ה"נ בנרבע האב לא מינכרא ולא בזיא מילתא עכ"ל ויש לעיין קצת הא הכא קיימינן אליבא דמ"ד דס"ל דלא נחלקו רק בשנרבעו כשהן חולין אבל בנרבעו כשהן מוקדשין לכו"ע אסור והנה צ"ל על כרחך דה"פ כיון דחזינן דיש מ"ד דס"ל דלא נחלקו רק כשנרבעו כשהן מוקדשין אבל כשנרבעו והן חולין לכו"ע מותרין ולכן אף אותו מ"ד דפליג וס"ל דלא נחלקו רק כשהן חולין נרבעו כשהן מוקדשין לכו"ע אסורים מ"מ היינו דווקא באם ולא באב דבאב מודה דלא בזיא מילתא. אבל לפענ"ד בלא"ה יש ליישב קושיית התוס' דכו"ע ס"ל זוז"ג שרי כאן ולא נחלקו אלא בבזיא מילתא אבל כו"ע ס"ל זוז"ג שרי מטעם שכתב התוס' בתמורה ל' ב' בד"ה אבל וכו' ואולי י"ל כי זהו כוונת התוס' בתרוצם והבן.

15 וכן ביצת וכו'. שם בתמורה ל"א א' מסקינן דאפי' לר"א דאוסר בולד טריפה שרי באפרוח ביצת טריפה יעו"ש היטיב ולפי"ז יש לעיין על הרב ביו"ד סי' פ"ו סעיף ז' דכתב דיש ליזהר באפרוח שנולד מביצת טריפה והא בסי' ע"ט סעיף ג' פסק בפשיטות להתיר בעגל הנולד מן הטריפה שמותר יעו"ש היטיב והנה לפי מש"כ הט"ז יש לחלק קצת דיש לחוש שמא יחזיק הביצה להניחה תחת התרנגולת יעו"ש אבל בוולד טריפה אינו שייך זה אבל יש לעיין דא"כ יש לחוש שיחזיק הטריפה עד שתלד ועיי"ש באחרונים. ואין להאריך כאן בזה.