1חייבת בבכורה וכו'. עיין חולין קל"ה ב' קל"ו א' ועיין תוס' בכורות ב' א' ד"ה והמשתתף וכו' ועיין בכורות נ"ו ב'.2באם או וכו'. בכורות ג' א' ב' נ"ג א' יעו"ש ובתוס' ורא"ש שם ועיין בכורות ב' ב' ועיי"ש י"ג א' תוספתא פ"א ופ"ב.3שיחתך אבר וכו'. עי' מרן ועיין לח"מ מש"כ בזה. ועיין מל"מ שתמה על כתבי מהרי"א בסימן קס"ח שכתב דחולבת ושוב הקנה לעכו"ם בכסף דהוי ספק בכור יעו"ש והקשה המל"מ דהוי ספק ספיקא שמא ביכרה כבר ואת"ל לא ביכרה מקודם שמא הלכה דכסף קונה ותירץ דלא הוי ס"ס המתהפך יעו"ש ולא ידעתי למה דהא שפיר י"ל דילמא קנה העכו"ם ואת"ל לא קנה העכו"ם והרי הוא של הישראל מ"מ שמא כבר ביכרה ולא ידעתי למה יגרע מכל שאר ס"ס בכגון זה ובפרט לפי מש"כ הש"ך בכללי ס"ס אות ט"ו דהיכא דיש ספק אם יש שום איסור צריך על כרחך אתה להתחיל מהספק שמא אין כאן קדושת בכורה וא"כ יש שפיר ס"ס המתהפך והבן. אמנם נראה לענ"ד דמהרא"י שפיר דקדק בלשונו שם שכתב דאין הספקות מועיל אחד להדדי דספק האחד הוא אם יש שום קדושת בכור והספק השני דילמא הוא קנוי לעכו"ם יעו"ש היטב והכוונה דאינו מועיל ס"ס רק היכא דבא אחד לסייע להשני משא"כ הכא ואם יבאו לפנינו לדין הכהן והעכו"ם הכהן יאמר שלי הוא והעכו"ם יאמר שלי א"כ אין לעכו"ם רק ספק אחד שמא קנה הוא ובספק אחד אינו קונה. והבן היטב ומ"מ צ"ע בזה וה' יאיר עיני והכלל בזה דבעינן שיהא שני הספיקות מענין אחד וכמו שהאריך הש"ך בכללי ס"ס מאות א' ואילך אמנם כאן הוי הספיקות משני עניינים שמא אינו בכור ואת"ל הוי בכור א"כ אסור מאי אמרת דילמא קנוי לעכו"ם א"כ הוי משני עניינים והבן. וע"ע מה שהאריך המל"מ בדין חזקה שליח עושה שליחותו בדברים ראוים אליו והנה מה שהקשה על הטור והרב ביו"ד סימן של"א סעיף ד' במה שפסק דאם מצא תרום שפיר דמי יעו"ש ובאמת כן תמה המג"א בסימן ת"ט ס"ק י"ז וכמו שהביא המל"מ בעצמו ולכאורה הייתי אומר כי דעה זו ס"ל דהלכה כרב ששת באיסורא ושפיר י"ל בכל ענין דחזקה שליח עושה שליחותו וכדעת הרר"ש בתוס' עירובין שם והא דחולין הוא רב נחמן לשיטתו דס"ל דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אבל מש"כ בשם הרא"ש זה ודאי ליתא דהא הרא"ש כתב בהדיא דבתרומה לא אמרינן דחזקה שליח עושה שליחותו להקל אם לא היכא דהמשלח אינו יודע מדת הכרי ובמקום שטובת הנאה שייך להשליח דאז יחוש השליח בעצמו לקלקולא דפן יבא המשלח לידי מכשול וכמו שהאריך בזה המל"מ בעצמו בזה לעיל. אבל א"כ אכתי יקשה הא הו"ל לפרושי ועוד דא"כ גם בזה דלא ידע אי תרום אי לאו הו"ל למיסמך ע"ז ועיין בקרבן נתנאל פרק ג' מה שכתב בזה יעוין שם היטב ולא נהלמו לי דבריו יפה. גם מה שהקשה המל"מ מהא דספיקא דרבנן להקל יעו"ש בפשיטות יש לומר דבספיקא דרבנן במקום שיש חזקה לאיסור אזלינן לחומרא וכמו שכתב הש"ך בכללי ס"ס אות כ' ועיין עירובין ל"ו א' ושם ל"ה ב' תוס' דבור המתחיל אמר ר"י וכו' דהיכא דיש חזקה אזלינן בתרה והיכא דיש חזקה נגד חזקה בדרבנן אזלינן להקל יעוין שם היטב ואם כן אזלא הסוגייא בפשיטות דשם ל"א ב' דפריך שפיר ואימא לא שקיל מיניה דיש להעמיד גברא בחזקתו שלא עירב ובהכי ניחא בפשיטות מש"כ בטור ושו"ע או"ח סימן שצ"ד דאם היה ספק אם הונח או לאו אזלינן להחמיר ובספק אם נפסל או לא אזלינן להקל אבל ממש"כ רבינו בפ"ו מהלכות מקואות ובפ"ו מהלכות ברכות לא משמע כן וכמבואר במל"מ והנה יש כאן אריכות דברים בזה ועיין במל"מ פרק י' דמקואות ובשעה"מ שהאריכו שם בזה לכן משכתי ידי מזה כאן. ומה שחקר המל"מ אם מהני ס"ס להוציא ממון מיד המוחזק עיין ש"ך סימן צ"א דבור המתחיל ואם אין הדבר וכו' ובב"ש באהע"ז סימן ס"ח ס"ק י"ד יעו"ש היטב ובאחרונים.
