הר המוריה על משנה תורה, הלכות בכורות א׳:א׳

1 טרפות. מרן לא הראה מקום לזה ובאמת הוא ש"ס מפורש בחולין קל"ז ב' יעו"ש ועיין שם עוד ס"ט ב' ולכאורה משמע ג"כ כך מדממעט בב"ק י"א ב' ובמנחות ל"ז א' דאדם שנטרף אין פודין אותו א"כ ממילא בבכור בהמה דליכא מיעוטא א"כ גם בבכור שייכא. ולכאורה משמע מלשון רבינו דגם בכור אדם שייך בטרפה דהיינו שטעון פדיון אולם התוס' בב"ק י"א ב' בד"ה בכור וכו' ובמנחות ל"ז א' בד"ה שומע וכו' כתב בהדיא דאם נטרף בתוך שלשים אינו טעון פדיון וכ"כ רבינו בפי"א מהלכות בכורים הלכה י"ז יעו"ש וצ"ל דכוונת רבינו על בכור בהמה. אך גם בזה יש לעיין דלענין מאי ניתן לכהנים כיון שהוא טרפה והרי הוא אסור בהנאה וכמש"כ רבינו לקמן פ"ג ה"י ואי לענין לגזוז בו ולעבוד הא אסור לעשות בבכור שום גיזה ועבודה כדאיתא לעיל פ"א מהל' מעילה ה"ז וצ"ל דקאי לענין פטר חמור בלבד דצריך לפדותו אף כשהוא טרפה א"נ גם לענין בכור בהמה טהורה וקמ"ל דמכל מקום בקדושתיה קאי ולא אמרינן דהוי כחולין רק דמ"מ ה"ז הקדש. וה"ה בפטר חמור דצריך לפדותו ואי לא פדהו ה"ז אסור בהנאה וכמו שנתבאר לעיל פי"ב מהל' בכורים ה"ד יעו"ש.

2 וכולן לכהנים. זה פשוט בפרשת קרח ובכולה מסכת דבכורות ובתוספתא שם ועיין חלה פ"ד מ"ט וב"ק ק"י ב' ושם י"ג א' חולין קל"ג ב' וע"ע זבחים נ"ז א' ועוד דוכתי טובי בש"ס.