הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:א׳

1 עבודתו פסולה. זבחים ט"ו ב' ושם י"ד ב' ויומא מ"ט א' מנחות ו'.

2 וחייב מיתה וכו'. סנהדרין פ"ג א' ב' ותוספתא פ"א דכריתות ופ"ב דזבחים וע"ע סנהדרין פ"א ב' ופ"ד א' וע"ע בספרי קרח פיסקא קט"ז.

3 שאין חיוב וכו'. שם בספרי והזר הקרב יומת לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת מה בע"מ שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה עכ"ל והנה מהספרי הזה מביא רמב"ן בהשגותיו לס' המצות לאוין ס"ט להשיג על רבינו שפסק לעיל פ"ו ה"א דבע"מ לוקה על ביאה ריקנית למזבח יעו"ש והמגלת אסתר כתב שם וז"ל והראיה האחרת שהביא מהספרי שאומר ומה בע"מ שלא ענש בו מיתה לא ענוש בו אלא לעבודה נ"ל שהוא הפך כוונתו שהרי לא אמר לא הזהיר בו אלא עבודה דהוי משמע שאין אסור רק בעבודה אבל אמר לא ענש בו דמשמע דעונש מיתה אין בו עד שיעבוד אבל לאו אכניסה בלבד קא עבר עכ"ל ולא ידעתי מהו סח הא לרבנן דפליגי עליה דרבי בסנהדרין פ"ד א' ליכא מיתה בבע"מ בעבודה וכן פסק רבינו לעיל פ"ו ה"ב יעו"ש ופשטא דהספרי כוותייהו אתיא ודוחק לומר דהספרי אתי כרבי דהא אמר בהדיא דבע"מ לא ענש בו מיתה וצע"ג על דבריו שוב מצאתי במל"מ סוף הפרק בהלכה ט"ו בסופו שתמה עליו בזה יעו"ש.

4 וזר לא וכו'. עי' זבחים ט"ז א' וספרי שם.

5 הזכרים וכו'. עי' זבחים רפ"ג ועיין קדושין ל"ו א' יעו"ש.