הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ח׳:י״ז

17 שרוח רעה וכו'. שם רוח קצרה באה עליו ועיי"ש בש"ס רוח בן נפלים באה עליו ועיי"ש בפי' רבינו יעו"ש היטיב.

18 שמנה בראש. לעיל הלכה א'.

19 ושנים בצואר. לעיל הלכה ב'.

20 ותשעה באזנים. לעיל פ"ז ה"ב חשיב חמשה באזן וכאן בהלכה ג' חשב ארבע באזן הרי תשעה.

21 וחמשה בגבינים. לעיל הלכה ד'.

22 ושבעה בריס וכו'. לעיל פ"ז ה"ד חשב שלשה וכאן בהלכה ה' חשב ארבע הרי שבעה.

23 ותשעה עשר וכו'. לעיל פ"ז ה"ח חשב שמונה וכאן בהלכה ו' חשב י"א והרי הן י"ט.

24 ותשעה בחוטם. לעיל פ"ז ה"ו חשב שלש בחוטם וכאן בהלכה ז' חשב ששה בחוטם הרי תשעה.

25 ותשעה בפה. לעיל פ"ז ה"ז חשב ששה בפה וכאן בהלכה ח' חשב שלשה בשפתים הרי תשעה.

26 ושלשה בבטן. לעיל הלכה ט'.

27 ושלשה בגב. לעיל הלכה י'.

28 ושבעה בידים. אחד חשב לעיל פ"ז הי"א וכאן בהלכה י"א חשב ששה בידים הרי שבעה.

29 וששה עשר וכו'. בפ"ז ה"א חשב י"ב וכאן בהלכה י"ב חשב ארבע הרי ט"ז.

30 ועשרים ברגלים. לעיל פ"ז ה"ט חשיב חמשה ברגלים וכאן בהלכה י"ג חשיב ט"ו הרי עשרים.

31 ושמנה בכל וכו'. לעיל פ"ז ה"י חשיב ארבע וכאן בהלכה י"ד חשיב ארבע הרי שמונה.

32 ושמנה בעור וכו'. כאן בהלכה ט"ו.

33 ושבעה בכח וכו'. פ"ז הי"ב חשיב שלשה וכאן בהלכה ט"ז חשיב ארבע הרי שבעה.

34 מפני מראית וכו'. עי' בכורות מ"ג ב' ומ"ד א' ועי' לעיל הלכה ה'. וקא מסיק שם מ"ג ב' דליכא משום מראית העין רק הנך תרתי ובתוספתא פ"ה איתא וז"ל הזבלגנים והקרחנין ושאין להם שיניים בעלי חטוטרות כשרים אבל פסולין מפני מראית העין עכ"ל כבר אוקמה בש"ס שם מ"ג ב' דיחידאה הוא וכר' יהודה ור' יהודה מכשיר ג"כ בחטוטרות כמו דאיתא שם מ"ג א' יעו"ש היטיב וכן מתיר בקרחנין. ואולי יש להגיה בתוספתא כמו הברייתא דאיתא לפנינו בש"ס שם וז"ל הקרחנין והננסין והזבלגנין ועי' ירושלמי יומא פ"ב ה"ד יעו"ש. והנה לפי הכלל שנתן רבינו בפ"ו ה"ו דמומין המיוחדין באדם ולא בבהמה דאע"פ שהוא לוקה לא חלל עבודתו יעו"ש ומשמע דכל המומין דאיתנהו בפרק זה דינם כך וזהו תימה גדולה הא בפרשת אמור בתורה אחר אשר חשב המומין שבאדם כתוב ולא יחלל את מקדשי וכו' דמבואר מזה שאם עבד חילל ושם כתיב הרבה מומין שמיוחדים רק באדם ולא בבהמה. ועי' בבכורות מ"ג ב' דמבואר שם דמום גמור גם באדם מחללין עבודה ודווקא דבר הפוסל משום שאינם שוים בזרעו של אהרן אינו מחלל עבודה יעו"ש היטיב ודוחק לומר דרבינו כוונתו שם על המומין דאינו מומין גמורים. שוב ראיתי ומצאתי בשו"ת שבסוף ס' קהלת יעקב חלק אה"ע סי' ב' שהרגיש בזה יעו"ש היטיב וכבר שמעתי מתרצים דרבינו סמך על הש"ס דזבחים ט"ז א' דאיתא שם מה לבע"מ שכן עשה קרבים כמקריבים יעו"ש ואי איתא הא איכא המיוחדים באדם לבד דבהם לא עשה קרבים כמקריבים ומ"מ מחללי עבודה אלא ודאי דאה"נ דלא מחללי עבודה ולכאורה דבר נכון הוא אבל מ"מ אין לבי ודעתי מתיישב בזה.