הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ג׳:כ׳

20 שחייבין על וכו'. פסק כר' עקיבא בעירובין ק"ד ב' והטעם פשוט דהלכה כר"ע מחבירו.

21 אין מוציאין וכו'. הא דפסק כר' יהודה י"ל על פי מה דאיתא בירושלמי שם וז"ל א"ל ר"י בן ברוקה לא נמצאת משהא בטומאה א"ל לא נמצאת מרבה בטומאה א"ל מוטב לעבור על מל"ת שלא באת לידו ממל"ת שבאת לפניו אר' יוסי בי ר' בון אתיא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתיאפה בן בתירה אומר תטיל לצונן א"ל ר' יהושע לא נמצאתה כשורף קדשים ביו"ט א"ל ר"א מאליהן הן נשרפין א"ל ר"י לא נמצאת עובר על לא יראה ולא ימצא ט"ס וצ"ל א"ל ר"א וכו' וכ"ה בקרבן העדה א"ל מוטב לעבור על מל"ת שלא באת לידך ממל"ת שבאת לפניך תמן תנינין הניתנין במתן אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו במתן אחת מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע מתן ארבע במתן אחת ר' אליעזר אומר ינתנו מתן ד' ר' יהושע אומר ינתנו מתן אחת א"ל ר"א לא נמצאת עובר על בל תגרע א"ל ר"י לא נמצאת עובר על בל תוסיף א"ל מוטב לעבור על מל"ת שלא באת לידי ממל"ת שבאת לידי עכ"ל וע"ע שם בפסחים פ"ג ה"ג ובפסחים מ"ח א' וברש"י ד"ה מילתא וכו' ועיי"ש ברש"א. ודברי רש"י ז"ל נובעים מהירושלמי ומהתוספתא דהתם ואכ"מ להאריך בזה ושם הלכה כר"י כדאיתא לקמן פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"א יעו"ש לכן כאן הלכה כר"י ואע"ג דלענין חלה בטומאה פסק כר"א התם משום דאית ליה הואיל יעו"ש בפסחים מ"ח א' והא דפסק רבינו בסי' קל"ה דמתחלה מכניס ראשו ואח"כ ידו ואח"כ רגלו יעו"ש היינו ג"כ משום דאם יכניס שלשתן בבת אחת חיישינן שמא יכניס ראשו ורובו ולכן מוטב להשהות הטומאה וכמש"כ בירושלמי שהבאתי לעיל הי"ז ד"ה שאינו לוקה יעו"ש. וע"ע שם בירושלמי וז"ל הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת כבר נראית לצאת מצאת אחר בצידו מוציא את שניהם או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת עכ"ל והבעיא השניה לא איפשיטא ורבינו לא הביא זה ועי' במל"מ מש"כ בזה ובעיני דחוק לומר כי רבינו לא ס"ל הך דירושלמי אלה מדכתב ושאר מקומות כופין וכו' ור"ל אם נמצא בשאר מקומות כופין עליו מבואר מזה הא אם נמצאו במקום שמוציאין אותו מוציאין אותו. והא אין להקשות איך כופין עליו פסכתר הא אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל בשבת עי' שבת מ"ג א' י"ל דשבות כי האי לא גזרו במקדש. ומה שהקשה עוד המל"מ הא דין זה לא שייך אלא בשרץ שאינו מטמא במשא אבל שאר טומאות המטמאות במשא אין דין זה נוהג בו רק הכהן מוציאו בידיו ממש והקשה על רבינו למה לא ביאר דין זה בהדיא יעו"ש י"ל כי רבינו סמך על מש"כ לקמן פ"ג מתמידין ומוספין ה"ו שכתב שם וז"ל שלשה דברים היה הפסכתר משמש כופין אותו על הגחלים ועל השרץ בשבת ומורידין בו את הדשן מעל המזבח עכ"ל אלמא שדין זה בשרץ. אם באמת י"ל כי דין הפסכתר נוהג בכל הטומאות דמאי שנא ולא סתמה המשנה וכתב לשון שרץ דוקא אלא להשמיענו כי המשנה מיירי רק משרץ וחדא קמ"ל אחבירתה ויגיד עליו ריעו. ורבינו העתיק שם לשון המשנה דתמיד.